האוקראינים מפעילים רובוטים כדי להקים ביצורים בשטח, כולל פריסה של תלתלית ללא מגע יד אדם.

אף רמטכ"ל ישראלי בעשורים האחרונים, לא שם לב להתפתחות התחום הלא מאויש בשדה הקרב.

לעם ישראל שמפתיע את האנושות פעם אחר פעם בהייטק, בסייבר בביו רפואה ועוד, מגיעים אנשים טיפה יותר מקצועיים, בתפקיד הזה.

נ.ב: אולי הדבר הכי מבאס, הוא שהדגנרטים מהתקשורת ומערכת הבטחון (שעובדים כמובן ביחד, כי יד רוחצת יד: הכתבים ה "צבאיים" הם בפועל עובדים אישיים של דובר צה"ל והגנרלים) הצליחו לשכנע את עם ישראל שהנושא הכי בוער בצה"ל הוא "גיוס חרדים" ולא למשל העבודה שמבחינת השכלה צבאית, אלוף פיקוד הוא בערך ברמה של מפקד פלוגה בוורמאכט של פעם.

תובנות מעניינות לגבי ההגדרה של אבדות בצבאות המובילים בשנות ה 30-40.

אני תוהה, באיזה צבא מערבי היום, היו מתאפשרות אבדות של 700 נפגעים ליום לאוגדה.

צריך לציין שבעבר, היחס למוות היה שונה לחלוטין: בחברות המערביות, מוות של חייל בשדה הקרב נחשב לצורך הכרחי ולא "טרגדיה" כמו היום, והיתה הבנה ברורה שלמען הנצחון, צריך לשלם מחיר כבד, והציבור היה מוכן לקבל מחיר כזה.

לאחר WW2, התרבות המערבית הפכה את הנהנתנות לערך עליון ומקודש, ואם אתה חייב כל הזמן להנות, אז זה אומר שצריך לשמור על "שלום" תמידי ומוות בשדה הקרב הוא טרגדיה לא נתפסת ולכן בכלל לא צריך להלחם.