טורקיה: הלירה, האינפלציה ודיפלומטיית המיליארדים
טורקיה של ארדואן מנהלת מדיניות חוץ תקיפה ומורחבת, אך היא עושה זאת תוך עומס דרמטי של חולשה פנימית: משבר כלכלי כרוני. האינפלציה הגבוהה, התנודתיות של הלירה הטורקית והצורך הנואש במטבע חוץ (דולרים) אינם רק בעיות פנים – הם הפכו לכלי אסטרטגי.
1. הלירה ככלי: דוקטרינת "ריבית נמוכה" – נתונים קשים
ארדואן דוגל בדוקטרינה כלכלית מוזרה, הרואה בהורדת ריבית ככלי להורדת אינפלציה, בניגוד גמור לכלכלה הקלאסית. מדיניות זו יצרה לחץ כבד על המטבע הטורקי והזינה את האינפלציה לרמות חסרות תקדים.
* שיעור האינפלציה: האינפלציה הרשמית בטורקיה נעה סביב 58.5% (נכון ל2025), אך הערכות בלתי-תלויות גבוהות הרבה יותר.
* היחלשות המטבע: הלירה הטורקית הגיעה לשפל היסטורי מול הדולר, והיא נסחרת סביב 42.7 לירות לדולר .
* המשמעות האסטרטגית: הנפילה הדרמטית של המטבע מקשה על הציבור והעסקים, אך מעודדת יצוא טורקי זול במיוחד. טורקיה משתמשת במחירים הנמוכים ככלי לתחרות אגרסיבית בשווקי הים התיכון ואפריקה. (לדוגמה: אם בעבר ייצור נעליים עלה $10 לזוג, וכעת הלירה נחלשה משמעותית, המחיר בדולרים יכול לרדת ל-$6 לזוג. זה הופך את הייצור הטורקי לאטרקטיבי יותר מזה של מתחרים).
2. דיפלומטיית המיליארדים: הפיכה של 180 מעלות
הצורך הדחוף במימון חיצוני הכריח את טורקיה לבצע שינויים דרמטיים במדיניות החוץ שלה מול המפרץ הפרסי. מדינות כמו איחוד האמירויות וערב הסעודית, שהיו יריבות מושבעות לארדואן ונתפסו כתומכות במצריים של סיסי, הפכו פתאום למקור חיוני להשקעות.
* איחוד האמירויות: התקרבות מפתיעה וחתירה להסכמים בהיקף של עשרות מיליארדי דולרים, כולל השקעה אסטרטגית בנמלים, לוגיסטיקה וטכנולוגיה. מבחינת אנקרה, זהו "דולר קל" שבא כמשקל נגד לתלות באחרים.
* ערב הסעודית: נירמול היחסים לאחר רצח העיתונאי ג'מאל חאשוקג'י, כולל העברת התיק המשפטי לטורקיה לידי סעודיה, תמורת סיוע כלכלי חיוני. הוויתור הפוליטי מעיד על הצורך הקיומי של ארדואן במטבע חוץ.
סיכום קצר:
המשבר הכלכלי של טורקיה הוא בעיה פנימית ודוחף את אנקרה לוויתורים דיפלומטיים ולחיזוק קשרים עם מי שהיו יריביה תמורת מזומנים. ארדואן מנהל מדיניות חוץ שמונעת על ידי צורך קיומי במטבע חוץ, ומנצל את האינטרסים של מדינות המפרץ ושחקנים אחרים כדי לממן את המשך החזון הגיאופוליטי שלו.
טורקיה של ארדואן מנהלת מדיניות חוץ תקיפה ומורחבת, אך היא עושה זאת תוך עומס דרמטי של חולשה פנימית: משבר כלכלי כרוני. האינפלציה הגבוהה, התנודתיות של הלירה הטורקית והצורך הנואש במטבע חוץ (דולרים) אינם רק בעיות פנים – הם הפכו לכלי אסטרטגי.
1. הלירה ככלי: דוקטרינת "ריבית נמוכה" – נתונים קשים
ארדואן דוגל בדוקטרינה כלכלית מוזרה, הרואה בהורדת ריבית ככלי להורדת אינפלציה, בניגוד גמור לכלכלה הקלאסית. מדיניות זו יצרה לחץ כבד על המטבע הטורקי והזינה את האינפלציה לרמות חסרות תקדים.
* שיעור האינפלציה: האינפלציה הרשמית בטורקיה נעה סביב 58.5% (נכון ל2025), אך הערכות בלתי-תלויות גבוהות הרבה יותר.
* היחלשות המטבע: הלירה הטורקית הגיעה לשפל היסטורי מול הדולר, והיא נסחרת סביב 42.7 לירות לדולר .
* המשמעות האסטרטגית: הנפילה הדרמטית של המטבע מקשה על הציבור והעסקים, אך מעודדת יצוא טורקי זול במיוחד. טורקיה משתמשת במחירים הנמוכים ככלי לתחרות אגרסיבית בשווקי הים התיכון ואפריקה. (לדוגמה: אם בעבר ייצור נעליים עלה $10 לזוג, וכעת הלירה נחלשה משמעותית, המחיר בדולרים יכול לרדת ל-$6 לזוג. זה הופך את הייצור הטורקי לאטרקטיבי יותר מזה של מתחרים).
2. דיפלומטיית המיליארדים: הפיכה של 180 מעלות
הצורך הדחוף במימון חיצוני הכריח את טורקיה לבצע שינויים דרמטיים במדיניות החוץ שלה מול המפרץ הפרסי. מדינות כמו איחוד האמירויות וערב הסעודית, שהיו יריבות מושבעות לארדואן ונתפסו כתומכות במצריים של סיסי, הפכו פתאום למקור חיוני להשקעות.
* איחוד האמירויות: התקרבות מפתיעה וחתירה להסכמים בהיקף של עשרות מיליארדי דולרים, כולל השקעה אסטרטגית בנמלים, לוגיסטיקה וטכנולוגיה. מבחינת אנקרה, זהו "דולר קל" שבא כמשקל נגד לתלות באחרים.
* ערב הסעודית: נירמול היחסים לאחר רצח העיתונאי ג'מאל חאשוקג'י, כולל העברת התיק המשפטי לטורקיה לידי סעודיה, תמורת סיוע כלכלי חיוני. הוויתור הפוליטי מעיד על הצורך הקיומי של ארדואן במטבע חוץ.
סיכום קצר:
המשבר הכלכלי של טורקיה הוא בעיה פנימית ודוחף את אנקרה לוויתורים דיפלומטיים ולחיזוק קשרים עם מי שהיו יריביה תמורת מזומנים. ארדואן מנהל מדיניות חוץ שמונעת על ידי צורך קיומי במטבע חוץ, ומנצל את האינטרסים של מדינות המפרץ ושחקנים אחרים כדי לממן את המשך החזון הגיאופוליטי שלו.
👍20
טורקיה: פצצת הזמן הדמוגרפית ומנוף הפליטים של ארדואן
טורקיה מחזיקה בשטחה את אוכלוסיית הפליטים הגדולה בעולם, עם כארבעה מיליון בני אדם, רובם המכריע סורים. תחת נשיא טורקיה ארדואן, הפליטים הפכו מבעיה הומניטרית לכלי אסטרטגי רב-עוצמה במדיניות החוץ של אנקרה. השימוש במיליוני בני אדם כקלף מיקוח מול האיחוד האירופי הוא דוגמה קלאסית לגיאופוליטיקה: הפיכת חולשה פנימית למנוף לחץ חיצוני.
הדינמיקה הזו יוצרת כוח כפול: היא מאפשרת לטורקיה לקבל מימון כלכלי מאירופה, ובו זמנית משמשת כאיום ישיר על היציבות הפוליטית והחברתית של היבשת.
1. סחיטה בדולרים: הסכם הפליטים של 2016
הבסיס למנוף הלחץ הזה הוא הסכם שנחתם ב-2016 בין טורקיה לאיחוד האירופי.
* ההיגיון האירופי: אירופה ביקשה לעצור את גל ההגירה ההמוני שזרם דרך טורקיה ליוון ומדינות הבלקן.
* התמורה הטורקית: בתמורה לבלימת הפליטים, הבטיח האיחוד האירופי לטורקיה מימון של מיליארדי אירו (לצורך טיפול בפליטים), סיוע בתהליך הצטרפות לאיחוד (שלא התממש) והקלות בנושא אשרות כניסה (ויזות) לאזרחים טורקיים.
* הפיכת הכללים: ההסכם הפך את טורקיה ל"שוערת" של הגבולות האירופיים. בפועל, אירופה הפכה לבת ערובה שמשלמת לאנקרה כדי שזו לא תשחרר את הלחץ הדמוגרפי.
2. כרטיס האיום: המנוף מול אירופה
כאשר ארדואן נתקל בלחץ אירופי (כגון ביקורת על זכויות אדם, עיכובים במימון או התנגדות לפעולות צבאיות בסוריה), הוא משתמש בנשק הפליטים באופן ישיר.
* שימוש פומבי באיום: ארדואן מאיים באופן קבוע כי "יפתח את השערים" וישלח מיליוני פליטים לאירופה אם דרישותיו לא ייענו.
* הטקטיקה בגבול יוון: ב-2020, טורקיה דחפה אלפי פליטים לגבול היבשתי שלה עם יוון (נהר אֶבְרוֹס) כדי להפעיל לחץ על אתונה ועל האיחוד האירופי. המהלך יצר כאוס חסר תקדים בגבולות נאט"ו והוכיח עד כמה אנקרה מוכנה ללכת רחוק בשימוש ציני בבני אדם.
* מטרה כפולה: האיום הזה מבטיח שאף מדינה באיחוד האירופי לא תפעיל לחץ אמיתי על טורקיה בנוגע לפעולותיה הצבאיות או לזכויות אדם, מחשש לתגובה מיידית של שחרור הגבולות.
3. פצצת הזמן הפנימית: הפליטים כבעיה מקומית
השימוש הציני בפליטים מזין גם מתחים פנימיים קשים בטורקיה, והופך את הטיפול בהם לנושא רגיש.
* עלייה ברגשות אנטי-סורים: ככל שהמשבר הכלכלי מחריף, כך גוברת הביקורת הפנימית על הממשלה, שטוענת כי הפליטים מקבלים תנאים טובים יותר מאזרחי טורקיה והם "גונבים" מקומות עבודה.
* הדילמה של ארדואן: אף שהפליטים הם מנוף לחוץ, הם גם עול כלכלי ופוליטי מבית. חוסר יכולת לפתור את הבעיה יוצר זעם פנימי המאיים על יציבות שלטונו.
סיכום קצר:
ארדואן הפך את אוכלוסיית הפליטים לעורק כלכלי ומנוף לחץ אסטרטגי שמאפשר לו לסחוט כספים מאירופה ולהגן על פעולותיו הצבאיות. אך שימוש זה מעמיק את המתח הפנימי בטורקיה ואת הבעיה הדמוגרפית. הפליטים הם הכלי למול אירופה ומצד שני הוא בעיה פנים טורקית.
טורקיה מחזיקה בשטחה את אוכלוסיית הפליטים הגדולה בעולם, עם כארבעה מיליון בני אדם, רובם המכריע סורים. תחת נשיא טורקיה ארדואן, הפליטים הפכו מבעיה הומניטרית לכלי אסטרטגי רב-עוצמה במדיניות החוץ של אנקרה. השימוש במיליוני בני אדם כקלף מיקוח מול האיחוד האירופי הוא דוגמה קלאסית לגיאופוליטיקה: הפיכת חולשה פנימית למנוף לחץ חיצוני.
הדינמיקה הזו יוצרת כוח כפול: היא מאפשרת לטורקיה לקבל מימון כלכלי מאירופה, ובו זמנית משמשת כאיום ישיר על היציבות הפוליטית והחברתית של היבשת.
1. סחיטה בדולרים: הסכם הפליטים של 2016
הבסיס למנוף הלחץ הזה הוא הסכם שנחתם ב-2016 בין טורקיה לאיחוד האירופי.
* ההיגיון האירופי: אירופה ביקשה לעצור את גל ההגירה ההמוני שזרם דרך טורקיה ליוון ומדינות הבלקן.
* התמורה הטורקית: בתמורה לבלימת הפליטים, הבטיח האיחוד האירופי לטורקיה מימון של מיליארדי אירו (לצורך טיפול בפליטים), סיוע בתהליך הצטרפות לאיחוד (שלא התממש) והקלות בנושא אשרות כניסה (ויזות) לאזרחים טורקיים.
* הפיכת הכללים: ההסכם הפך את טורקיה ל"שוערת" של הגבולות האירופיים. בפועל, אירופה הפכה לבת ערובה שמשלמת לאנקרה כדי שזו לא תשחרר את הלחץ הדמוגרפי.
2. כרטיס האיום: המנוף מול אירופה
כאשר ארדואן נתקל בלחץ אירופי (כגון ביקורת על זכויות אדם, עיכובים במימון או התנגדות לפעולות צבאיות בסוריה), הוא משתמש בנשק הפליטים באופן ישיר.
* שימוש פומבי באיום: ארדואן מאיים באופן קבוע כי "יפתח את השערים" וישלח מיליוני פליטים לאירופה אם דרישותיו לא ייענו.
* הטקטיקה בגבול יוון: ב-2020, טורקיה דחפה אלפי פליטים לגבול היבשתי שלה עם יוון (נהר אֶבְרוֹס) כדי להפעיל לחץ על אתונה ועל האיחוד האירופי. המהלך יצר כאוס חסר תקדים בגבולות נאט"ו והוכיח עד כמה אנקרה מוכנה ללכת רחוק בשימוש ציני בבני אדם.
* מטרה כפולה: האיום הזה מבטיח שאף מדינה באיחוד האירופי לא תפעיל לחץ אמיתי על טורקיה בנוגע לפעולותיה הצבאיות או לזכויות אדם, מחשש לתגובה מיידית של שחרור הגבולות.
3. פצצת הזמן הפנימית: הפליטים כבעיה מקומית
השימוש הציני בפליטים מזין גם מתחים פנימיים קשים בטורקיה, והופך את הטיפול בהם לנושא רגיש.
* עלייה ברגשות אנטי-סורים: ככל שהמשבר הכלכלי מחריף, כך גוברת הביקורת הפנימית על הממשלה, שטוענת כי הפליטים מקבלים תנאים טובים יותר מאזרחי טורקיה והם "גונבים" מקומות עבודה.
* הדילמה של ארדואן: אף שהפליטים הם מנוף לחוץ, הם גם עול כלכלי ופוליטי מבית. חוסר יכולת לפתור את הבעיה יוצר זעם פנימי המאיים על יציבות שלטונו.
סיכום קצר:
ארדואן הפך את אוכלוסיית הפליטים לעורק כלכלי ומנוף לחץ אסטרטגי שמאפשר לו לסחוט כספים מאירופה ולהגן על פעולותיו הצבאיות. אך שימוש זה מעמיק את המתח הפנימי בטורקיה ואת הבעיה הדמוגרפית. הפליטים הם הכלי למול אירופה ומצד שני הוא בעיה פנים טורקית.
❤8👍5🔥2
טורקיה, ישראל, יוון וקפריסין:
זו כתבה שעלתה ממש עכשיו ב־Ynet.
היופי בקריאה של כתבות כאלה הוא כשאתם מכירים את כל הרקע לסיפור הגיאופוליטי הרחב יותר, ואז הפרטים מתחברים לתמונה שלמה וברורה.
אם אתם אוהבים את הערוץ ורוצים שגם חברים שלכם ייחשפו למידע הזה, אשמח מאוד אם תשתפו אותו איתם. אני כמובן אמשיך להעלות כאן את הדברים הכי מעניינים, מהזווית הכי מעניינת.
https://t.me/GeoStrategyIL
כמו שהערוץ אומר, להבין למה דברים קורים, ולא רק מה קרה.
זו כתבה שעלתה ממש עכשיו ב־Ynet.
היופי בקריאה של כתבות כאלה הוא כשאתם מכירים את כל הרקע לסיפור הגיאופוליטי הרחב יותר, ואז הפרטים מתחברים לתמונה שלמה וברורה.
אם אתם אוהבים את הערוץ ורוצים שגם חברים שלכם ייחשפו למידע הזה, אשמח מאוד אם תשתפו אותו איתם. אני כמובן אמשיך להעלות כאן את הדברים הכי מעניינים, מהזווית הכי מעניינת.
https://t.me/GeoStrategyIL
כמו שהערוץ אומר, להבין למה דברים קורים, ולא רק מה קרה.
❤18👍16
טורקיה: הקשר של טורקיה ולוב
המעורבות הטורקית בלוב היא אחד המהלכים הגיאופוליטיים המבריקים של ארדואן בעשור האחרון. לוב היא לא רק מדינה צפון-אפריקאית עשירה בנפט, עבור אנקרה, היא המפתח לשבירת המצור הימי בים התיכון ויצירת עומק אסטרטגי שמאפשר לה להקרין כוח הרחק מחופיה.
בפריזמה של אינטרסים, טורקיה הפכה את לוב ממרחב של כאוס לנכס אסטרטגי שמשנה את כללי המשחק מול יוון, מצרים וישראל.
1. ההסכם הימי: חלוקת הים מחדש
ב-2019 חתמה טורקיה על הסכם גבולות ימיים עם ממשלת ההסכמה הלאומית בלוב. זהו לא הסכם טכני, אלא שרטוט מחדש של המפה.
* יצירת חיץ ימי: ההסכם יוצר "מסדרון" ימי בין טורקיה ללוב שחוצה את הים התיכון באלכסון.
* בלימת ה-EastMed: המטרה המוצהרת של המסדרון הזה היא לחסום את היכולת של יוון, קפריסין וישראל להניח צינורות גז לאירופה מבלי לקבל אישור טורקי.
* שבירת "החנק היווני": באמצעות ההסכם, טורקיה טוענת לזכויות על שטחים ימיים שיוון מחשיבה כשלה, ובכך היא מאתגרת את הסטטוס-קוו הבינלאומי בים התיכון.
2. המגף הצבאי: בסיסים ופרוקסים
טורקיה לא הסתפקה בניירות. כדי להבטיח את שרידות הממשלה בטריפולי (שחתומה על ההסכם), היא הזרימה כוח צבאי משמעותי.
* מניעת נפילת טריפולי: ב-2020, התערבות טורקית ישירה בלמה את המתקפה של הגנרל חפתר (שנתמך ע"י מצרים ורוסיה) על הבירה טריפולי.
* בסיסי קבע: טורקיה מחזיקה כיום בנוכחות קבועה בבסיס האווירי אל-וטייה ובנמל הימי במיסראתה. אלו הם מאחזים קדמיים שמאפשרים לצי ולחיל האוויר הטורקי לפעול בלב אגן הים התיכון ובצפון אפריקה.
* ייצוא המודל הסורי: טורקיה העבירה אלפי שכירי חרב מסוריה ללחימה בלוב.
3. אינטרסים של אנרגיה ושיקום
לצד הגיאופוליטיקה, ישנו הממד הכלכלי הקריטי עבור הכלכלה הטורקית הצמאה למשאבים.
* נפט וגז: לוב מחזיקה בעתודות הנפט הגדולות באפריקה. חברות אנרגיה טורקיות חתמו על מזכרי הבנות לחיפושי נפט וגז גם ביבשה וגם בים הלובי, מה שמבטיח לאנקרה נתח משמעותי מהעושר הזה.
* שיקום תשתיות: טורקיה רואה בלוב שוק ענק לבנייה ותשתיות. חברות בנייה טורקיות כבר מחזיקות בחוזים בשווי מיליארדי דולרים לשיקום המדינה לאחר המלחמה.
4. הזווית הישראלית
האחיזה הטורקית בלוב היא נורת אזהרה אסטרטגית עבור ירושלים:
* חסימת נתיבי גז: הנוכחות הטורקית בלוב ומסדרון המים שהיא טוענת לו מקשים מאוד על היתכנות כלכלית ומשפטית של פרויקטים תת-ימיים לחיבור הגז הישראלי לאירופה.
* איגוף גיאוגרפי: לוב הופכת ל"נושאת מטוסים" טורקית בדרום הים התיכון. זה מאפשר לטורקים לאגף את יוון ומצרים, בעלות בריתה של ישראל, ולייצר לחץ צבאי ומודיעיני על כל מרחב הסחר הימי של ישראל מערבה.
סיכום קצר:
לוב היא הוכחה ליכולת של טורקיה לפעול הרחק מגבולותיה כדי להשיג יעדים אסטרטגיים. המעורבות כאן היא שילוב של שבירת מצור ימי, הבטחת משאבי אנרגיה ויצירת בסיסים צבאיים שמעניקים לארדואן זכות וטו על כל מהלך גדול במזרח הים התיכון.
המעורבות הטורקית בלוב היא אחד המהלכים הגיאופוליטיים המבריקים של ארדואן בעשור האחרון. לוב היא לא רק מדינה צפון-אפריקאית עשירה בנפט, עבור אנקרה, היא המפתח לשבירת המצור הימי בים התיכון ויצירת עומק אסטרטגי שמאפשר לה להקרין כוח הרחק מחופיה.
בפריזמה של אינטרסים, טורקיה הפכה את לוב ממרחב של כאוס לנכס אסטרטגי שמשנה את כללי המשחק מול יוון, מצרים וישראל.
1. ההסכם הימי: חלוקת הים מחדש
ב-2019 חתמה טורקיה על הסכם גבולות ימיים עם ממשלת ההסכמה הלאומית בלוב. זהו לא הסכם טכני, אלא שרטוט מחדש של המפה.
* יצירת חיץ ימי: ההסכם יוצר "מסדרון" ימי בין טורקיה ללוב שחוצה את הים התיכון באלכסון.
* בלימת ה-EastMed: המטרה המוצהרת של המסדרון הזה היא לחסום את היכולת של יוון, קפריסין וישראל להניח צינורות גז לאירופה מבלי לקבל אישור טורקי.
* שבירת "החנק היווני": באמצעות ההסכם, טורקיה טוענת לזכויות על שטחים ימיים שיוון מחשיבה כשלה, ובכך היא מאתגרת את הסטטוס-קוו הבינלאומי בים התיכון.
2. המגף הצבאי: בסיסים ופרוקסים
טורקיה לא הסתפקה בניירות. כדי להבטיח את שרידות הממשלה בטריפולי (שחתומה על ההסכם), היא הזרימה כוח צבאי משמעותי.
* מניעת נפילת טריפולי: ב-2020, התערבות טורקית ישירה בלמה את המתקפה של הגנרל חפתר (שנתמך ע"י מצרים ורוסיה) על הבירה טריפולי.
* בסיסי קבע: טורקיה מחזיקה כיום בנוכחות קבועה בבסיס האווירי אל-וטייה ובנמל הימי במיסראתה. אלו הם מאחזים קדמיים שמאפשרים לצי ולחיל האוויר הטורקי לפעול בלב אגן הים התיכון ובצפון אפריקה.
* ייצוא המודל הסורי: טורקיה העבירה אלפי שכירי חרב מסוריה ללחימה בלוב.
3. אינטרסים של אנרגיה ושיקום
לצד הגיאופוליטיקה, ישנו הממד הכלכלי הקריטי עבור הכלכלה הטורקית הצמאה למשאבים.
* נפט וגז: לוב מחזיקה בעתודות הנפט הגדולות באפריקה. חברות אנרגיה טורקיות חתמו על מזכרי הבנות לחיפושי נפט וגז גם ביבשה וגם בים הלובי, מה שמבטיח לאנקרה נתח משמעותי מהעושר הזה.
* שיקום תשתיות: טורקיה רואה בלוב שוק ענק לבנייה ותשתיות. חברות בנייה טורקיות כבר מחזיקות בחוזים בשווי מיליארדי דולרים לשיקום המדינה לאחר המלחמה.
4. הזווית הישראלית
האחיזה הטורקית בלוב היא נורת אזהרה אסטרטגית עבור ירושלים:
* חסימת נתיבי גז: הנוכחות הטורקית בלוב ומסדרון המים שהיא טוענת לו מקשים מאוד על היתכנות כלכלית ומשפטית של פרויקטים תת-ימיים לחיבור הגז הישראלי לאירופה.
* איגוף גיאוגרפי: לוב הופכת ל"נושאת מטוסים" טורקית בדרום הים התיכון. זה מאפשר לטורקים לאגף את יוון ומצרים, בעלות בריתה של ישראל, ולייצר לחץ צבאי ומודיעיני על כל מרחב הסחר הימי של ישראל מערבה.
סיכום קצר:
לוב היא הוכחה ליכולת של טורקיה לפעול הרחק מגבולותיה כדי להשיג יעדים אסטרטגיים. המעורבות כאן היא שילוב של שבירת מצור ימי, הבטחת משאבי אנרגיה ויצירת בסיסים צבאיים שמעניקים לארדואן זכות וטו על כל מהלך גדול במזרח הים התיכון.
👍8❤4👎3🙏1
טורקיה: ארדואן וג'ולני – רכיבה על הגל הישראלי לכס השלטון בדמשק
נפילת משטר אסד והשתלטות כוחותיו של אחמד אל-שרע (ג'ולני) על דמשק בדצמבר 2024 הן תוצאה של וואקום אסטרטגי שנוצר בנסיבות דרמטיות. בעוד שטורקיה טיפחה את ג'ולני במשך שנים במובלעת אדליב, מי שסללה עבורו את הדרך בפועל הייתה ישראל. השמדת התשתיות הצבאיות של חיזבאללה והחלשת הנוכחות האיראנית בסוריה על ידי צה"ל, הן ששברו את "עמוד השדרה" של משטר אסד ואפשרו לג'ולני לפרוץ קדימה בחסות טורקית.
1. השילוב הקטלני: כוח המחץ הישראלי והגיבוי הטורקי
* הסרת המחסום השיעי: הניצחון הישראלי על חיזבאללה בלבנון ופגיעה שיטתית במיליציות האיראניות בסוריה נטרלו את כוחות המגן היחידים שהיו לאסד. ללא המגף האיראני על הקרקע, הצבא הסורי התפורר, וג'ולני זיהה את שעת הכושר לפתוח במתקפה מהירה מצפון.
* המטרייה הטורקית: בעוד ישראל מנקה את השטח מהשפעה איראנית בדרום ובמרכז, טורקיה סיפקה לג'ולני את המעטפת הלוגיסטית, המודיעינית וכנראה גם הטכנולוגית כדי להשתלט על חלב וחומס בדרכו לדמשק. אנקרה ניצלה את המומנטום הישראלי כדי להמליך את איש חסותה בלב הבירה הסורית.
2. מאזן האינטרסים: ברית מנוגדת של כורח
* אנקרה – מנהלת המנדט: מבחינת ארדואן, ג'ולני הוא המכשיר לביסוס הגמוניה סונית-טורקית בסוריה. האינטרס שלו הוא להשתמש בשלטון החדש בדמשק כדי לחסל את האיום הכורדי במזרח ולפתור את בעיית הפליטים, תוך הפיכת סוריה למדינת חסות שתלויה באספקה ובביטחון טורקי.
* ג'ולני – השורד שמחפש לגיטימציה: ג'ולני מבין שהגיע לשלטון בזכות שילוב של נסיבות – השמדת אויביו השיעים על ידי ישראל והתמיכה הלוגיסטית של טורקיה.
סיכום קצר:
ג'ולני יושב בדמשק בזכות מהלומה ישראלית שהכריעה את חיזבאללה וגיבוי טורקי שהעניק לו את הכלים לכיבוש. ארדואן רכב על המומנטום כדי להחליף את איראן כבעל הבית בסוריה, אך הוא ניצב מול מציאות חדשה: שלטון בדמשק שחייב את קיומו להרתעה הישראלית מצד אחד, ולשאיפות האימפריאליות של טורקיה מצד שני.
נפילת משטר אסד והשתלטות כוחותיו של אחמד אל-שרע (ג'ולני) על דמשק בדצמבר 2024 הן תוצאה של וואקום אסטרטגי שנוצר בנסיבות דרמטיות. בעוד שטורקיה טיפחה את ג'ולני במשך שנים במובלעת אדליב, מי שסללה עבורו את הדרך בפועל הייתה ישראל. השמדת התשתיות הצבאיות של חיזבאללה והחלשת הנוכחות האיראנית בסוריה על ידי צה"ל, הן ששברו את "עמוד השדרה" של משטר אסד ואפשרו לג'ולני לפרוץ קדימה בחסות טורקית.
1. השילוב הקטלני: כוח המחץ הישראלי והגיבוי הטורקי
* הסרת המחסום השיעי: הניצחון הישראלי על חיזבאללה בלבנון ופגיעה שיטתית במיליציות האיראניות בסוריה נטרלו את כוחות המגן היחידים שהיו לאסד. ללא המגף האיראני על הקרקע, הצבא הסורי התפורר, וג'ולני זיהה את שעת הכושר לפתוח במתקפה מהירה מצפון.
* המטרייה הטורקית: בעוד ישראל מנקה את השטח מהשפעה איראנית בדרום ובמרכז, טורקיה סיפקה לג'ולני את המעטפת הלוגיסטית, המודיעינית וכנראה גם הטכנולוגית כדי להשתלט על חלב וחומס בדרכו לדמשק. אנקרה ניצלה את המומנטום הישראלי כדי להמליך את איש חסותה בלב הבירה הסורית.
2. מאזן האינטרסים: ברית מנוגדת של כורח
* אנקרה – מנהלת המנדט: מבחינת ארדואן, ג'ולני הוא המכשיר לביסוס הגמוניה סונית-טורקית בסוריה. האינטרס שלו הוא להשתמש בשלטון החדש בדמשק כדי לחסל את האיום הכורדי במזרח ולפתור את בעיית הפליטים, תוך הפיכת סוריה למדינת חסות שתלויה באספקה ובביטחון טורקי.
* ג'ולני – השורד שמחפש לגיטימציה: ג'ולני מבין שהגיע לשלטון בזכות שילוב של נסיבות – השמדת אויביו השיעים על ידי ישראל והתמיכה הלוגיסטית של טורקיה.
סיכום קצר:
ג'ולני יושב בדמשק בזכות מהלומה ישראלית שהכריעה את חיזבאללה וגיבוי טורקי שהעניק לו את הכלים לכיבוש. ארדואן רכב על המומנטום כדי להחליף את איראן כבעל הבית בסוריה, אך הוא ניצב מול מציאות חדשה: שלטון בדמשק שחייב את קיומו להרתעה הישראלית מצד אחד, ולשאיפות האימפריאליות של טורקיה מצד שני.
👍2❤1🔥1
טורקיה: ארדואן וג'ולני (דעה אישית)
רציתי לכתוב פוסט עם דעה אישית על ג׳ולאני. אני לא מאמין לו. בעיניי הוא רוצח עם חליפה. הסיבה היחידה שהמערב מקבל אותו, נפגש איתו ומצטלם איתו, היא אינטרסים בסוריה. אין לנו שום קשר או מכנה משותף איתו.
הדבר שהיה לי הכי קשה לראות הוא הפער בין מה שהוא מציג כלפי חוץ לבין מה שקורה בפועל. מצד אחד הוא מחייך למצלמות ומדבר יפה באירופה ובארצות הברית, ומצד שני החמושים שלו טובחים בעלאווים בסוריה. אין לי רגשות כלפיהם, כי אסד שהיה אחד מהם גרם לנו הרבה נזק, אבל זה עדיין טבח.
בנוסף, אם לא ישראל, הדרוזים בסוריה היו נטבחים כולם. לכן בעיניי ג׳ולאני הוא שקרן עם חליפה. טוב שישראל הגנה על הדרוזים בסוריה, וחשוב שישראל תפעל גם לכך שלדרוזים שם תהיה עצמאות ואולי אפילו מדינה משלהם. זה יכול ליצור עומק אסטרטגי מול ג׳ולאני ומול כל מחבל איסלאמיסטי שיגיע בעתיד.
רציתי לכתוב פוסט עם דעה אישית על ג׳ולאני. אני לא מאמין לו. בעיניי הוא רוצח עם חליפה. הסיבה היחידה שהמערב מקבל אותו, נפגש איתו ומצטלם איתו, היא אינטרסים בסוריה. אין לנו שום קשר או מכנה משותף איתו.
הדבר שהיה לי הכי קשה לראות הוא הפער בין מה שהוא מציג כלפי חוץ לבין מה שקורה בפועל. מצד אחד הוא מחייך למצלמות ומדבר יפה באירופה ובארצות הברית, ומצד שני החמושים שלו טובחים בעלאווים בסוריה. אין לי רגשות כלפיהם, כי אסד שהיה אחד מהם גרם לנו הרבה נזק, אבל זה עדיין טבח.
בנוסף, אם לא ישראל, הדרוזים בסוריה היו נטבחים כולם. לכן בעיניי ג׳ולאני הוא שקרן עם חליפה. טוב שישראל הגנה על הדרוזים בסוריה, וחשוב שישראל תפעל גם לכך שלדרוזים שם תהיה עצמאות ואולי אפילו מדינה משלהם. זה יכול ליצור עומק אסטרטגי מול ג׳ולאני ומול כל מחבל איסלאמיסטי שיגיע בעתיד.
❤8👍1
אסטרטגיה וגיאופוליטיקה
טורקיה: שימוש בפליטים הסורים כמנוף גיאופוליטי מול אירופה, כדי להפעיל לחץ מדיני וכלכלי ולקדם אינטרסים אזוריים שלה.
הפוסט על השימוש של טורקיה בפליטים כמנוף לחץ על אירופה עלה גם ב-Nziv (מודיעין מהמקורות הגלויים)
https://nziv.net/123167/
https://nziv.net/123167/
💯6