טורקיה ולוב: הרצועה האדומה המסומנת היא האזור הימי העצום שטורקיה ולוב סיכמו ביניהן ב-2019 לחלוק, וזהו צעד שנועד להעניק לשתי המדינות שליטה וזכויות חיפוש על אוצרות גז טבעי שנמצאים מתחת לים. טורקיה ביצעה את המהלך הגיאופוליטי הזה כדי להתנגד ליוזמות אזוריות אחרות ולהבטיח את חלקה במשאבים, אך בכך היא יצרה מחלוקת קשה מאוד, שכן ההסכם שלה עם לוב מתעלם למעשה מהאיים היווניים כמו כרתים וקפריסין, ודורס את מה שיוון רואה כגבולות הימיים והזכויות הכלכליות שלה, והפך את כל האזור למוקד מתיחות בינלאומי.
👍5🔥5😁3❤1🤯1
טורקיה מול יוון (חלק א'): האיים החונקים והאיום בים האגאי
היחסים בין טורקיה ליוון הם לא סכסוך גבול רגיל, אלא קונפליקט קיומי על השליטה בים התיכון ובנתיבי הסחר. עבור אנקרה, הים האגאי הוא המפתח לפריצה מערבה. מדובר במאבק מתמיד שנוגע ישירות לביטחון האנרגטי של אירופה ולמעמדן של שתי המדינות בנאט"ו.
העימות הזה משקף את החזון הניאו-עות'מאני של טורקיה, הרואה בעצמה את השליטה הבלתי-מעורערת במעברים הימיים החשובים בין אסיה לאירופה.
1. גיאוגרפיה: האיים החונקים והאיום בים
הבעיה היא פשוטה, אך קשה לפתרון: הים האגאי מלא באלפי איים קטנים וגדולים השייכים ליוון, הממוקמים בצורה שממש "סוגרת" את הגישה הימית של טורקיה.
* האיים החוסמים: איים יווניים מרכזיים (כמו לסבוס, סאמוס ורודוס) נמצאים במרחק של קילומטרים ספורים בלבד מהחוף הטורקי. מבחינת טורקיה, איים אלה כולאים את הצי שלה, מגבילים את שטח הדיג והמחקר שלה, ומונעים ממנה מרחב פעולה חופשי.
* המאבק על שטח הים: טורקיה ויוון נלחמות על הזכות לשלוט בשטחי ים נרחבים יותר. יוון שוקלת להרחיב את המים הטריטוריאליים שלה ל-22 ק"מ מהחוף. טורקיה רואה בכך עילה למלחמה, מכיוון שמהלך כזה יחסום למעשה את הים האגאי כמעט לחלוטין בפני תנועת ספינות טורקיות.
2. אנרגיה: מי יקבל את הגז של הים התיכון?
גילוי מאגרי גז טבעי עצומים סביב קפריסין ויוון העלה את הסכסוך לדרגה כלכלית יקרה מאוד:
* הגז של קפריסין: המדינה הקפריסאית, המחולקת לחלק יווני וחלקי טורקי (שנתמך על ידי אנקרה), היא מוקד החיכוך. טורקיה דורשת שלשותף הטורקי-קפריסאי תהיה זכות שווה ליהנות מכל המשאבים שנמצאים בים, ובפועל, היא רוצה אישור על כל פרויקט קידוח באזור.
* חסימת צינורות: טורקיה מתנגדת נחרצות לפרויקטים שאמורים לחבר את הגז הישראלי והקפריסאי לאירופה מבלי לעבור דרכה. חסימת הפרויקטים הללו חיונית לחזון של ארדואן למצב את טורקיה כ"מרכז גז" אזורי.
* איום מתמיד: טורקיה שולחת באופן קבוע ספינות קידוח וספינות מלחמה בליווי צבאי למים הכלכליים של קפריסין ויוון, מהלך שנועד להראות שהיא לא מכירה בזכויותיהן, וליצור חוסר יציבות שיבריח משקיעים.
סיכום קצר:
העימות בין טורקיה ליוון הוא על גיאוגרפיה, על גז ועל כבוד. טורקיה משתמשת ביתרונותיה הצבאיים כדי לערער את הריבונות היוונית באיים. הגיאוגרפיה פועלת נגד אנקרה, והיא משקיעה מאמץ אדיר לערער את הכללים הקיימים כדי לשבור את החנק הימי סביב חופיה.
היחסים בין טורקיה ליוון הם לא סכסוך גבול רגיל, אלא קונפליקט קיומי על השליטה בים התיכון ובנתיבי הסחר. עבור אנקרה, הים האגאי הוא המפתח לפריצה מערבה. מדובר במאבק מתמיד שנוגע ישירות לביטחון האנרגטי של אירופה ולמעמדן של שתי המדינות בנאט"ו.
העימות הזה משקף את החזון הניאו-עות'מאני של טורקיה, הרואה בעצמה את השליטה הבלתי-מעורערת במעברים הימיים החשובים בין אסיה לאירופה.
1. גיאוגרפיה: האיים החונקים והאיום בים
הבעיה היא פשוטה, אך קשה לפתרון: הים האגאי מלא באלפי איים קטנים וגדולים השייכים ליוון, הממוקמים בצורה שממש "סוגרת" את הגישה הימית של טורקיה.
* האיים החוסמים: איים יווניים מרכזיים (כמו לסבוס, סאמוס ורודוס) נמצאים במרחק של קילומטרים ספורים בלבד מהחוף הטורקי. מבחינת טורקיה, איים אלה כולאים את הצי שלה, מגבילים את שטח הדיג והמחקר שלה, ומונעים ממנה מרחב פעולה חופשי.
* המאבק על שטח הים: טורקיה ויוון נלחמות על הזכות לשלוט בשטחי ים נרחבים יותר. יוון שוקלת להרחיב את המים הטריטוריאליים שלה ל-22 ק"מ מהחוף. טורקיה רואה בכך עילה למלחמה, מכיוון שמהלך כזה יחסום למעשה את הים האגאי כמעט לחלוטין בפני תנועת ספינות טורקיות.
2. אנרגיה: מי יקבל את הגז של הים התיכון?
גילוי מאגרי גז טבעי עצומים סביב קפריסין ויוון העלה את הסכסוך לדרגה כלכלית יקרה מאוד:
* הגז של קפריסין: המדינה הקפריסאית, המחולקת לחלק יווני וחלקי טורקי (שנתמך על ידי אנקרה), היא מוקד החיכוך. טורקיה דורשת שלשותף הטורקי-קפריסאי תהיה זכות שווה ליהנות מכל המשאבים שנמצאים בים, ובפועל, היא רוצה אישור על כל פרויקט קידוח באזור.
* חסימת צינורות: טורקיה מתנגדת נחרצות לפרויקטים שאמורים לחבר את הגז הישראלי והקפריסאי לאירופה מבלי לעבור דרכה. חסימת הפרויקטים הללו חיונית לחזון של ארדואן למצב את טורקיה כ"מרכז גז" אזורי.
* איום מתמיד: טורקיה שולחת באופן קבוע ספינות קידוח וספינות מלחמה בליווי צבאי למים הכלכליים של קפריסין ויוון, מהלך שנועד להראות שהיא לא מכירה בזכויותיהן, וליצור חוסר יציבות שיבריח משקיעים.
סיכום קצר:
העימות בין טורקיה ליוון הוא על גיאוגרפיה, על גז ועל כבוד. טורקיה משתמשת ביתרונותיה הצבאיים כדי לערער את הריבונות היוונית באיים. הגיאוגרפיה פועלת נגד אנקרה, והיא משקיעה מאמץ אדיר לערער את הכללים הקיימים כדי לשבור את החנק הימי סביב חופיה.
👍9❤2🔥2👌1
טורקיה מול יוון (חלק ב'): נשק הכטב"מים והציר האסטרטגי עם ישראל
המאבק האזורי בין טורקיה ליוון הוא אינטרס ישראלי מובהק, והוא הפך לבסיס לברית אסטרטגית חזקה במזרח הים התיכון. יוון וטורקיה מנהלות מרוץ חימוש ומלחמה על עומק ימי בים האגאי.
3. היתרון היחסי: כטב"מים מול מטוסי קרב
על אף ששתיהן חברות בנאט"ו, טורקיה ויוון מנהלות מרוץ חימוש אגרסיבי:
* הכוח הטורקי החדש: טורקיה פיתחה יכולת עצמית מרשימה לבניית כלי שיט וצוללות, אך היתרון המכריע שלה הוא בכטב"מים. טכנולוגיית המל"טים הטורקית מאפשרת לאנקרה שליטה במרחב האווירי מעל הים האגאי בעלות נמוכה ובסיכון מינימלי לטייסים.
* המענה היווני: יוון מגיבה על ידי רכישות ענק של מערכות נשק מערביות יקרות, כגון מטוסי ה"רפא"ל" הצרפתיים ומטוסי ה-F-35 האמריקאים, במטרה לאזן את היתרון הטורקי בים ובאוויר.
4. הזווית הישראלית: אינטרס משותף לבלימה
המאבק בין טורקיה ליוון הוא אינטרס ישראלי מובהק, והוא הפך לבסיס לברית אסטרטגית חזקה:
* הברית האסטרטגית: הברית בין ישראל, יוון וקפריסין נועדה בראש ובראשונה לבלימת ההשפעה הטורקית בים התיכון. זוהי דרך ליצור חזית ימית ודיפלומטית משותפת שמחויבת לשמירה על חופש השיט והקידוח, תוך הפחתת הלחץ הטורקי.
* חיזוק באמצעות נשק ישראלי: יוון היא לקוחה משמעותית של התעשיות הביטחוניות הישראליות, ורוכשת מגוון רחב של מערכות ביטחון והיי-טק, כולל מערכות הגנה אווירית, רכיבי כטב"מים וטכנולוגיה צבאית מתקדמת. רכישות אלו מיועדות ישירות למאזן הכוחות מול טורקיה.
* התנגדות משותפת: חיזוק היחסים עם יוון (וגם קפריסין) משרת אינטרס משותף: יצירת משקל נגד אזורי לטורקיה. זה כולל שיתוף פעולה במודיעין, תמרונים צבאיים ימיים ואוויריים תכופים, והבטחת ההגנה על צינורות האנרגיה הפוטנציאליים. התמיכה הישראלית מכריחה את טורקיה להתחשב בהרתעה משולבת של גוש יציב במזרח הים התיכון.
סיכום קצר:
הכוח הטורקי המבוסס על כטב"מים וצי ימי מתחזק דורש תגובה מודרנית מיוון. הברית האסטרטגית והביטחונית עם ישראל הפכה עבור אתונה לעוגן הכרחי שמספק טכנולוגיה ומודיעין מתקדמים. כל עוד המאבק נמשך, חיזוק הציר יוון–ישראל נשאר מפתח לבלימת ההתפשטות הטורקית בים התיכון.
המאבק האזורי בין טורקיה ליוון הוא אינטרס ישראלי מובהק, והוא הפך לבסיס לברית אסטרטגית חזקה במזרח הים התיכון. יוון וטורקיה מנהלות מרוץ חימוש ומלחמה על עומק ימי בים האגאי.
3. היתרון היחסי: כטב"מים מול מטוסי קרב
על אף ששתיהן חברות בנאט"ו, טורקיה ויוון מנהלות מרוץ חימוש אגרסיבי:
* הכוח הטורקי החדש: טורקיה פיתחה יכולת עצמית מרשימה לבניית כלי שיט וצוללות, אך היתרון המכריע שלה הוא בכטב"מים. טכנולוגיית המל"טים הטורקית מאפשרת לאנקרה שליטה במרחב האווירי מעל הים האגאי בעלות נמוכה ובסיכון מינימלי לטייסים.
* המענה היווני: יוון מגיבה על ידי רכישות ענק של מערכות נשק מערביות יקרות, כגון מטוסי ה"רפא"ל" הצרפתיים ומטוסי ה-F-35 האמריקאים, במטרה לאזן את היתרון הטורקי בים ובאוויר.
4. הזווית הישראלית: אינטרס משותף לבלימה
המאבק בין טורקיה ליוון הוא אינטרס ישראלי מובהק, והוא הפך לבסיס לברית אסטרטגית חזקה:
* הברית האסטרטגית: הברית בין ישראל, יוון וקפריסין נועדה בראש ובראשונה לבלימת ההשפעה הטורקית בים התיכון. זוהי דרך ליצור חזית ימית ודיפלומטית משותפת שמחויבת לשמירה על חופש השיט והקידוח, תוך הפחתת הלחץ הטורקי.
* חיזוק באמצעות נשק ישראלי: יוון היא לקוחה משמעותית של התעשיות הביטחוניות הישראליות, ורוכשת מגוון רחב של מערכות ביטחון והיי-טק, כולל מערכות הגנה אווירית, רכיבי כטב"מים וטכנולוגיה צבאית מתקדמת. רכישות אלו מיועדות ישירות למאזן הכוחות מול טורקיה.
* התנגדות משותפת: חיזוק היחסים עם יוון (וגם קפריסין) משרת אינטרס משותף: יצירת משקל נגד אזורי לטורקיה. זה כולל שיתוף פעולה במודיעין, תמרונים צבאיים ימיים ואוויריים תכופים, והבטחת ההגנה על צינורות האנרגיה הפוטנציאליים. התמיכה הישראלית מכריחה את טורקיה להתחשב בהרתעה משולבת של גוש יציב במזרח הים התיכון.
סיכום קצר:
הכוח הטורקי המבוסס על כטב"מים וצי ימי מתחזק דורש תגובה מודרנית מיוון. הברית האסטרטגית והביטחונית עם ישראל הפכה עבור אתונה לעוגן הכרחי שמספק טכנולוגיה ומודיעין מתקדמים. כל עוד המאבק נמשך, חיזוק הציר יוון–ישראל נשאר מפתח לבלימת ההתפשטות הטורקית בים התיכון.
👍11🔥4❤3
טורקיה ויוון: ליוון חשוב מאוד לא להפסיד במירוץ הזה מול טורקיה, לכן היא קונה נשק התקפי והגנתי מישראל, ובנוסף רכשה כמה מטוסי F35 שהם מהמתקדמים ביותר בעולם, והיא ממשיכה ברכש בכל הכח.
🔥27❤9👍5👏1
טורקיה: הלירה, האינפלציה ודיפלומטיית המיליארדים
טורקיה של ארדואן מנהלת מדיניות חוץ תקיפה ומורחבת, אך היא עושה זאת תוך עומס דרמטי של חולשה פנימית: משבר כלכלי כרוני. האינפלציה הגבוהה, התנודתיות של הלירה הטורקית והצורך הנואש במטבע חוץ (דולרים) אינם רק בעיות פנים – הם הפכו לכלי אסטרטגי.
1. הלירה ככלי: דוקטרינת "ריבית נמוכה" – נתונים קשים
ארדואן דוגל בדוקטרינה כלכלית מוזרה, הרואה בהורדת ריבית ככלי להורדת אינפלציה, בניגוד גמור לכלכלה הקלאסית. מדיניות זו יצרה לחץ כבד על המטבע הטורקי והזינה את האינפלציה לרמות חסרות תקדים.
* שיעור האינפלציה: האינפלציה הרשמית בטורקיה נעה סביב 58.5% (נכון ל2025), אך הערכות בלתי-תלויות גבוהות הרבה יותר.
* היחלשות המטבע: הלירה הטורקית הגיעה לשפל היסטורי מול הדולר, והיא נסחרת סביב 42.7 לירות לדולר .
* המשמעות האסטרטגית: הנפילה הדרמטית של המטבע מקשה על הציבור והעסקים, אך מעודדת יצוא טורקי זול במיוחד. טורקיה משתמשת במחירים הנמוכים ככלי לתחרות אגרסיבית בשווקי הים התיכון ואפריקה. (לדוגמה: אם בעבר ייצור נעליים עלה $10 לזוג, וכעת הלירה נחלשה משמעותית, המחיר בדולרים יכול לרדת ל-$6 לזוג. זה הופך את הייצור הטורקי לאטרקטיבי יותר מזה של מתחרים).
2. דיפלומטיית המיליארדים: הפיכה של 180 מעלות
הצורך הדחוף במימון חיצוני הכריח את טורקיה לבצע שינויים דרמטיים במדיניות החוץ שלה מול המפרץ הפרסי. מדינות כמו איחוד האמירויות וערב הסעודית, שהיו יריבות מושבעות לארדואן ונתפסו כתומכות במצריים של סיסי, הפכו פתאום למקור חיוני להשקעות.
* איחוד האמירויות: התקרבות מפתיעה וחתירה להסכמים בהיקף של עשרות מיליארדי דולרים, כולל השקעה אסטרטגית בנמלים, לוגיסטיקה וטכנולוגיה. מבחינת אנקרה, זהו "דולר קל" שבא כמשקל נגד לתלות באחרים.
* ערב הסעודית: נירמול היחסים לאחר רצח העיתונאי ג'מאל חאשוקג'י, כולל העברת התיק המשפטי לטורקיה לידי סעודיה, תמורת סיוע כלכלי חיוני. הוויתור הפוליטי מעיד על הצורך הקיומי של ארדואן במטבע חוץ.
סיכום קצר:
המשבר הכלכלי של טורקיה הוא בעיה פנימית ודוחף את אנקרה לוויתורים דיפלומטיים ולחיזוק קשרים עם מי שהיו יריביה תמורת מזומנים. ארדואן מנהל מדיניות חוץ שמונעת על ידי צורך קיומי במטבע חוץ, ומנצל את האינטרסים של מדינות המפרץ ושחקנים אחרים כדי לממן את המשך החזון הגיאופוליטי שלו.
טורקיה של ארדואן מנהלת מדיניות חוץ תקיפה ומורחבת, אך היא עושה זאת תוך עומס דרמטי של חולשה פנימית: משבר כלכלי כרוני. האינפלציה הגבוהה, התנודתיות של הלירה הטורקית והצורך הנואש במטבע חוץ (דולרים) אינם רק בעיות פנים – הם הפכו לכלי אסטרטגי.
1. הלירה ככלי: דוקטרינת "ריבית נמוכה" – נתונים קשים
ארדואן דוגל בדוקטרינה כלכלית מוזרה, הרואה בהורדת ריבית ככלי להורדת אינפלציה, בניגוד גמור לכלכלה הקלאסית. מדיניות זו יצרה לחץ כבד על המטבע הטורקי והזינה את האינפלציה לרמות חסרות תקדים.
* שיעור האינפלציה: האינפלציה הרשמית בטורקיה נעה סביב 58.5% (נכון ל2025), אך הערכות בלתי-תלויות גבוהות הרבה יותר.
* היחלשות המטבע: הלירה הטורקית הגיעה לשפל היסטורי מול הדולר, והיא נסחרת סביב 42.7 לירות לדולר .
* המשמעות האסטרטגית: הנפילה הדרמטית של המטבע מקשה על הציבור והעסקים, אך מעודדת יצוא טורקי זול במיוחד. טורקיה משתמשת במחירים הנמוכים ככלי לתחרות אגרסיבית בשווקי הים התיכון ואפריקה. (לדוגמה: אם בעבר ייצור נעליים עלה $10 לזוג, וכעת הלירה נחלשה משמעותית, המחיר בדולרים יכול לרדת ל-$6 לזוג. זה הופך את הייצור הטורקי לאטרקטיבי יותר מזה של מתחרים).
2. דיפלומטיית המיליארדים: הפיכה של 180 מעלות
הצורך הדחוף במימון חיצוני הכריח את טורקיה לבצע שינויים דרמטיים במדיניות החוץ שלה מול המפרץ הפרסי. מדינות כמו איחוד האמירויות וערב הסעודית, שהיו יריבות מושבעות לארדואן ונתפסו כתומכות במצריים של סיסי, הפכו פתאום למקור חיוני להשקעות.
* איחוד האמירויות: התקרבות מפתיעה וחתירה להסכמים בהיקף של עשרות מיליארדי דולרים, כולל השקעה אסטרטגית בנמלים, לוגיסטיקה וטכנולוגיה. מבחינת אנקרה, זהו "דולר קל" שבא כמשקל נגד לתלות באחרים.
* ערב הסעודית: נירמול היחסים לאחר רצח העיתונאי ג'מאל חאשוקג'י, כולל העברת התיק המשפטי לטורקיה לידי סעודיה, תמורת סיוע כלכלי חיוני. הוויתור הפוליטי מעיד על הצורך הקיומי של ארדואן במטבע חוץ.
סיכום קצר:
המשבר הכלכלי של טורקיה הוא בעיה פנימית ודוחף את אנקרה לוויתורים דיפלומטיים ולחיזוק קשרים עם מי שהיו יריביה תמורת מזומנים. ארדואן מנהל מדיניות חוץ שמונעת על ידי צורך קיומי במטבע חוץ, ומנצל את האינטרסים של מדינות המפרץ ושחקנים אחרים כדי לממן את המשך החזון הגיאופוליטי שלו.
👍20
טורקיה: פצצת הזמן הדמוגרפית ומנוף הפליטים של ארדואן
טורקיה מחזיקה בשטחה את אוכלוסיית הפליטים הגדולה בעולם, עם כארבעה מיליון בני אדם, רובם המכריע סורים. תחת נשיא טורקיה ארדואן, הפליטים הפכו מבעיה הומניטרית לכלי אסטרטגי רב-עוצמה במדיניות החוץ של אנקרה. השימוש במיליוני בני אדם כקלף מיקוח מול האיחוד האירופי הוא דוגמה קלאסית לגיאופוליטיקה: הפיכת חולשה פנימית למנוף לחץ חיצוני.
הדינמיקה הזו יוצרת כוח כפול: היא מאפשרת לטורקיה לקבל מימון כלכלי מאירופה, ובו זמנית משמשת כאיום ישיר על היציבות הפוליטית והחברתית של היבשת.
1. סחיטה בדולרים: הסכם הפליטים של 2016
הבסיס למנוף הלחץ הזה הוא הסכם שנחתם ב-2016 בין טורקיה לאיחוד האירופי.
* ההיגיון האירופי: אירופה ביקשה לעצור את גל ההגירה ההמוני שזרם דרך טורקיה ליוון ומדינות הבלקן.
* התמורה הטורקית: בתמורה לבלימת הפליטים, הבטיח האיחוד האירופי לטורקיה מימון של מיליארדי אירו (לצורך טיפול בפליטים), סיוע בתהליך הצטרפות לאיחוד (שלא התממש) והקלות בנושא אשרות כניסה (ויזות) לאזרחים טורקיים.
* הפיכת הכללים: ההסכם הפך את טורקיה ל"שוערת" של הגבולות האירופיים. בפועל, אירופה הפכה לבת ערובה שמשלמת לאנקרה כדי שזו לא תשחרר את הלחץ הדמוגרפי.
2. כרטיס האיום: המנוף מול אירופה
כאשר ארדואן נתקל בלחץ אירופי (כגון ביקורת על זכויות אדם, עיכובים במימון או התנגדות לפעולות צבאיות בסוריה), הוא משתמש בנשק הפליטים באופן ישיר.
* שימוש פומבי באיום: ארדואן מאיים באופן קבוע כי "יפתח את השערים" וישלח מיליוני פליטים לאירופה אם דרישותיו לא ייענו.
* הטקטיקה בגבול יוון: ב-2020, טורקיה דחפה אלפי פליטים לגבול היבשתי שלה עם יוון (נהר אֶבְרוֹס) כדי להפעיל לחץ על אתונה ועל האיחוד האירופי. המהלך יצר כאוס חסר תקדים בגבולות נאט"ו והוכיח עד כמה אנקרה מוכנה ללכת רחוק בשימוש ציני בבני אדם.
* מטרה כפולה: האיום הזה מבטיח שאף מדינה באיחוד האירופי לא תפעיל לחץ אמיתי על טורקיה בנוגע לפעולותיה הצבאיות או לזכויות אדם, מחשש לתגובה מיידית של שחרור הגבולות.
3. פצצת הזמן הפנימית: הפליטים כבעיה מקומית
השימוש הציני בפליטים מזין גם מתחים פנימיים קשים בטורקיה, והופך את הטיפול בהם לנושא רגיש.
* עלייה ברגשות אנטי-סורים: ככל שהמשבר הכלכלי מחריף, כך גוברת הביקורת הפנימית על הממשלה, שטוענת כי הפליטים מקבלים תנאים טובים יותר מאזרחי טורקיה והם "גונבים" מקומות עבודה.
* הדילמה של ארדואן: אף שהפליטים הם מנוף לחוץ, הם גם עול כלכלי ופוליטי מבית. חוסר יכולת לפתור את הבעיה יוצר זעם פנימי המאיים על יציבות שלטונו.
סיכום קצר:
ארדואן הפך את אוכלוסיית הפליטים לעורק כלכלי ומנוף לחץ אסטרטגי שמאפשר לו לסחוט כספים מאירופה ולהגן על פעולותיו הצבאיות. אך שימוש זה מעמיק את המתח הפנימי בטורקיה ואת הבעיה הדמוגרפית. הפליטים הם הכלי למול אירופה ומצד שני הוא בעיה פנים טורקית.
טורקיה מחזיקה בשטחה את אוכלוסיית הפליטים הגדולה בעולם, עם כארבעה מיליון בני אדם, רובם המכריע סורים. תחת נשיא טורקיה ארדואן, הפליטים הפכו מבעיה הומניטרית לכלי אסטרטגי רב-עוצמה במדיניות החוץ של אנקרה. השימוש במיליוני בני אדם כקלף מיקוח מול האיחוד האירופי הוא דוגמה קלאסית לגיאופוליטיקה: הפיכת חולשה פנימית למנוף לחץ חיצוני.
הדינמיקה הזו יוצרת כוח כפול: היא מאפשרת לטורקיה לקבל מימון כלכלי מאירופה, ובו זמנית משמשת כאיום ישיר על היציבות הפוליטית והחברתית של היבשת.
1. סחיטה בדולרים: הסכם הפליטים של 2016
הבסיס למנוף הלחץ הזה הוא הסכם שנחתם ב-2016 בין טורקיה לאיחוד האירופי.
* ההיגיון האירופי: אירופה ביקשה לעצור את גל ההגירה ההמוני שזרם דרך טורקיה ליוון ומדינות הבלקן.
* התמורה הטורקית: בתמורה לבלימת הפליטים, הבטיח האיחוד האירופי לטורקיה מימון של מיליארדי אירו (לצורך טיפול בפליטים), סיוע בתהליך הצטרפות לאיחוד (שלא התממש) והקלות בנושא אשרות כניסה (ויזות) לאזרחים טורקיים.
* הפיכת הכללים: ההסכם הפך את טורקיה ל"שוערת" של הגבולות האירופיים. בפועל, אירופה הפכה לבת ערובה שמשלמת לאנקרה כדי שזו לא תשחרר את הלחץ הדמוגרפי.
2. כרטיס האיום: המנוף מול אירופה
כאשר ארדואן נתקל בלחץ אירופי (כגון ביקורת על זכויות אדם, עיכובים במימון או התנגדות לפעולות צבאיות בסוריה), הוא משתמש בנשק הפליטים באופן ישיר.
* שימוש פומבי באיום: ארדואן מאיים באופן קבוע כי "יפתח את השערים" וישלח מיליוני פליטים לאירופה אם דרישותיו לא ייענו.
* הטקטיקה בגבול יוון: ב-2020, טורקיה דחפה אלפי פליטים לגבול היבשתי שלה עם יוון (נהר אֶבְרוֹס) כדי להפעיל לחץ על אתונה ועל האיחוד האירופי. המהלך יצר כאוס חסר תקדים בגבולות נאט"ו והוכיח עד כמה אנקרה מוכנה ללכת רחוק בשימוש ציני בבני אדם.
* מטרה כפולה: האיום הזה מבטיח שאף מדינה באיחוד האירופי לא תפעיל לחץ אמיתי על טורקיה בנוגע לפעולותיה הצבאיות או לזכויות אדם, מחשש לתגובה מיידית של שחרור הגבולות.
3. פצצת הזמן הפנימית: הפליטים כבעיה מקומית
השימוש הציני בפליטים מזין גם מתחים פנימיים קשים בטורקיה, והופך את הטיפול בהם לנושא רגיש.
* עלייה ברגשות אנטי-סורים: ככל שהמשבר הכלכלי מחריף, כך גוברת הביקורת הפנימית על הממשלה, שטוענת כי הפליטים מקבלים תנאים טובים יותר מאזרחי טורקיה והם "גונבים" מקומות עבודה.
* הדילמה של ארדואן: אף שהפליטים הם מנוף לחוץ, הם גם עול כלכלי ופוליטי מבית. חוסר יכולת לפתור את הבעיה יוצר זעם פנימי המאיים על יציבות שלטונו.
סיכום קצר:
ארדואן הפך את אוכלוסיית הפליטים לעורק כלכלי ומנוף לחץ אסטרטגי שמאפשר לו לסחוט כספים מאירופה ולהגן על פעולותיו הצבאיות. אך שימוש זה מעמיק את המתח הפנימי בטורקיה ואת הבעיה הדמוגרפית. הפליטים הם הכלי למול אירופה ומצד שני הוא בעיה פנים טורקית.
❤8👍5🔥2
טורקיה, ישראל, יוון וקפריסין:
זו כתבה שעלתה ממש עכשיו ב־Ynet.
היופי בקריאה של כתבות כאלה הוא כשאתם מכירים את כל הרקע לסיפור הגיאופוליטי הרחב יותר, ואז הפרטים מתחברים לתמונה שלמה וברורה.
אם אתם אוהבים את הערוץ ורוצים שגם חברים שלכם ייחשפו למידע הזה, אשמח מאוד אם תשתפו אותו איתם. אני כמובן אמשיך להעלות כאן את הדברים הכי מעניינים, מהזווית הכי מעניינת.
https://t.me/GeoStrategyIL
כמו שהערוץ אומר, להבין למה דברים קורים, ולא רק מה קרה.
זו כתבה שעלתה ממש עכשיו ב־Ynet.
היופי בקריאה של כתבות כאלה הוא כשאתם מכירים את כל הרקע לסיפור הגיאופוליטי הרחב יותר, ואז הפרטים מתחברים לתמונה שלמה וברורה.
אם אתם אוהבים את הערוץ ורוצים שגם חברים שלכם ייחשפו למידע הזה, אשמח מאוד אם תשתפו אותו איתם. אני כמובן אמשיך להעלות כאן את הדברים הכי מעניינים, מהזווית הכי מעניינת.
https://t.me/GeoStrategyIL
כמו שהערוץ אומר, להבין למה דברים קורים, ולא רק מה קרה.
❤18👍16
טורקיה: הקשר של טורקיה ולוב
המעורבות הטורקית בלוב היא אחד המהלכים הגיאופוליטיים המבריקים של ארדואן בעשור האחרון. לוב היא לא רק מדינה צפון-אפריקאית עשירה בנפט, עבור אנקרה, היא המפתח לשבירת המצור הימי בים התיכון ויצירת עומק אסטרטגי שמאפשר לה להקרין כוח הרחק מחופיה.
בפריזמה של אינטרסים, טורקיה הפכה את לוב ממרחב של כאוס לנכס אסטרטגי שמשנה את כללי המשחק מול יוון, מצרים וישראל.
1. ההסכם הימי: חלוקת הים מחדש
ב-2019 חתמה טורקיה על הסכם גבולות ימיים עם ממשלת ההסכמה הלאומית בלוב. זהו לא הסכם טכני, אלא שרטוט מחדש של המפה.
* יצירת חיץ ימי: ההסכם יוצר "מסדרון" ימי בין טורקיה ללוב שחוצה את הים התיכון באלכסון.
* בלימת ה-EastMed: המטרה המוצהרת של המסדרון הזה היא לחסום את היכולת של יוון, קפריסין וישראל להניח צינורות גז לאירופה מבלי לקבל אישור טורקי.
* שבירת "החנק היווני": באמצעות ההסכם, טורקיה טוענת לזכויות על שטחים ימיים שיוון מחשיבה כשלה, ובכך היא מאתגרת את הסטטוס-קוו הבינלאומי בים התיכון.
2. המגף הצבאי: בסיסים ופרוקסים
טורקיה לא הסתפקה בניירות. כדי להבטיח את שרידות הממשלה בטריפולי (שחתומה על ההסכם), היא הזרימה כוח צבאי משמעותי.
* מניעת נפילת טריפולי: ב-2020, התערבות טורקית ישירה בלמה את המתקפה של הגנרל חפתר (שנתמך ע"י מצרים ורוסיה) על הבירה טריפולי.
* בסיסי קבע: טורקיה מחזיקה כיום בנוכחות קבועה בבסיס האווירי אל-וטייה ובנמל הימי במיסראתה. אלו הם מאחזים קדמיים שמאפשרים לצי ולחיל האוויר הטורקי לפעול בלב אגן הים התיכון ובצפון אפריקה.
* ייצוא המודל הסורי: טורקיה העבירה אלפי שכירי חרב מסוריה ללחימה בלוב.
3. אינטרסים של אנרגיה ושיקום
לצד הגיאופוליטיקה, ישנו הממד הכלכלי הקריטי עבור הכלכלה הטורקית הצמאה למשאבים.
* נפט וגז: לוב מחזיקה בעתודות הנפט הגדולות באפריקה. חברות אנרגיה טורקיות חתמו על מזכרי הבנות לחיפושי נפט וגז גם ביבשה וגם בים הלובי, מה שמבטיח לאנקרה נתח משמעותי מהעושר הזה.
* שיקום תשתיות: טורקיה רואה בלוב שוק ענק לבנייה ותשתיות. חברות בנייה טורקיות כבר מחזיקות בחוזים בשווי מיליארדי דולרים לשיקום המדינה לאחר המלחמה.
4. הזווית הישראלית
האחיזה הטורקית בלוב היא נורת אזהרה אסטרטגית עבור ירושלים:
* חסימת נתיבי גז: הנוכחות הטורקית בלוב ומסדרון המים שהיא טוענת לו מקשים מאוד על היתכנות כלכלית ומשפטית של פרויקטים תת-ימיים לחיבור הגז הישראלי לאירופה.
* איגוף גיאוגרפי: לוב הופכת ל"נושאת מטוסים" טורקית בדרום הים התיכון. זה מאפשר לטורקים לאגף את יוון ומצרים, בעלות בריתה של ישראל, ולייצר לחץ צבאי ומודיעיני על כל מרחב הסחר הימי של ישראל מערבה.
סיכום קצר:
לוב היא הוכחה ליכולת של טורקיה לפעול הרחק מגבולותיה כדי להשיג יעדים אסטרטגיים. המעורבות כאן היא שילוב של שבירת מצור ימי, הבטחת משאבי אנרגיה ויצירת בסיסים צבאיים שמעניקים לארדואן זכות וטו על כל מהלך גדול במזרח הים התיכון.
המעורבות הטורקית בלוב היא אחד המהלכים הגיאופוליטיים המבריקים של ארדואן בעשור האחרון. לוב היא לא רק מדינה צפון-אפריקאית עשירה בנפט, עבור אנקרה, היא המפתח לשבירת המצור הימי בים התיכון ויצירת עומק אסטרטגי שמאפשר לה להקרין כוח הרחק מחופיה.
בפריזמה של אינטרסים, טורקיה הפכה את לוב ממרחב של כאוס לנכס אסטרטגי שמשנה את כללי המשחק מול יוון, מצרים וישראל.
1. ההסכם הימי: חלוקת הים מחדש
ב-2019 חתמה טורקיה על הסכם גבולות ימיים עם ממשלת ההסכמה הלאומית בלוב. זהו לא הסכם טכני, אלא שרטוט מחדש של המפה.
* יצירת חיץ ימי: ההסכם יוצר "מסדרון" ימי בין טורקיה ללוב שחוצה את הים התיכון באלכסון.
* בלימת ה-EastMed: המטרה המוצהרת של המסדרון הזה היא לחסום את היכולת של יוון, קפריסין וישראל להניח צינורות גז לאירופה מבלי לקבל אישור טורקי.
* שבירת "החנק היווני": באמצעות ההסכם, טורקיה טוענת לזכויות על שטחים ימיים שיוון מחשיבה כשלה, ובכך היא מאתגרת את הסטטוס-קוו הבינלאומי בים התיכון.
2. המגף הצבאי: בסיסים ופרוקסים
טורקיה לא הסתפקה בניירות. כדי להבטיח את שרידות הממשלה בטריפולי (שחתומה על ההסכם), היא הזרימה כוח צבאי משמעותי.
* מניעת נפילת טריפולי: ב-2020, התערבות טורקית ישירה בלמה את המתקפה של הגנרל חפתר (שנתמך ע"י מצרים ורוסיה) על הבירה טריפולי.
* בסיסי קבע: טורקיה מחזיקה כיום בנוכחות קבועה בבסיס האווירי אל-וטייה ובנמל הימי במיסראתה. אלו הם מאחזים קדמיים שמאפשרים לצי ולחיל האוויר הטורקי לפעול בלב אגן הים התיכון ובצפון אפריקה.
* ייצוא המודל הסורי: טורקיה העבירה אלפי שכירי חרב מסוריה ללחימה בלוב.
3. אינטרסים של אנרגיה ושיקום
לצד הגיאופוליטיקה, ישנו הממד הכלכלי הקריטי עבור הכלכלה הטורקית הצמאה למשאבים.
* נפט וגז: לוב מחזיקה בעתודות הנפט הגדולות באפריקה. חברות אנרגיה טורקיות חתמו על מזכרי הבנות לחיפושי נפט וגז גם ביבשה וגם בים הלובי, מה שמבטיח לאנקרה נתח משמעותי מהעושר הזה.
* שיקום תשתיות: טורקיה רואה בלוב שוק ענק לבנייה ותשתיות. חברות בנייה טורקיות כבר מחזיקות בחוזים בשווי מיליארדי דולרים לשיקום המדינה לאחר המלחמה.
4. הזווית הישראלית
האחיזה הטורקית בלוב היא נורת אזהרה אסטרטגית עבור ירושלים:
* חסימת נתיבי גז: הנוכחות הטורקית בלוב ומסדרון המים שהיא טוענת לו מקשים מאוד על היתכנות כלכלית ומשפטית של פרויקטים תת-ימיים לחיבור הגז הישראלי לאירופה.
* איגוף גיאוגרפי: לוב הופכת ל"נושאת מטוסים" טורקית בדרום הים התיכון. זה מאפשר לטורקים לאגף את יוון ומצרים, בעלות בריתה של ישראל, ולייצר לחץ צבאי ומודיעיני על כל מרחב הסחר הימי של ישראל מערבה.
סיכום קצר:
לוב היא הוכחה ליכולת של טורקיה לפעול הרחק מגבולותיה כדי להשיג יעדים אסטרטגיים. המעורבות כאן היא שילוב של שבירת מצור ימי, הבטחת משאבי אנרגיה ויצירת בסיסים צבאיים שמעניקים לארדואן זכות וטו על כל מהלך גדול במזרח הים התיכון.
👍8❤4👎3🙏1