טורקיה: טורקיה: פרויקט EastMed שמנסים לעשות מסלול עוקף טורקיה דרך ישראל, קפריסין ומשם לאירופה.

טורקיה: דמוגרפיה, דת, חינוך והשכלה
חלק זה מתמקד במשאבי האנוש והכוח הפנימי של טורקיה. המספרים חושפים את הפוטנציאל האדיר של טורקיה מול יריבותיה, ואת היסודות האנושיים של החזון הניאו-עות'מאני של ארדואן.

1. דמוגרפיה: הדור הצעיר מול אירופה המזדקנת
טורקיה היא מדינה צעירה, עם פוטנציאל אנושי שנותן לה יתרון משמעותי לטווח הארוך מול אירופה המזדקנת והיריבה המושבעת, רוסיה, שנמצאת במשבר דמוגרפי.

* כוח אנושי זמין: טורקיה היא בית לכ-86 מיליון תושבים. גודל האוכלוסייה הזה מספק כוח אדם עצום לצבא, לתעשייה ולצמיחה כלכלית.

* יתרון הגיל: הגיל החציוני בטורקיה הוא רק כ-32 שנים (לעומת מעל 44 שנים בגרמניה, בישראל הגיל החציוני הוא 32). המשמעות היא לא רק כוח עבודה זול, אלא גם בסיס גיוס עצום לצבא ופוטנציאל צמיחה שלא קיים ברוב מדינות המערב.

* המרכז הלוגיסטי: מרבית הכוח הכלכלי מרוכז בערים, כשהלב הפועם הוא איסטנבול (כ-16 מיליון תושבים), שהיא מטרופולין שמחבר את כלכלת המדינה ומשמש צומת סחר עולמי.


2. דת: האסלאם הפוליטי ככלי להשפעה אזורית
תחת ארדואן, האסלאם הפך מכלי דת פרטי לכלי מדיניות רב-עוצמה. הוא משמש לבניית נאמנות פנימית ולהפצת השפעה בחו"ל.

* לגיטימציה בבית: השימוש בדת עוזר לארדואן לבסס את כוחו מול האליטות החילוניות הישנות (הצבא, בתי המשפט) ומחזק את בסיס התמיכה השמרני שלו.

* השפעה רכה: באמצעות בניית מסגדים, קשרים עם ארגוני אסלאם פוליטי (כמו חמאס והאחים המוסלמים) ותמיכה כספית, טורקיה בונה רשת של השפעה במזרח התיכון, בבלקן ובאפריקה, שתומכת באינטרסים שלה ומערערת את יריבותיה (כמו מצרים ואיחוד האמירויות).


3. חינוך והשכלה: הפיכת מוחות לנשק טכנולוגי
המעבר של טורקיה מלקוח נשק למייצר נשק מתקדם (בעיקר כטב"מים) הוא תוצאה ישירה של השקעה במערכת השכלה שמייצרת את "הדור הטכנולוגי".

* בסיס ההנדסה: טורקיה מפעילה למעלה מ-200 אוניברסיטאות, המספקות עשרות אלפי מהנדסים ומומחי טכנולוגיה מדי שנה.

* עצמאות צבאית: הכוח האנושי הזה הוא הליבה של תעשיית הביטחון המקומית. היכולת לייצר כלי נשק מתקדמים בלי להיות תלוי בארה"ב או אירופה היא היתרון האסטרטגי החשוב ביותר של טורקיה.


סיכום קצר
הגיאוגרפיה נותנת את הבסיס, אבל האוכלוסייה הצעירה והכיוון ההנדסי הם מה שמניע את החזון התקיף של ארדואן. טורקיה לוקחת את הכוח האנושי והיכולות הטכנולוגיות שלה ובונה לעצמה כוח שלא תלוי במערב, ובדרך משתמשת באסלאם פוליטי כדי לחזק את עצמה מבפנים ולהשפיע באזור.

טורקיה: פירמידת גילאים

יש בערך 85.7 מיליון תושבים. רואים שהחלק הרחב הוא בגילאי 20 עד 50, כלומר יש לטורקים הרבה כוח אדם צעיר שעובד ומייצר. בסוף, טורקיה היא מדינה עם אוכלוסייה צעירה וחזקה כלכלית, והחלק של המבוגרים שם קטן בהרבה לעומת מדינות במערב אירופה שמזדקנות.

טורקיה: מהחילוניות לאסלאם הפוליטי

הקרע בין למוסלמים ללא מוסלמים בטורקיה הוא בעצם מאבק על שליטה. פעם שלטו הגנרלים והאליטה החילונית הכמאליסטית, אלה שראו את עצמם שומרי החומות של המדינה החילונית. מולם עלה האסלאם הפוליטי של AKP.

ב־2016 הצבא ניסה לקחת חזרה את ההובלה עם ניסיון הפיכה, וזה היה הקרב האחרון של החילוניות. תומכי ארדואן, אנשים דתיים ושמרנים, מילאו את הרחובות והגנו על השלטון. ההפיכה קרסה, ומשם כוחו של האסלאם הפוליטי רק התחזק.

ארדואן טיהר בערך 150 אלף איש ממוסדות המדינה, נטרל את הצבא החילוני עד הסוף, והעביר את מרכז הכוח מהאליטה המערבית החילונית למרכז השמרני שתומך בו.

טורקיה: אמרה אישית

טורקיה היא אחת המדינות הכי מעניינות ומורכבות באזור שלנו. לא פשוט להבין אותה בבת אחת, ולכן חשוב להתחיל מהבסיס – גיאוגרפיה, היסטוריה, תרבות – ואז להעמיק לנושאים יותר מורכבים.

מהצבא שלה ועד לכוח הצבאי הכולל, מהיחסים עם המדינות השכנות ועד למתח עם קפריסין וישראל, מהמצב של הכורדים ועד להשפעה שלה בסוריה ובמדינות נוספות בעולם – כל זה יוצר תמונה רחבה ומורכבת.

המטרה שלי בסדרת הפוסטים הזו היא שבסוף, אחרי שנעבור שלב שלב על כל הנושאים, נבין את טורקיה באמת, ולא רק על פני השטח. וכשנבין אותה, נוכל גם להבין אילו צעדים ישראל יכולה לעשות בשביל לשמור על "שח" (ואולי בעתיד מט) למול טורקיה על מנת שנשמור על המעמד שלנו כאימפריה אזורית.

טורקיה: הדמוגרפיה והחולשה הפנימית – האם המדינה יכולה להכיל את המיעוטים שלה?

הכוח הטורקי נשען על חזון לאומי אחיד, אך מתחת לפני השטח שוכנת מציאות דמוגרפית מורכבת ורבת-מתחים. חולשתה הגדולה ביותר של אנקרה היא בבית: אוכלוסייה של עשרות מיליוני בני אדם שאינם מזדהים עם החזון הלאומי הטורקי של ארדואן.

מאבק פנימי זה הוא כליאה אסטרטגית. במקום להתמקד אך ורק בים התיכון, טורקיה מחויבת להקצאת משאבים אדירים לבלימה של תנועות לאומיות פנימיות, שהגדולה והמשמעותית ביותר היא התנועה הכורדית.

1. הנתונים: פירוק מרכיבי האוכלוסייה הטורקית
על אף שהממשל הטורקי אינו מפרסם נתונים רשמיים על חלוקה אתנית, הערכות אקדמיות ובינלאומיות חושפות תמונה דמוגרפית מורכבת:

* הטורקים (כ-70%–75%): קבוצת הרוב. אלו הם בעיקר המשתייכים לתרבות הטורקית ודוברי השפה הטורקית, המהווים את בסיס הכוח של ממשלת ארדואן והלאומיות האסלאמית-שמרנית.

* הכורדים (כ-15%–20%): המיעוט האתני הגדול ביותר, המונה למעלה מ-15 מיליון איש (השני בגודלו בעולם אחרי איראן). הם מרוכזים בעיקר בדרום-מזרח המדינה, ונתונים למאבק מתמשך נגד מדיניות הדיכוי הטורקי. מבחינת אנקרה, הלאומיות הכורדית היא איום קיומי על אחדות המדינה, וסיבה למבצעים צבאיים חוצי גבולות לעיראק ולסוריה.

* ערבים (כ-2%): מרוכזים בעיקר לאורך הגבול עם סוריה ועיראק. קבוצה זו נוטה לעיתים לתמיכה במדיניות החוץ של ארדואן (במיוחד מול סוריה), אך גם מהווה מוקד חיכוך בנוגע לפליטים.

* מיעוטים אחרים (כ-3%–5%): כוללים קבוצות קטנות יותר כמו הצ'רקסים, הלאזים, והאזרים.


2. הכורדים: האיום האסטרטגי הגדול ביותר של אנקרה
הכורדים הם הנקודה שבה הדמוגרפיה פוגשת את הגיאופוליטיקה. הפיצול שלהם בין טורקיה, עיראק, סוריה ואיראן יוצר אתגר רב-ממדי:

* הזירה הצבאית: הקונפליקט בין הצבא הטורקי לארגון ה-PKK שהוא (מפלגת הפועלים של כורדיסטן) הוא מלחמה עקובה מדם, שגוזלת משאבים צבאיים, פוליטיים וכלכליים עצומים.

* הזירה הפוליטית: המפלגה הכורדית-פרו-דמוקרטית (HDP) היא מפלגת המיעוט השנייה בגודלה בפרלמנט, אך היא נתונה למערכת מתמשכת של רדיפה, מעצרים וניסיונות הוצאה מחוץ לחוק.

* הזירה הדיפלומטית: טורקיה מפעילה לחץ אדיר על ארה"ב ונאט"ו להפסיק את התמיכה במליציות הכורדיות בסוריה, מה שיוצר סדק מתמשך בברית המערבית.


3. המשמעות האזורית: השפעה על ישראל והים התיכון
המאבק הפנימי משליך ישירות על האינטרסים של ישראל:

* שליטה מוגבלת: הצורך לרדוף אחר הכורדים מכניס את טורקיה לעימותים מתמשכים עם סוריה ועיראק ומגביל את יכולתה להתמקד במלואה בים התיכון.

* חיבור אסטרטגי: בטווח הארוך, כל תנועה שמעצימה את המיעוטים הפנימיים בטורקיה, יוצרת פוטנציאל לחולשה אסטרטגית עבור אנקרה ומקלה על יריבותיה האזוריות (יוון, קפריסין, ישראל).

* המוסד: למוסד יש מאגר עשיר של אפשרויות לגייס סוכנים בטורקיה ולהפעיל אותם בזמן מלחמה, והכורדים ישמחו לסייע לישראל נגד אויבתם הגדולה, טורקיה.


סיכום קצר:
המנוע של ארדואן מונע על ידי חזון אימפריאלי, אך הבלמים שלו הם הלאומיות הכורדית והמתחים הדתיים והאתניים מבית. טורקיה אינה כוח פנימי אחיד, היא פדרציה מתוחה של קבוצות שונות, שכל אחת מהן מחזיקה פוטנציאל לערער את היציבות הפנימית של המדינה ומכריחה את אנקרה להוציא משאבים רבים על מאבק פנימי מתמשך.

טורקיה: כחלק מסדרת הפוסטים על טורקיה, אקדיש בהמשך פוסט מסודר שיסביר מה התרחש בין ארצות הברית לטורקיה בנושא מטוסי ה-F35.

שבת שלום!

טורקיה: יחסי גבול, יריבות אזוריות והציר עם ישראל

טורקיה היא מדינה המוקפת בשלושה ימים מכל עבר, ובשמונה גבולות יבשתיים, המהווים כולם חזית אסטרטגית פעילה. כל גבול הוא סיפור גיאופוליטי בפני עצמו, ובייחוד סוריה ועיראק. אנקרה מנהלת משחק של בריתות משתנות ומשתמשת במדינות הגובלות בה ככלי ליצירת עומק אסטרטגי (כמו עם אזרבייג'ן) או כקו הגנה קדמי נגד מיעוטים (כמו עם סוריה).

1. קשת הגבולות הטורקיים: מבריתות ליריבות
טורקיה גובלת בשמונה מדינות, ולכל אחת מהן השפעה ישירה על הביטחון הלאומי והכלכלה הטורקית:

* יוון ובולגריה (מערב): גבולות נאט"ו. היחסים מול בולגריה יציבים יחסית, אך מול יוון הם נפיצים ביותר. המאבק הוא על שליטה בים האגאי, משאבי אנרגיה וקווי גבול ימיים ואוויריים.

* גאורגיה ואזרבייג'ן (צפון-מזרח): יחסים מצוינים, בעיקר עם אזרבייג'ן (שטורקיה רואה בה כ"אומה אחת, שתי מדינות"). ציר זה חיוני לחיבור צינורות אנרגיה ממרכז אסיה לטורקיה ולאירופה.

ארמניה (מזרח): יחסים עוינים ומתוחים, שאינם כוללים גבול פתוח. היריבות ההיסטורית חוסמת את טורקיה ממזרח ומחייבת אותה להיות מחוברת לאזרבייג'ן.

* איראן (מזרח): יחסים מורכבים. שתי מעצמות אזוריות שאינן מחבבות זו את זו, אך משתפות פעולה בנושאים כלכליים (אנרגיה) ובנושא הכורדי, כדי למנוע יצירת מדינה כורדית עצמאית.

עיראק (דרום-מזרח): יחסים רגישים. טורקיה פושטת באופן קבוע על צפון עיראק כדי לפגוע במחנות של ה-PKK, מה שפוגע בריבונות העיראקית אך חיוני לאנקרה לשמירת הגבול.

סוריה (דרום): הגבול הנפיץ ביותר. טורקיה שולטת בכיבוש ובאזורי חיץ בתוך סוריה, ומשתמשת בכוחות פרוקסי (מיליציות סוניות) כדי להרחיק את הכורדים מהגבול. מאזן הכוחות בסוריה הוא פקטור יציבות קריטי לטורקיה.


2. טורקיה – ישראל (הגבול הבלתי-קיים)
על אף שאין גבול גיאוגרפי ישיר בין ישראל לטורקיה, הקשר האסטרטגי ביניהן הוא כמעט של שתי מדינות גובלות. האינטרסים הטורקיים בים התיכון, בלבנון וברצועת עזה, הופכים אותה לשחקן בעל השפעה ישירה על הביטחון הלאומי של ישראל:

תחרות על נכסי אנרגיה: טורקיה רואה בכל צינור גז ישראלי (כמו ה EastMed - הפוסט הקודם) שנועד לחבר את ישראל לאירופה מבלי לעבור דרכה – איום כלכלי ישיר. המאבק הוא על השאלה מי תהיה העורק מעבר אנרגיה של המזרח התיכון.

מנוף לחץ מול נאט"ו: טורקיה מנצלת את היריבות מול ישראל ואת התמיכה בחמאס כדי לחזק את מעמדה בקרב מדינות מוסלמיות, וכדי להוכיח לוושינגטון שהיא עדיין שחקן חיוני.

שער לאירופה: אם יתממשו מסדרונות הסחר (כמו מסדרון הודו-המזרח התיכון-אירופה), הם יהוו איום קיומי על המונופול הטורקי כמעבר היבשתי הראשי לאירופה.


3. האיום הטורקי בפריפריה הטורקית
טורקיה רואה עצמה ככוח דומיננטי בזירה הימית בים השחור, בים האגאי ובלוב שבצפון אפריקה, והכוחות הפרוסים יחד עם ההסכמים הימיים מאפשרים לה להקיף יריבות כמו יוון וקפריסין ולאיים גם על ישראל, תוך שלוב משמשת לה כבסיס קדמי שמבטיח נוכחות צבאית ואנרגטית באזור ומייצר חיץ מול מדינות המפרץ כמו סעודיה ואיחוד האמירויות שמתחרות איתה על השפעה. (נכנס ליחסי טורקיה-לוב בהמשך)


סיכום קצר:
טורקיה מוקפת בטבעת אש של יריבויות, אך משתמשת בכל גבול ובכל נתיב ימי ככלי לקידום האינטרס הלאומי שלה. היחסים המתוחים מול יוון, המלחמה הכורדית בסוריה ועיראק, והתחרות האנרגטית מול ישראל, הופכים את טורקיה לשחקן אסטרטגי בלתי ניתן להתעלמות.

טורקיה: המדינות שגובלות בטורקיה, תסתכלו בפוסט על היחסים של כל מדינה ובתמונה תוכלו לראות את מיקומן. זה יעזור לכם להבין את מפת הכוחות באזור.

טורקיה: מפה ויזואלית שמראה את הים השחור בצפון, את הים האגאי במערב ואת הים התיכון בדרום.

טורקיה ולוב: הרצועה האדומה המסומנת היא האזור הימי העצום שטורקיה ולוב סיכמו ביניהן ב-2019 לחלוק, וזהו צעד שנועד להעניק לשתי המדינות שליטה וזכויות חיפוש על אוצרות גז טבעי שנמצאים מתחת לים. טורקיה ביצעה את המהלך הגיאופוליטי הזה כדי להתנגד ליוזמות אזוריות אחרות ולהבטיח את חלקה במשאבים, אך בכך היא יצרה מחלוקת קשה מאוד, שכן ההסכם שלה עם לוב מתעלם למעשה מהאיים היווניים כמו כרתים וקפריסין, ודורס את מה שיוון רואה כגבולות הימיים והזכויות הכלכליות שלה, והפך את כל האזור למוקד מתיחות בינלאומי.

טורקיה ויוון: כאן רואים את האיים של יוון הקרובים מאוד לטורקיה, ובאופן כללי ניתן להבחין במחלוקות בין יוון לטורקיה. בנוסף, ניתן לראות את אזור המחלוקת (באדום ובכחול) בין טורקיה ויוון על השליטה בים האגאי.

טורקיה מול יוון (חלק א'): האיים החונקים והאיום בים האגאי

היחסים בין טורקיה ליוון הם לא סכסוך גבול רגיל, אלא קונפליקט קיומי על השליטה בים התיכון ובנתיבי הסחר. עבור אנקרה, הים האגאי הוא המפתח לפריצה מערבה. מדובר במאבק מתמיד שנוגע ישירות לביטחון האנרגטי של אירופה ולמעמדן של שתי המדינות בנאט"ו.

העימות הזה משקף את החזון הניאו-עות'מאני של טורקיה, הרואה בעצמה את השליטה הבלתי-מעורערת במעברים הימיים החשובים בין אסיה לאירופה.

1. גיאוגרפיה: האיים החונקים והאיום בים
הבעיה היא פשוטה, אך קשה לפתרון: הים האגאי מלא באלפי איים קטנים וגדולים השייכים ליוון, הממוקמים בצורה שממש "סוגרת" את הגישה הימית של טורקיה.

* האיים החוסמים: איים יווניים מרכזיים (כמו לסבוס, סאמוס ורודוס) נמצאים במרחק של קילומטרים ספורים בלבד מהחוף הטורקי. מבחינת טורקיה, איים אלה כולאים את הצי שלה, מגבילים את שטח הדיג והמחקר שלה, ומונעים ממנה מרחב פעולה חופשי.

* המאבק על שטח הים: טורקיה ויוון נלחמות על הזכות לשלוט בשטחי ים נרחבים יותר. יוון שוקלת להרחיב את המים הטריטוריאליים שלה ל-22 ק"מ מהחוף. טורקיה רואה בכך עילה למלחמה, מכיוון שמהלך כזה יחסום למעשה את הים האגאי כמעט לחלוטין בפני תנועת ספינות טורקיות.


2. אנרגיה: מי יקבל את הגז של הים התיכון?
גילוי מאגרי גז טבעי עצומים סביב קפריסין ויוון העלה את הסכסוך לדרגה כלכלית יקרה מאוד:

* הגז של קפריסין: המדינה הקפריסאית, המחולקת לחלק יווני וחלקי טורקי (שנתמך על ידי אנקרה), היא מוקד החיכוך. טורקיה דורשת שלשותף הטורקי-קפריסאי תהיה זכות שווה ליהנות מכל המשאבים שנמצאים בים, ובפועל, היא רוצה אישור על כל פרויקט קידוח באזור.

* חסימת צינורות: טורקיה מתנגדת נחרצות לפרויקטים שאמורים לחבר את הגז הישראלי והקפריסאי לאירופה מבלי לעבור דרכה. חסימת הפרויקטים הללו חיונית לחזון של ארדואן למצב את טורקיה כ"מרכז גז" אזורי.

* איום מתמיד: טורקיה שולחת באופן קבוע ספינות קידוח וספינות מלחמה בליווי צבאי למים הכלכליים של קפריסין ויוון, מהלך שנועד להראות שהיא לא מכירה בזכויותיהן, וליצור חוסר יציבות שיבריח משקיעים.


סיכום קצר:
העימות בין טורקיה ליוון הוא על גיאוגרפיה, על גז ועל כבוד. טורקיה משתמשת ביתרונותיה הצבאיים כדי לערער את הריבונות היוונית באיים. הגיאוגרפיה פועלת נגד אנקרה, והיא משקיעה מאמץ אדיר לערער את הכללים הקיימים כדי לשבור את החנק הימי סביב חופיה.

טורקיה ויוון: תמונה מקרוב של האיים שעליהם קיימת מחלוקת בין טורקיה ליוון. לדעתי האישית, אין כאן שום מחלוקת – האיים וגם הטריטוריה הימית הסמוכה להם שייכים ליוון.

טורקיה מול יוון (חלק ב'): נשק הכטב"מים והציר האסטרטגי עם ישראל

המאבק האזורי בין טורקיה ליוון הוא אינטרס ישראלי מובהק, והוא הפך לבסיס לברית אסטרטגית חזקה במזרח הים התיכון. יוון וטורקיה מנהלות מרוץ חימוש ומלחמה על עומק ימי בים האגאי.

3. היתרון היחסי: כטב"מים מול מטוסי קרב
על אף ששתיהן חברות בנאט"ו, טורקיה ויוון מנהלות מרוץ חימוש אגרסיבי:

* הכוח הטורקי החדש: טורקיה פיתחה יכולת עצמית מרשימה לבניית כלי שיט וצוללות, אך היתרון המכריע שלה הוא בכטב"מים. טכנולוגיית המל"טים הטורקית מאפשרת לאנקרה שליטה במרחב האווירי מעל הים האגאי בעלות נמוכה ובסיכון מינימלי לטייסים.

* המענה היווני: יוון מגיבה על ידי רכישות ענק של מערכות נשק מערביות יקרות, כגון מטוסי ה"רפא"ל" הצרפתיים ומטוסי ה-F-35 האמריקאים, במטרה לאזן את היתרון הטורקי בים ובאוויר.


4. הזווית הישראלית: אינטרס משותף לבלימה
המאבק בין טורקיה ליוון הוא אינטרס ישראלי מובהק, והוא הפך לבסיס לברית אסטרטגית חזקה:

* הברית האסטרטגית: הברית בין ישראל, יוון וקפריסין נועדה בראש ובראשונה לבלימת ההשפעה הטורקית בים התיכון. זוהי דרך ליצור חזית ימית ודיפלומטית משותפת שמחויבת לשמירה על חופש השיט והקידוח, תוך הפחתת הלחץ הטורקי.

* חיזוק באמצעות נשק ישראלי: יוון היא לקוחה משמעותית של התעשיות הביטחוניות הישראליות, ורוכשת מגוון רחב של מערכות ביטחון והיי-טק, כולל מערכות הגנה אווירית, רכיבי כטב"מים וטכנולוגיה צבאית מתקדמת. רכישות אלו מיועדות ישירות למאזן הכוחות מול טורקיה.

* התנגדות משותפת: חיזוק היחסים עם יוון (וגם קפריסין) משרת אינטרס משותף: יצירת משקל נגד אזורי לטורקיה. זה כולל שיתוף פעולה במודיעין, תמרונים צבאיים ימיים ואוויריים תכופים, והבטחת ההגנה על צינורות האנרגיה הפוטנציאליים. התמיכה הישראלית מכריחה את טורקיה להתחשב בהרתעה משולבת של גוש יציב במזרח הים התיכון.


סיכום קצר:
הכוח הטורקי המבוסס על כטב"מים וצי ימי מתחזק דורש תגובה מודרנית מיוון. הברית האסטרטגית והביטחונית עם ישראל הפכה עבור אתונה לעוגן הכרחי שמספק טכנולוגיה ומודיעין מתקדמים. כל עוד המאבק נמשך, חיזוק הציר יוון–ישראל נשאר מפתח לבלימת ההתפשטות הטורקית בים התיכון.

טורקיה ויוון: תמונה שמראה למה ישראל, קפריסין ויוון מעוניינות להיות בשותפות ביטחונית. זה חלק מהמהלך הגיאופוליטי הגדול יותר של הקמת הצינור הודו–מזרח תיכון–אירופה, והצינור שמחבר בין ישראל ליוון הוא עוד חלק בפאזל הגיאופוליטי הזה.

טורקיה: בפוסט הבא אני אספר מה קורה עם הכלכלה של טורקיה ואיך האינפלציה שלהם בשמיים, ספוילר: המצב שם גרוע ובסוף זה יתפוצץ להם בפרצוף. אחרי זה נחזור לפוסטים על מנופי הלחץ של טורקיה מול אירופה עם הפליטים, ההתבססות בסוריה ועוד.