ישראל, יוון וקפריסין: קשר בטחוני

בינואר 2026 פורסם כי ישראל, יוון וקפריסין מרחיבות את שיתוף הפעולה הצבאי שלהן. במסגרת ההסכמות החדשות יתקיימו יותר תרגילים ואימונים משותפים, יוקמו צוותי עבודה מקצועיים, יורחב שיתוף הידע בתחומים כמו רחפנים, מערכות בלתי מאוישות ולוחמה אלקטרונית, ויתקיים דיאלוג קבוע בין הצבאות.

המהלך מגיע בעקבות פסגת המנהיגים שנערכה בירושלים בדצמבר 2025, שם הוחלט להעמיק את שיתוף הפעולה בתחומי הביטחון, ההגנה והאנרגיה.

חשוב לציין שלא מדובר בברית צבאית מלאה. כלומר, אם אחת המדינות תותקף, אין התחייבות אוטומטית של שתי האחרות להיכנס ללחימה לצידה, כפי שקורה במסגרת נאט"ו.

הנשיא ארדואן טען שלהסכמים הללו אין משמעות מיוחדת והגדיר אותם כ"רעש ריק". עם זאת, נראה שהדאגה האמיתית באנקרה היא מההתחזקות הצבאית של יוון וקפריסין באמצעות טכנולוגיות ומערכות נשק ישראליות.

בשורה התחתונה, ישראל, יוון וקפריסין ממשיכות להתקרב ולחזק את שיתוף הפעולה הביטחוני ביניהן, אך נכון לעכשיו עדיין לא מדובר בברית צבאית רשמית.

המלכוד של הורמוז: מאיפה ייכנסו של הודו לאיחוד האמירויות בנתיב IMEC?

מסדרון IMEC אמור לחבר את הודו לאירופה דרך המפרציות, ירדן וישראל. לא מדובר ברכבת רציפה, אלא במסדרון משולב: אוניות יובילו מכולות מהודו לאיחוד האמירויות, משם הן יועברו לרכבת דרך סעודיה, ירדן וישראל, ובנמל חיפה יועמסו מחדש על אוניות לאירופה.

כאן עולה השאלה הקריטית: באיזה נמל באמירויות יפרקו את המטען?
אם הסחורות יגיעו לג׳בל עלי בדובאי או לח׳ליפה באבו דאבי, האוניות יצטרכו לעבור במצר הורמוז. לעומת זאת, פוג׳יירה וח׳ור פכאן נמצאים על מפרץ עומאן, ממזרח למצר, ולכן מאפשרים לאוניות להגיע מהודו בלי להיכנס למפרץ הפרסי.

בפשטות:
🔴 ג׳בל עלי וח׳ליפה מחייבים מעבר בהורמוז.
🟢 פוג׳יירה וח׳ור פכאן מאפשרים לעקוף אותו.

חיבור הנמלים שממזרח להורמוז לרשת הרכבות של האמירויות עשוי להפחית משמעותית את התלות בנקודת החנק האיראנית, אבל הוא דורש הרחבת מסופי מכולות, הגדלת קיבולת והקמת חיבור רכבת יעיל דרך הרי חג׳ר. וגם אז הבעיה אינה נפתרת לחלוטין: עקיפת מצר הורמוז אינה בהכרח עקיפת האיום האיראני. בפוסט הבא נסביר כיצד איראן יכולה לשבש את IMEC גם כשהאוניות אינן עוברות במצר עצמו.

אפשר לעקוף את הורמוז, אבל אי אפשר להתעלם מאיראן

אם IMEC יתבסס על פוג׳יירה או על ח'ור פקאן, אוניות מהודו יוכלו להגיע לאמירויות בלי לעבור במצר הורמוז. אך עקיפת המצר אינה פותרת את האיום האיראני.

איראן אינה חייבת לחסום נתיב באופן מוחלט. די באיום על נמלים, מסילות ומעברי גבול באמצעות טילים, כטב"מים, מתקפות סייבר ושלוחות אזוריות. אפילו תקיפות מוגבלות עלולות לייקר את הביטוח, להסיט אוניות ולפגוע באמינות זמני האספקה.

לכן בניית תשתיות עוקפות הורמוז אינה מספיקה. כל עוד איראן יכולה להטיל וטו ביטחוני על פרויקטים אזוריים, השקעות גדולות יישארו תלויות בהחלטתה אם להסלים.

הכרעת האיום האיראני אינה רק יעד צבאי, אלא תנאי להתפתחות כלכלית אמיתית. כי בלי ביטחון אין ודאות, בלי ודאות אין השקעות, ובלי השקעות IMEC יישאר קו מרשים על המפה.

ארה"ב העניקה לסעודיה אישור להסכם גרעין אזרחי.

חלק מפרטי ההסכם כבר פורסמו באתר משרד האנרגיה האמריקאי, ונראה שמדובר במהלך שעשוי לשנות את מאזן הכוחות במזרח התיכון.

אחקור על זה עוד ואפרסם את הפרטים המעניינים ביותר, ומה המשמעות האסטרטגית של ההסכם.

במשך עשרות שנים ישראל דבקה במדיניות שלפיה היא "לא תהיה המדינה הראשונה שתכניס נשק גרעיני למזרח התיכון", תוך שמירה על עמימות גרעינית.

ההסכם האזרחי החדש עם סעודיה לא עוסק בנשק גרעיני, אך הוא צפוי להצית דיון מחודש על מדיניות הגרעין והאיזונים האסטרטגיים באזור.

בסדרת הפוסטים הקרובה נלמד מאיפה קונים אורניום, איך עובד ביקוע גרעיני, ולבסוף נבנה נשק גרעיני קטן שנוכל לשחק איתו בגינה.

סתם, לא באמת 😅

אבל כן יהיה סרטון שמסביר מה זה בכלל ביקוע גרעיני, ונצלול גם למשמעות הגיאופוליטית של הרצון הסעודי להעשיר אורניום בשטח הממלכה. נדבר על למה זה בעייתי עבור המזרח התיכון, ובמיוחד עבור ישראל.

בקיצור, לא נבנה פצצה, אבל בהחלט ננסה להבין למה כולם כל כך לחוצים שלסעודיה תיהיה את היכולת להעשיר אורניום בשטחה.

https://youtu.be/I42V3WGc01U?si=VY52FByTfPu-klIK

סרטון נחמד מאוד שמסביר באופן כללי איך פועל ביקוע גרעיני ואיך בונים נשק גרעיני.

חלק 1: מה כולל ההסכם בין סעודיה לארה״ב?

ארה״ב וסעודיה חתמו על הסכם לשיתוף פעולה גרעיני אזרחי, שיאפשר לחברות אמריקאיות להשתתף בתוכנית הגרעין הסעודית ויניח את הבסיס לשותפות כלכלית ואסטרטגית ארוכת טווח.

* ההסכם מבוסס על הסכם 123 לפי החוק האמריקאי.
* הוא כולל שיתוף פעולה בבניית כורים גרעיניים, בטיחות ופיקוח.
* סעודיה מבקשת להשתמש באנרגיה גרעינית לייצור חשמל ולהתפלת מים.
* ההסכם צפוי ליצור שוק של מיליארדי דולרים עבור חברות אמריקאיות.

וושינגטון מציגה את ההסכם כמנוע לצמיחה, לביטחון אנרגטי ולחיזוק הברית עם סעודיה, תוך התחייבות לעקרונות של בטיחות ואי הפצת נשק גרעיני.

חלק 2: מדוע ההסכם מעורר חשש בישראל ובמזרח התיכון?

החשש אינו מעצם הקמת כורים אזרחיים, אלא מהשאלה אילו יכולות יועברו לסעודיה ועד כמה הפיקוח עליהן יהיה מחמיר. סעודיה הביעה בעבר עניין בשליטה מלאה במחזור הדלק הגרעיני, כולל העשרת אורניום.

* העשרת אורניום ועיבוד דלק משומש יכולים לשמש גם לייצור חומר לנשק גרעיני.
* סעודיה עדיין לא חתמה על הפרוטוקול הנוסף של הסוכנות לאנרגיה אטומית.
* הסכם מקל מדי עלול ליצור מרוץ גרעיני מול איראן ומדינות נוספות.
* ישראל חוששת מהקמת תשתית גרעינית רגישה באזור הנתון לאיומי טילים וארגונים פרו איראניים.

הוויכוח המרכזי הוא בין הרצון האמריקאי לחזק את סעודיה ולפתוח שוק לחברות אמריקאיות, לבין החשש שההסכם יחליש את מנגנוני הפיקוח ויעודד תפוצה גרעינית במזרח התיכון.

זו מפה מאוד לא מדויקת של המזרח התיכון, אבל היא נותנת פרספקטיבה על שחקניות אזוריות נוספות, בעלות שאיפות, שעלולות לאורך זמן למצוא פטרון שיסייע להן לפתח נשק גרעיני או פשוט לרכוש אותו.

כמה מילים על מה שקורה בסאוטה, ספרד.

הרבה אנשים חושבים, מסיבה לא ברורה, שסאוטה נמצאת בספרד האירופאית. ועולה שאלה איך לעזאזל אנשים שחו את כל הים והגיעו לשם עם אופניים וכו'.

בתמונה אפשר לראות בבירור שסאוטה שייכת לספרד, אבל נמצאת בצפון אפריקה.

לא אכתוב על זה הרבה, רק רציתי להראות את המפה ואת המיקום של העיר בכלל הבלבול של חלק מהאנשים.

בקצרה, קיימת מחלוקת בין ספרד למרוקו סביב האזור. נראה שמרוקו מצאה דרך חכמה ליצור שינוי דמוגרפי ולהציב עובדות בשטח. סאוטה היא עיר קטנה, עם כ-80 אלף תושבים, ולפי ההערכות כ-60 אלף מסתננים חדרו אליה, ואולי אף יותר. המשמעות היא שכנראה חצי מהאוכלוסייה כבר אינו ספרדי.

בקיצור, מרוקו הציבה עובדה בשטח, ונראה שלאורך השנים האזור הזה יעבור כנראה לידיה.

עוד רגע נחזור לנושא הגרעין הסעודי ולהשפעות הגיאופוליטיות שלו. בינתיים סיימתי לצפות בריאיון עם סגן נשיא ארה"ב, JD Vance, ויש שם כמה אמירות מעניינות ששווה להתעכב עליהן. מעניין לראות איך סגן הנשיא מנתח את המציאות, ואיך הוא תופס את האתגרים והכיוונים של ארצות הברית בעולם.

חלק 1 - הראיון של ג'יי. די. ואנס

1. לדעתי האישית, הדבר הבולט ביותר בראיון הוא שסגן נשיא ארה״ב לא עשה שיעורי בית בנוגע לאיראנים, לאופי שלהם ולמידת הסבלנות שלהם. הוא מניח שמדובר במשטר שמעוניין בשגשוג ובהצלחה, ושיהיה מוכן לוותר על שאיפותיו הגרעיניות ועל הרצון להפיץ את האסלאם השיעי.

ג׳יי די ואנס נשמע כמעט נלהב כשאמר שהמשא ומתן מתקדם, ושיש רצון להסיר את הסנקציות מעל איראן ולאפשר לה לשגשג כלכלית, בתנאי שתוותר על שאיפותיה הגרעיניות. בעיניי, קיים פער עצום בין האופן שבו סגן הנשיא תופס את איראן, ובפרט את האסלאם השיעי, לבין המציאות בפועל במזרח התיכון.


2. המטרה המרכזית של המלחמה לא הייתה בהכרח להפיל את המשטר האיראני, אלא להחליש באופן משמעותי את כוחה הצבאי הקונבנציונלי של איראן.


3. הוא תיאר את השלטון האיראני כמורכב משלושה מוקדי כוח: ההנהגה הפוליטית, אנשי הדת והצבא, ובעיקר משמרות המהפכה.


אמשיך את הסדרה הזאת על סגן הנשיא ממש בכמה פוסטים מאוד ממוקדים. אז צפו לעוד כמה נקודות מעניינות מאוד על ג׳יי די ואנס, ישראל ואיראן.

חלק 2 - הראיון של ג'יי. די. ואנס

1. לפני שהמלחמה מול איראן פרצה, כל הצוות המדיני של ארה״ב היה מודע לסוגיית מצרי הורמוז: לכך שאיראן תחסום אותם, שמחירי האנרגיה יעלו ברחבי העולם, ושכך יופעל לחץ כבד על ארה״ב, במטרה להכניע אותה. במקביל, איראן תמשיך להשתמש במצר ולהפעיל אותו רק לטובת בעלות בריתה, וכך, מבחינתה, תצליח לנצח את ארה״ב.

סגן הנשיא טוען שהטעות של איראן הייתה שארה״ב יצרה חסימה נגדית לחסימה האיראנית, ובכך גרמה לאיראן נזק כלכלי עצום, משום שהיא מנעה ממנה להעביר סחורות דרך המצר. עם זאת, הוא לא התייחס לכך שאיראן המשיכה להעביר סחורות דרך היבשה.


2. סגן הנשיא אומר שהקלף של מצרי הורמוז לא יישאר אפקטיבי לנצח. גורמים באזור כבר מתחילים להעביר סחורות בנתיבים שעוקפים את המצר, ובטווח הארוך הדבר יחליש את חשיבותו ואת כוח המיקוח של איראן.

הדברים האלה מתחברים למה שכתבתי כאן לפני כמה חודשים: בטווח הקצר, מצרי הורמוז הם מהלך טקטי אדיר מצד איראן, אבל בטווח הארוך מדובר בהתאבדות מוחלטת. העולם לא יסכים להיות תלוי במצר במשך שנים, ולכן יחפש חלופות. גם מדינות המפרץ יפתחו נתיבים חלופיים.


3. סגן הנשיא באמת ובתמים מאמין שהעסקה עם איראן אמיתית, ושהאיראנים הם שותפים אמינים.

דוגמה של 3 צינורות שעוקפים את מצרי הורמוז.

חלק 3 - הראיון של ג'יי. די. ואנס

1. סגן הנשיא מאמין בכל לבו שארה״ב ואיראן צריכות לפעול יחד עם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, כדי לאתר ולהשמיד את החומר הגרעיני האיראני.

2. בתמורה, איראן תקבל הזדמנות להשתלב מחדש בכלכלה העולמית, לצד הסרה הדרגתית של הסנקציות, בתנאי שתתנהג כמו מדינה נורמלית ותעמוד בהתחייבויותיה.

3. לדבריו, לארה״ב יש מודיעין איכותי מאוד על המתרחש באיראן.

4. הוא אמר שאם איראן לא תעמוד בהסכם, ארה״ב לא תהיה במצב גרוע יותר מבעבר. באופן אישי, אני חושב שמדובר בטעות, משום שכל כך הרבה דברים השתנו מאז המלחמה הראשונה מול איראן, עד שאני מתקשה להאמין שארה״ב, ישראל והעולם יהיו באמת באותו מצב כמו בעבר, או במצב טוב יותר.

חלק 4 - הראיון של ג'יי. די. ואנס

1. יש כאן נקודה מעניינת: סגן הנשיא אומר שישראל היא שותפה חשובה, אך הטענה ששתי המדינות תמיד מתואמות לחלוטין אינה נכונה. מעניין לראות כך את הפוליטיקה שמתנהלת מאחורי הקלעים.

2. הוא סבור שלישראל יש יכולות מרשימות, ושכאשר קיימים אינטרסים משותפים, שתי המדינות משתפות פעולה היטב.

3. הוא הסביר שטראמפ נאלץ לפעמים לנהל שיחות ישירות וקשות עם ראש ממשלת ישראל, כדי לוודא שהיעדים האמריקאיים יושגו.

4. ויש גם נקודה שמאוד כיף לשמוע: לדבריו, ישראל היא המדינה החזקה בעולם בכל הנוגע ליכולות איסוף מודיעין. מדינה בת תשעה מיליון תושבים, שסגן נשיא ארה״ב מדרג במקום הראשון בעולם ביכולת איסוף המודיעין. זה פשוט מטורף.