מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלהֵינוּ מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם.

‏יִתֵּן ה' אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכָּל צָרָה וְצוּקָה וּמִכָּל נֶגַע וּמַחְלָה וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם וִיעַטְרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבְעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם איבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם: וְנאמַר אָמֵן:

יִפֹּ֤ל מִצִּדְּךָ֨ ׀ אֶ֗לֶף
  וּרְבָבָ֥ה מִימִינֶ֑ךָ
    אֵ֝לֶ֗יךָ לֹ֣א יִגָּֽשׁ
🇮🇱

אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי בְּיוֹם צַר לִי הַטֵּה אֵלַי אָזְנֶךָ בְּיוֹם אֶקְרָא מַהֵר עֲנֵנִי.

כפרחה דוחה אני פונה לכלל עם ישראל וקוראת להתפלל ביום כיפור הקרוב על היהודי המיוסר אפרים (בן אסתר) שמיר.

אפשר להתמקד באיש האומלל עם הארטיק.
‏אבל אני בוחרת להתמקד בחצי הכוס המלאה.
‏באיך שהצד שניצח בבית המשפט החליט לוותר כדי למנוע מהומות מיותרות.
‏ובמה שקרה לצד הוויתור הזה:
‏הרשת שהוצפה בתגובות של חילונים גמורים שאמרו אותו דבר;
‏אני חילוני תל אביבי שאוכל שרימפס בחלב אימו ואני בעד שיהודים יתפללו איך שהם רוצים.

‏בשומרי המסורת שקראו את התגובות האלה ומשהו בהם נרגע.

‏בזה שלא מעט מעצבי דעת קהל מהשמאל יצאו מאזור הנוחות שלהם וצייצו בעד החופש להתפלל איך שבא.

‏בתפילה היפה שאורי מלמד ועירית לינור ארגנו וגדי טאוב החילוני וריקלין הדתי הדהדו.

‏בזה שתל אביב קיבלה את התפילה הזאת ברוגע ונינוחות.

‏אני בוחרת להתמקד בגישוש הזהיר של שני הצדדים אחד כלפי השני.

‏בזה שמחוץ לטוויטר העם על שלל חלקיו עייף ממלחמת האחים.

‏בזה שהרוב הצליח להכניע את הקצוות.

‏בזה שבלי להבחין בכך - המלחמה הזאת שינתה אותנו.

‏בזה שאנחנו נמנעים מליפול לבורות שקפצנו אליהם בחדווה רק לפני שנה.

‏אז אדם אחד אכל ארטיק מול נשים צמות.
‏שוין.
‏נסו להיזכר במראות מהגהינום שראינו ביום הכיפורים לפני שנה ותבינו איזו כברת דרך עשינו מאז.

‏אני לא חושבת שהביביסטים והקפלניסטים עומדים לצעוד מעכשיו אנגז'ה לעבר השקיעה.

‏יש ביננו חילוקי דעות אמיתיים.

‏אבל ביום הכיפורים הזה היינו לרגע אחד ערבים זה לזה.

‏היינו העורף הראוי למלאכים שנלחמים למעננו בחזית.

‏ואין ארטיק בעולם שיקח מאיתנו את האמת המתגבשת:

‏עם ישראל חי.

אחד מול כל העולם.

על טרמינולוגיה ודמוקרטיה:

‏גם הערב ניר דבורי פרסם הדלפה מהקבינט וגם הערב הדיכוטומיה בין "השרים שתקפו" והרמטכ"ל "המותקף" מיסגרה את האייטם כמה וכמה פעמים.
‏שתי נקודות:
‏1.הרמטכ"ל איננו ילד מנוזל בן שלוש שזקוק להגנה של אבא דבורי.
‏מותר להעיר לו, מותר לשאול אותו שאלות, גם קשות, ובהחלט מותר לאתגר אותו.
‏ולא רק מותר אלא הכרחי.
‏זה בדיוק התפקיד של השרים וזאת בדיוק הסיבה שלשמה מתכנס הקבינט : סיעור מוחות.
‏2. הדרג המדיני לנצח יוצג כאבן בנעל של הדרג הבטחוני, כאילו שחוות הדעת או השאלות של השרים הם איזה ניג'וס מיותר (ותוקפני!) שהרמטכ"ל פשוט חייב לשאת על גבו החזק והנכון תמיד.
‏אלא שהשרים הם נבחרי ציבור.
‏הם מייצגים את הסנטימנט של הציבור שהלך לקלפי וניצח.
‏בטרמינולוגיית "השרים שתקפו" דבורי מוסיף עוד לבנה לחומה שהערוץ בו הוא עובד בנה בקדחתנות בשנתיים האחרונות:
‏שלילת עומק של ממשלת ימין.
‏ואגב כך - שלילת עומק של הציבור שבחר בממשלה הזאת.

‏כלומר שלילת הרעיון הדמוקרטי.

אדוני הרמטכ"ל,
‏האם הבחנת בסרטוני היציאה לקרב שהחיילים שלך מעלים לרשתות בשנה האחרונה?
‏תן לי לקצר לך:
‏תפילין ותפילות ושמע ישראל ותקיעה בשופר ורק חסר שהם ירכבו על גבו של איזה שה לעולה כדי להראות כמו החיילים של דויד המלך.

‏זה בגלל שהם באמת החיילים של דויד המלך.

‏הם החיילים של העם היהודי.
‏החיילים של הנצח.
‏הם החוליה הכי אמיצה ומרשימה שהעם היהודי הנפיק בשרשרת הדורות המפוארת שלנו.
‏והם מסרבים להיות החוליה החלשה.
‏גם מבחינה צבאית.
‏וגם מבחינה רוחנית.

‏הקשבת למוסיקה שהדור החינני הזה שומע?
‏כדאי לך.
‏שילוב מרהיב שנע בין חארבו דארב לבין אדושם ורבי נחמן וכן, גם המשיח מככב בלא מעט פזמונים.

‏הם הדור שעמד בכותל בהמוניו בחודש הסליחות האחרון עם פריסינג וקעקועים או כיפות וחצאיות וקרע את השמיים בתפילות למען עם הנצח.
‏עמדתי שם לצידו.
‏צמרמורת.

‏הדור הזה כבר לא מוכן להפריד בין ציונות ליהדות.
‏הדור הזה, בטבעיות גמורה וללא חשש ממבוכה או ביקורת מכניס את "אבא" שלו בשמיים לכל משפט.
‏אדושם פריסטייל.
‏כמה שזה יפה.

‏החייל הזה שהניח את המילה משיח על הכתף שלו עשה את זה כי הוא מאמין.
‏הוא מאמין שהוא חלק ממשהו גדול ממנו.
‏הוא מאמין שהוא בשליחות.
‏השורשים שלו בני אלפי שנה.
‏והוא מסרב לגדוע אותם.

‏איך יכולת לתלוש ממנו את הכנפיים הרוחניות האלה ועוד בזמן שהוא מסכן את חייו?

‏ובגלל מה? בגלל מה??
‏בגלל שאיזה פקיד עם דרגות כתב באיזה מסמך צהל"י שאסור לו?

‏אדוני הרמטכ"ל, שום דבר לא יעזור כאן.
‏ככל שתענה אותו כן יפרוץ.

‏תכבה את הרוח היהודית המתפרצת של הדור המדהים הזה- היא תכנס דרך החלון. תסגור את החלון היא תכנס דרך הדלת. תסגור את הדלת היא תכנס דרך הרצפות.
‏הדור הזה יוצא למלחמה כשרוח האלוהים מרחפת מעליו.
‏והוא לא מוכן אחרת.

‏הדור הזה פיצח את העוצמה הכי גולמית של העם הבלתי נתפס שלנו:
‏כשאלוהים מפרק לנו את הצורה אנחנו לא נחלשים ולא מתפרקים.
‏ להיפך - אנחנו מתעוררים אליו, דבקים בו, מתחזקים תחת שכינתו והופכים לאגרוף פלדה של אומץ ורוח.
‏זה סוד הקיום שלנו.
‏זה סוד הנצח שלנו.
‏זה סוד הניצחון שלנו.
‏ושום הסרת פאץ' לא תשנה את זה.

‏המשיח הוא כמיהה לשלום ושלמות.
‏המשיח הוא כמיהה לאחוות אדם ופיוס אוניברסלי.
‏המשיח הוא התגלמות הכיסופים של העם היהודי:
‏השאיפה לטוב המוחלט.

‏אתה יכול להסיר את הרוח הזאת מהכתף של החיילים שלך.
‏אבל לעולם לא תצליח להסיר אותה מנשמתם.

אין לו תחליף.

היום עולה לוועדת השרים לחקיקה הצעת החוק שלי ושל ח״כ קטי שטרית בדבר ביקורי משפחות של אסירים בטחוניים בכלא הישראלי:

‏כל עוד המחבל הכלוא שייך לארגון טרור שמחזיק חטופים ישראלים - הוא לא יזכה לראות אף בן משפחה.
‏אין יותר ביקורי משפחות.
‏נאדא.
‏עד שיחזרו כל החטופים.

‏כמה מוסרי ככה פשוט.

אחלה דרך לפתוח את מושב החורף:

‏לפני שעה קלה וועדת השרים לחקיקה אישרה את הצעת החוק שלי לאסור ביקורי משפחות של מחבלים שכלואים בישראל כל עוד הנאצים בעזה מחזיקים חטופים בשבי.

‏אני עובדת על החוק הזה כבר חודשים רבים והצלחתי להתגבר על לא מעט התנגדויות מצד גורמים שונים בדרך.
‏מנצלת את ההזדמנות להודות לראש הממשלה וליריב לוין שעזרו לי להתגבר על המחסומים כדי שהחוק החשוב הזה יעבור.

‏ביום רביעי החוק עולה להצבעה ראשונה בכנסת.

‏יש עוד דרך לעבור אבל בינתיים זה נראה מבטיח.

‏אני נחושה וחדורת מטרה:
‏נו מור ביקורי משפחות לנאצים שמחזיקים את האחים והאחיות שלנו בשבי.
‏נגמרה החגיגה.

‏צילום: דוברות שב"ס.

כשחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן האשימה את החיילים שלנו ברצח עם וטיהור אתני, הייתי חייבת לעלות לדוכן ולענות לה.

לצערי היא ברחה מהמליאה באמצע דבריי, כנראה כי היא לא עמדה בזה.
צפו.

לא בחצר האחורית שלי.

אנחנו שולחים בחורים בני 18, 19, 20 ליקום אכזר של מלחמה, מוות, שכול ופציעות בגוף ובנפש.
מאז ה-7 באוקטובר התווספו למעגל הכאב הזה עוד אלפי חיילים ואזרחים שאף אחד לא מדבר עליהם ושהמענה שהם מקבלים דל ומצומצם.

אחד הפתרונות שישראל מספקת הוא אשפוז בבתי חולים פסיכיאטרים.
אלא שהאשפוז לא מתאים להם וע״פ המחקרים למעלה מ-50% מהם חוזרים לאשפוז פסיכיאטרי רק בגלל ההשלכות הטראומטיות מהאשפוז הראשון.

מהבחינה הזאת, ישראל רחוקה שנות אור מרוב המדינות המובילות במערב שאימצו את שיטת הבית המאזן:
בית קטן בתוך שכונת מגורים שמכיל כמות קטנה מאוד של אנשים, מעניק להם טיפולים חדשניים בפוסט-טראומה לצד טיפולי העשרה במוזיקה, דרמה, אמנות פלסטית ועוד.

הטיפולים האלה הוכחו כיעילים ביותר והשהייה בתוך הבתים המאזנים שעוטפים את המתמודדים גורמת לרבים מהם לחזור לחיק המשפחה ולחיים ראויים ומספקים.

יש הרבה יוזמות לפתיחת בתים מאזנים כאלה, אבל הן נתקלות בקשיים בעיקר מצד תושבי השכונות שעותרים לביהמ״ש בגלל סטיגמות שהושרשו היטב במהלך השנים בבחינת ״לא בחצר האחורית שלי.״

היום זה נגמר.
על פי הצעת החוק שלי שעברה היום בקריאה ראשונה במליאה, בתים מאזנים יפתחו בכל שכונה ויהוו חלק מהקהילה.
החיילים הכואבים שחוזרים מהמלחמה עם שתי כנפיים שבורות לא מזיקים לאף אחד, לא מהווים איום על אף אחד, לא מדבקים ובטח שלא מהווים מטרד.

הם כלואים בעולמם המסויט והמיוסר והם זקוקים לקהילה מחבקת.
הצעת החוק הזו מייעלת את הקמת הבתים המאזנים ומורידה סרבול מיותר.
זו הצעת החוק השנייה שלי שבאה לעזור למתמודדי הנפש באשר הם.

חקיקה נוספת בדרך.

דובר צה״ל, דניאל הגרי עשה שגיאה איומה כשהתערב בתכנים של ערוץ 14.
וזאת הסיבה:

הצעת החוק שלי לשלילת ביקורי מחבלים בבתי הכלא עברה היום בקריאה טרומית.

נגמרה החגיגה.
מחבלים יוכלו לפגוש את משפחותיהם רק בחלומות.

מה שהיה לא יהיה.

המחבלים יפגשו את בני משפחותיהם רק בחלומות.

השבוע עמד בסערת חקיקה בטחונית מבורכת שפחות תשמעו עליה בתקשורת.

אז הנה סיכום קצר:
1. החוק לסגירת אונר״א בירושלים שיזם ח״כ בועז ביסמוט.

2. ⁠החוק לסגירת אונר״א בישראל שיזמו חברי הכנסת דן אילוז ויוליה מלינובסקי.

3. ⁠חוק גירוש משפחות מחבלים שיזם ח״כ אלמוג כהן.

4. ⁠חוק ביטוח זכות העמידה של הרש״פ שיזם חה״כ שמחה רוטמן.

5. ⁠חוק הוצאת תומכי טרור מהכנסת שיזם יו״ר הקואליציה ח״כ אופיר כץ.

6. החוק שלי לביטול ביקורים ממחבלים בכלא הישראלי.


**ומעבר לחקיקה הבטחונית
הצעת החוק שלי למען חיילים ואזרחים מתמודדי נפש ופוסט-טראומטיים עברה גם היא השבוע בקריאה ראשונה.

רק שימשך כך.

העם חזק מהאליטה.

נזכיר:
‏לימור סון הר מלך נורתה ע"י מחבל כשהיא יושבת ברכב עם בעלה בחודש השביעי להריונה.
‏היא צפתה בגבר שלה גוסס מול עיניה בעודה מדממת מפגיעה בבטנה ובפניה, תקועה ברכב בכביש חשוך ומבודד כשקבוצת מחבלים דולקת לעברה.

‏דקה לפני שהמחבלים מגיעים לרכב, רצה הגורל ורכב עם חייל ורופא מגיח משום מקום, החייל הודף את המחבלים והרופא מטיס אותה לבית החולים ללידת חירום מזורזת בשל מצוקת העובר בעקבות הפציעה.
‏הבת של לימור, שרה, נולדה ביום בו אביה מת כתוצאה מהפיגוע.

‏עקיבא נוביק תוהה כאן מה ההבדל בינה לבין עמוס שוקן תומך ומעודד הנוחבות ששרפו כאן תינוקות ואנסו נשים.

‏את ליקוי המאורות המוסרי הזה שנקרא עקיבא נוביק אתם יכולים לפגוש ברדיו ובטלוויזיה של התאגיד.

‏זה שאתם מממנים מכספכם.