חלק 1: מה כולל ההסכם בין סעודיה לארה״ב?

ארה״ב וסעודיה חתמו על הסכם לשיתוף פעולה גרעיני אזרחי, שיאפשר לחברות אמריקאיות להשתתף בתוכנית הגרעין הסעודית ויניח את הבסיס לשותפות כלכלית ואסטרטגית ארוכת טווח.

* ההסכם מבוסס על הסכם 123 לפי החוק האמריקאי.
* הוא כולל שיתוף פעולה בבניית כורים גרעיניים, בטיחות ופיקוח.
* סעודיה מבקשת להשתמש באנרגיה גרעינית לייצור חשמל ולהתפלת מים.
* ההסכם צפוי ליצור שוק של מיליארדי דולרים עבור חברות אמריקאיות.

וושינגטון מציגה את ההסכם כמנוע לצמיחה, לביטחון אנרגטי ולחיזוק הברית עם סעודיה, תוך התחייבות לעקרונות של בטיחות ואי הפצת נשק גרעיני.

חלק 2: מדוע ההסכם מעורר חשש בישראל ובמזרח התיכון?

החשש אינו מעצם הקמת כורים אזרחיים, אלא מהשאלה אילו יכולות יועברו לסעודיה ועד כמה הפיקוח עליהן יהיה מחמיר. סעודיה הביעה בעבר עניין בשליטה מלאה במחזור הדלק הגרעיני, כולל העשרת אורניום.

* העשרת אורניום ועיבוד דלק משומש יכולים לשמש גם לייצור חומר לנשק גרעיני.
* סעודיה עדיין לא חתמה על הפרוטוקול הנוסף של הסוכנות לאנרגיה אטומית.
* הסכם מקל מדי עלול ליצור מרוץ גרעיני מול איראן ומדינות נוספות.
* ישראל חוששת מהקמת תשתית גרעינית רגישה באזור הנתון לאיומי טילים וארגונים פרו איראניים.

הוויכוח המרכזי הוא בין הרצון האמריקאי לחזק את סעודיה ולפתוח שוק לחברות אמריקאיות, לבין החשש שההסכם יחליש את מנגנוני הפיקוח ויעודד תפוצה גרעינית במזרח התיכון.

זו מפה מאוד לא מדויקת של המזרח התיכון, אבל היא נותנת פרספקטיבה על שחקניות אזוריות נוספות, בעלות שאיפות, שעלולות לאורך זמן למצוא פטרון שיסייע להן לפתח נשק גרעיני או פשוט לרכוש אותו.

כמה מילים על מה שקורה בסאוטה, ספרד.

הרבה אנשים חושבים, מסיבה לא ברורה, שסאוטה נמצאת בספרד האירופאית. ועולה שאלה איך לעזאזל אנשים שחו את כל הים והגיעו לשם עם אופניים וכו'.

בתמונה אפשר לראות בבירור שסאוטה שייכת לספרד, אבל נמצאת בצפון אפריקה.

לא אכתוב על זה הרבה, רק רציתי להראות את המפה ואת המיקום של העיר בכלל הבלבול של חלק מהאנשים.

בקצרה, קיימת מחלוקת בין ספרד למרוקו סביב האזור. נראה שמרוקו מצאה דרך חכמה ליצור שינוי דמוגרפי ולהציב עובדות בשטח. סאוטה היא עיר קטנה, עם כ-80 אלף תושבים, ולפי ההערכות כ-60 אלף מסתננים חדרו אליה, ואולי אף יותר. המשמעות היא שכנראה חצי מהאוכלוסייה כבר אינו ספרדי.

בקיצור, מרוקו הציבה עובדה בשטח, ונראה שלאורך השנים האזור הזה יעבור כנראה לידיה.

עוד רגע נחזור לנושא הגרעין הסעודי ולהשפעות הגיאופוליטיות שלו. בינתיים סיימתי לצפות בריאיון עם סגן נשיא ארה"ב, JD Vance, ויש שם כמה אמירות מעניינות ששווה להתעכב עליהן. מעניין לראות איך סגן הנשיא מנתח את המציאות, ואיך הוא תופס את האתגרים והכיוונים של ארצות הברית בעולם.

חלק 1 - הראיון של ג'יי. די. ואנס

1. לדעתי האישית, הדבר הבולט ביותר בראיון הוא שסגן נשיא ארה״ב לא עשה שיעורי בית בנוגע לאיראנים, לאופי שלהם ולמידת הסבלנות שלהם. הוא מניח שמדובר במשטר שמעוניין בשגשוג ובהצלחה, ושיהיה מוכן לוותר על שאיפותיו הגרעיניות ועל הרצון להפיץ את האסלאם השיעי.

ג׳יי די ואנס נשמע כמעט נלהב כשאמר שהמשא ומתן מתקדם, ושיש רצון להסיר את הסנקציות מעל איראן ולאפשר לה לשגשג כלכלית, בתנאי שתוותר על שאיפותיה הגרעיניות. בעיניי, קיים פער עצום בין האופן שבו סגן הנשיא תופס את איראן, ובפרט את האסלאם השיעי, לבין המציאות בפועל במזרח התיכון.


2. המטרה המרכזית של המלחמה לא הייתה בהכרח להפיל את המשטר האיראני, אלא להחליש באופן משמעותי את כוחה הצבאי הקונבנציונלי של איראן.


3. הוא תיאר את השלטון האיראני כמורכב משלושה מוקדי כוח: ההנהגה הפוליטית, אנשי הדת והצבא, ובעיקר משמרות המהפכה.


אמשיך את הסדרה הזאת על סגן הנשיא ממש בכמה פוסטים מאוד ממוקדים. אז צפו לעוד כמה נקודות מעניינות מאוד על ג׳יי די ואנס, ישראל ואיראן.

חלק 2 - הראיון של ג'יי. די. ואנס

1. לפני שהמלחמה מול איראן פרצה, כל הצוות המדיני של ארה״ב היה מודע לסוגיית מצרי הורמוז: לכך שאיראן תחסום אותם, שמחירי האנרגיה יעלו ברחבי העולם, ושכך יופעל לחץ כבד על ארה״ב, במטרה להכניע אותה. במקביל, איראן תמשיך להשתמש במצר ולהפעיל אותו רק לטובת בעלות בריתה, וכך, מבחינתה, תצליח לנצח את ארה״ב.

סגן הנשיא טוען שהטעות של איראן הייתה שארה״ב יצרה חסימה נגדית לחסימה האיראנית, ובכך גרמה לאיראן נזק כלכלי עצום, משום שהיא מנעה ממנה להעביר סחורות דרך המצר. עם זאת, הוא לא התייחס לכך שאיראן המשיכה להעביר סחורות דרך היבשה.


2. סגן הנשיא אומר שהקלף של מצרי הורמוז לא יישאר אפקטיבי לנצח. גורמים באזור כבר מתחילים להעביר סחורות בנתיבים שעוקפים את המצר, ובטווח הארוך הדבר יחליש את חשיבותו ואת כוח המיקוח של איראן.

הדברים האלה מתחברים למה שכתבתי כאן לפני כמה חודשים: בטווח הקצר, מצרי הורמוז הם מהלך טקטי אדיר מצד איראן, אבל בטווח הארוך מדובר בהתאבדות מוחלטת. העולם לא יסכים להיות תלוי במצר במשך שנים, ולכן יחפש חלופות. גם מדינות המפרץ יפתחו נתיבים חלופיים.


3. סגן הנשיא באמת ובתמים מאמין שהעסקה עם איראן אמיתית, ושהאיראנים הם שותפים אמינים.

דוגמה של 3 צינורות שעוקפים את מצרי הורמוז.

חלק 3 - הראיון של ג'יי. די. ואנס

1. סגן הנשיא מאמין בכל לבו שארה״ב ואיראן צריכות לפעול יחד עם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, כדי לאתר ולהשמיד את החומר הגרעיני האיראני.

2. בתמורה, איראן תקבל הזדמנות להשתלב מחדש בכלכלה העולמית, לצד הסרה הדרגתית של הסנקציות, בתנאי שתתנהג כמו מדינה נורמלית ותעמוד בהתחייבויותיה.

3. לדבריו, לארה״ב יש מודיעין איכותי מאוד על המתרחש באיראן.

4. הוא אמר שאם איראן לא תעמוד בהסכם, ארה״ב לא תהיה במצב גרוע יותר מבעבר. באופן אישי, אני חושב שמדובר בטעות, משום שכל כך הרבה דברים השתנו מאז המלחמה הראשונה מול איראן, עד שאני מתקשה להאמין שארה״ב, ישראל והעולם יהיו באמת באותו מצב כמו בעבר, או במצב טוב יותר.

חלק 4 - הראיון של ג'יי. די. ואנס

1. יש כאן נקודה מעניינת: סגן הנשיא אומר שישראל היא שותפה חשובה, אך הטענה ששתי המדינות תמיד מתואמות לחלוטין אינה נכונה. מעניין לראות כך את הפוליטיקה שמתנהלת מאחורי הקלעים.

2. הוא סבור שלישראל יש יכולות מרשימות, ושכאשר קיימים אינטרסים משותפים, שתי המדינות משתפות פעולה היטב.

3. הוא הסביר שטראמפ נאלץ לפעמים לנהל שיחות ישירות וקשות עם ראש ממשלת ישראל, כדי לוודא שהיעדים האמריקאיים יושגו.

4. ויש גם נקודה שמאוד כיף לשמוע: לדבריו, ישראל היא המדינה החזקה בעולם בכל הנוגע ליכולות איסוף מודיעין. מדינה בת תשעה מיליון תושבים, שסגן נשיא ארה״ב מדרג במקום הראשון בעולם ביכולת איסוף המודיעין. זה פשוט מטורף.

כל זה עולה מהראיון של סגן הנשיא ואנס. מנגד, יש את מרקו רוביו, שעמדתו כלפי איראן תקיפה יותר. לא פעם הוא נשמע בראיונות כאילו אינו מבין את ההססנות האמריקאית, או שהוא מתחמק מהשאלות בנושא ואומר לכתבים: "פנו לבית הלבן לקבלת תשובה".

יש גם את שר המלחמה, פיט הגסת', שעמדתו דומה יותר לזו של רוביו. עם זאת, כשר המלחמה, הוא בסופו של דבר מתיישר עם טראמפ, משום שהוא רואה את תפקידו בעיקר כמי שמוציא לפועל את מדיניות הנשיא.


בקצרה:
ג'יי-די ואנס: זהיר יותר בכל הנוגע לשימוש בכוח צבאי נגד איראן. הוא מעדיף לחץ כלכלי ודיפלומטי, ורואה במניעת הסתבכות במלחמה ממושכת במזרח התיכון יעד מרכזי.פיט הג

סת': ניצי יותר. הוא תומך בהפעלת כוח צבאי ובהמשך הלחץ המרבי על איראן, ורואה בהרתעה צבאית מרכיב מרכזי במדיניות האמריקאית.

מרקו רוביו: אחד הקולות הניציים הבולטים ביותר כלפי איראן. הוא תומך בסנקציות חריפות, בלחץ מתמשך ובנכונות להשתמש בכוח כדי לבלום את תוכנית הגרעין ואת פעילות המשטר האיראני.

בנימה זאת, נחזור לעסוק בגיאופוליטיקה של התחרות על פיתוח טכנולוגיה גרעינית, בסביבה שבה יש כל כך הרבה מתחרים. בפוסטים הבאים נעמיק בנושא.

כמה אנשים פנו אליי בעקבות פוסטים שכתבתי בעבר על המסמכים שה-CIA מפרסם, אז הנה תזכורת קצרה: ה-CIA מפרסם לציבור מסמכים שהיו מסווגים בעבר, כולל כאלה שהוגדרו ברמות הסיווג הגבוהות ביותר.

הדבר שהכי מעניין לראות הוא איך ה-CIA עוקב אחרי מדינות רבות ברחבי העולם, כולל ישראל. שווה לחפש באתר שלהם את מילת המפתח "Israel".

זה הקישור לספריית ה-CIA:
https://www.cia.gov/readingroom/

נתחיל את הניתוח מהשאלה: למה דווקא גרעין? איך זה עוזר למדינה להחזיק נשק גרעיני מבחינה גיאופוליטית, לא מבחינת הפצצה עצמה, חחח, זה די ברור. ואילו מדינות התחילו את המסע הגרעיני שלהן כשהמטרה המוצהרת הייתה בכלל גרעין אזרחי? מכאן נחזור לסעודיה, ולשאלה למה אסור לאפשר לאף מדינה באזור להחזיק נשק גרעיני.

https://youtube.com/shorts/juezJkc-QZg?si=Fewx6UQFFHuyq0O8

זהו סרטון שבו נראים נשיא רוסיה ונשיא קזחסטן ופוטין עוקץ את את נשיא קזחסטן ומסביר לו בצורה ברורה מאוד, שכל מדינה או משטר שרוצים לשרוד חייבים להחזיק בנשק גרעיני.

נשיא קזחסטן: "החזקת נשק גרעיני בעולם המודרני אינה ערובה לביטחון, ובוודאי שלא לשגשוג כלכלי. לפעמים עדיף שלא להחזיק בנשק גרעיני, אלא למשוך יותר השקעות לכלכלה, לשמור על יחסים טובים עם כל מדינות העולם ולפתח אותם, כפי שקזחסטן עושה בפועל."

פוטין עונה לו: "גם סדאם חוסיין חשב כך."

https://youtube.com/shorts/5EuoquRM5v8?si=kgo0SzipOWQABLTb

הדבר הבא בכל נושא הגרעין וההרתעה הוא נושא ה-MAD, כלומר Mutual Assured Destruction.

ברעיון הפשוט ביותר שלו, זה אומר שאם מדינה מסוימת הצליחה לשגר עליי נשק גרעיני ולהשמיד אותי, או לפחות את כל מערכי התגובה שלי ולהחריב את רוב המדינה, עדיין יש לי יכולת למכה שנייה.

איך היכולת הזאת נראית? צוללת גרעינית.

הרעיון הוא שאם מדינה הושמדה, תהיה צוללת במעמקי הים שתוכל להגיע למדינת האויב, לשגר עליה נשק גרעיני בחזרה ולהשמיד אותה.

זה מייצר הרתעה גרעינית גם במקרה שהמדינה הושמדה. הרעיון הוא שמדינת אויב צריכה לדעת שאם היא השמידה אותי, עדיין תהיה צוללת שתוכל להגיע אליה ולהחזיר לה באותה העוצמה, או אפילו בעוצמה גדולה יותר.

וזה מייצר הרתעה גרעינית.

לפי פרסומים זרים, לישראל יש שש צוללות שמיוחסת להן יכולת לשגר נשק גרעיני. 😎

אילוסטרציה לשיגור טיל מצוללת שהיא בתוך הים.

מצאו את מלי וליאל יהלומי בארגנטינה, והייתי חייב להתייחס לזה.

כל הכבוד למדינה שלנו, שלא שחררה לרגע מהנושא והפכה את העולם כדי למצוא אותן. אני שם רגע בצד את כל הסיבות שעלו בתקשורת ואת השאלה למה הן נעלמו, אבל על העבודה המטורפת שנעשתה כאן מגיע שאפו ענק.

אשכרה מצאו את האוטובוס שבו הן נסעו. פשוט כל הכבוד. 👏👏👏

איך מדינות עברו מגרעין אזרחי לנשק גרעיני?

ארצות הברית, רוסיה, בריטניה, צרפת וסין: חמש המדינות הראשונות פיתחו נשק גרעיני במסגרת תוכניות צבאיות, או עברו ליעד צבאי כבר בשלב מוקדם מאוד.

הודו: התחילה בתוכנית גרעין אזרחית, אך לאחר העימות עם סין עברה לפיתוח צבאי, ביצעה ניסוי ב־1974 והפכה למעצמה גרעינית ב־1998.

פקיסטן: פיתחה תחילה תשתית אזרחית, אך בעקבות התבוסה להודו והניסוי ההודי פתחה בתוכנית צבאית סודית, שהובילה לניסויים ב־1998.

דרום אפריקה: התחילה בכור מחקר אזרחי, ובהמשך הקימה תוכנית צבאית חשאית וייצרה נשק גרעיני, שאותו פירקה בשנות התשעים.

צפון קוריאה: התחילה בתוכנית מחקר בסיוע סובייטי, ובהמשך ניצלה את התשתית לייצור חומר בקיע ולפיתוח נשק. הניסוי הראשון נערך ב־2006.

עיראק: החלה בתוכנית מחקר אזרחית, אך בשנות השבעים פיתחה גם מסלול חשאי להשגת נשק. התוכנית נפגעה בתקיפות ובמלחמות, ועיראק לא הצליחה לייצר פצצה.

איראן: התחילה בתוכנית גרעין אזרחית, ובהמשך נחשפו פעילויות שיכלו לתמוך במסלול צבאי. לפי המידע הפומבי, איראן לא ייצרה נשק גרעיני.

ברזיל: פיתחה תוכנית אזרחית, ובתקופת השלטון הצבאי הקימה גם מסלול חשאי שנועד לשמור על אפשרות לפיתוח נשק. התוכנית נזנחה.

דרום קוריאה: התחילה בתוכנית אזרחית, אך בשנות השבעים בחנה אפשרות לפיתוח נשק עצמאי. בעקבות לחץ אמריקאי, התוכנית הופסקה.


המסקנה: לא כל המדינות עברו מאותה נקודת פתיחה. אצל חלקן הנשק היה היעד מההתחלה, ואצל אחרות התפתח מסלול צבאי מתוך תשתית אזרחית או מחקרית. הגבול בין שני המסלולים לא תמיד ברור, משום שאותן טכנולוגיות יכולות לשמש גם לאנרגיה וגם לנשק.