דאנקירק, תחילת יוני, 1940.
חיילים גרמניים (עם רכבים ואופנועים ברקע), בוחנים את האנדרטה של אחד מחלוצי התעופה, לואי בלריו, כמה שעות לאחר סיום עזיבת כוחות הברית לאי הבריטי.

ניתן לראות בחלק האחורי, ספינות פגועות/שעלו על שרטון.

מיקוש צירי תנועה בעזרת רחפנים.

1. האוקראינים חושבים ונלחמים בצורה מאוד יצירתית, וכל הזמן ממציאים טכניקות חדשות.

2. האוקראינים חושבים אסטרטגית: אין אפשרות להכריע את הרוסים במכה אחת, ובחזית זה לוקח דם רב. לכן, נתרכז בכתישת הלוגיסטיקה שלהם שלא מוגנת לחלוטין.

גישה בריאה מאוד, ללחימה, צריך לציין.

הפיקוד האוקראיני הצבאי יודע מעולה מה הוא רוצה ואיך להשיג את זה.

הפיקוד המדיני (הנשיא ושר הבטחון), נותן לצבא חופש פעולה מוחלט ובתורו אחראי על גיוס, כספים ולוגיסטיקה.

המצעד הגרמני ב Avenue Foch ביוני 1940.

לאדם המודרני שרחוק מזה, מאוד מאוד קשה לדמיין את גודל החרפה שצרפת עברה אז.

פרדיננד פוש היה האדריכל של הנצחון הצרפתי ב WW1 (פיקד על כוחות בעלות הברית).

הבזיון הנוסף פה, הוא העובדה שאף אחד בצרפת לא טרח להפריע למצעד הזה והגרמנים ביצעו וצילמו אותו בצורה חלקה לחלוטין.

למי שתוהה אודות ההבדל בין השליטה על מרחב הבופור ב 80-2000 לעומת היום, אז הוא פשוט מאוד: היום אין שם אוכלוסייה. בכלל.

בשנות ה 80-2000, הממסד אפשר לעשרות אלפי שיעים לחיות במרחק מאות מטרים מהמוצבים, עם תוצאה ברורה לחלוטין.

כלל האצבע עוד ממערכת 1948, הוא פשוט מאוד : אין ערבים - אין פיגועים.

בכל המקומות שצה"ל גירש מהם ערבים ב 1948-1967, אין טרור איסלמי.

כמובן שהיום ישנם איומים כמו הרחפנים למשל, אבל גירוש טוטאלי של האוכלוסייה הוא צעד קריטי לשליטה במרחב.

גם בתוך העבודה האיטית להחריד של צה"ל בלבנון, יש כרגע שני מטרות מאוד מאוד חשובות - השמדת העיר צור והמרחב לחלוטין(מעוז שיעי גדול) וטיהור מרחב נבטיה(כנ"ל, מעוז חיזבאללה/שיעים).

גירוש השיעים צפונה אגב, הוא מעולה גם בגלל שזה יוצר חיכוך מתמיד בינם לבין הסונים ושאר השבטים שחיים ביישות המלאכותית הזו.

זוכרים את הסיפורים על הרזיסטאנס שגירש את הגרמנים מצרפת?

אז בעוד 100 שנה האירופאי וחצי שישארו באירופה באיזה גטו לבן, יראו לילדים שלכם את הסרטונים האלה ויספרו באיזו גבורה הם נלחמו במהגרים.

מי שרצה למנוע מלחמה ולהסתפק בחרפה, קיבל גם חרפה וגם מלחמה ביחד.

הקדוש ברוך מתעקש שאנחנו נסיים את העבודה ולכן מקשיח את ליבם של האירנים ונותן לנו הזדמנות נוספת לגמור אותם סופית.

אגב ,רק מזכיר שארה"ב סיפרו לנו ששר החוץ של איראן נחשב ל"מתון" ולכן אסרו על ישראל לחסל אותו כי "אפשר לנהל איתו שיחות".

שיטת הסבבים/כיסוח דשא/ניהול קונפליקט עובדת מעולה גם באיראן מסתבר,אחרי שנוסתה בהצלחה בעזה, יו"ש, לבנון וסוריה (ארה"ב אימצו אותה מישראל בשמחה).

האירנים שיקמו את מערך הכטב"מ והטילים, וכעת מוכנים לסבב נוסף.

נשאר לחכות כמה יימשך הסבב הנוכחי, ולהתחיל לספור אחריו, את החודשים לסבב הבא.

נשאלת השאלה, למה היה הסבב הקודם באיראן, עם בזבזו מפלצתי של משאבים ושיתוק כל המדינה לחודש וקצת?

צבאית, איראן כבר משתקמת במהירות ומוכנה לסבב נוסף. כלכלית, ה "מצור" של טראמפ היה בדיחה אחת גדולה כאשר איראן משתקת לחלוטין את התנועה בהורמוז ובעצמה מצליחה למכור נפט בצורה חופשית כמעט לחלוטין.

הפלת השלטון באיראן אפשרית רק במקרה של כאוס אזרחי מטורף ומלחמת אזרחים.

ועל סמך החודשים האחרונים, זה יקרה אחרי השמדה טוטאלית של כלל תשתיות החיים החיוניות באיראן, כשבמצב שבו אין מים, חשמל ומזון, גם האיכר הפרסי הטיפש ביותר, יוציא את הקלשון מהבועידם וירוץ לשחוט את הנציג המקומי של משמרות המהפכה.

לכתישה של תשתיות צבאיות באיראן, אין שום ערך.

הם יודעים להשתקם במהירות האור.

רק תשתיות אזרחיות חיוניות. ואותן אפשר להפיל בקלות יחסית. הן, באמת תלויות על כרעי תרנגולות.

ישראל, כמו שציינתי בעבר, תצטרך לסיים את הסיפור של איראן בכל מקרה לבד.

עד כמה שהממסד לא רוצה לעשות את זה, הקב"ה ימשוך אותנו באזניים לסיים את העבודה.

החרפה של ארה"ב עם הסבב הנוכחי וכל מה שהיה אח"כ, תיזכר להרבה מאוד זמן.

ארה"ב גם ככה עבדה חלש מאוד במערכה הנוכחית (לדעתי 80% מהעבודה הרצינית נעשתה ע"י ישראל) ומה שהיה אח"כ זה בזיון בלתי נגמר.

אם ארה"ב לא מסוגלת להכריע מדינה חלשה מאוד צבאית, אז היא בוודאות של מאה אחוז לא יכולה להכריע צבאית לא את סין, לא את רוסיה ובטח שלא את צפ"ק. חשוב לזכור את הלך הרוח של הציבור האמריקני שלא רק שלא מסוגל להכיל מלחמה קשה וארוכה, אלא שעומד כפסע ממלחמת אזרחים אפשרית.

כמו תמיד, אנחנו נשארים לבד להכריע על גורלנו. השאלה היחידה היא, באיזה שלב הממסד יחליט שממשיכים עם ההכרעה.

ב 1948 ו 1967, כשהיה מצב דומה, ההחלטה היתה מהירה מאוד.

נ.ב: ארה"ב הפעילה במערכה הנוכחית כמעט כל אמל"ח קונבנציונלי אפשרי שיש לה בארסנל, כנראה למעט חימוש היפר סוני.

בנוהל: אנחנו הולכים לשבת שוב חודש וחצי במקלטים, כי איראן אגרו הרבה טילים בהפסקת אש הנוכחית, וצריך סבב נוסף כדי להוריד אותם ל 50%.

בסבב הבא הם יעשו קופי פייסט להודעה הזו שוב.

ושוב, אנחנו עדים לחוסר ההבנה המוחלט ע"י הממסד, את האויב.

באוסלו הם חילקו את האויב לחמאס הרעים ואש"ף הטובים, לאחר מכן חילקו את היישות הלבנונית לחיזבאללה הרע וצבא לבנון הטובים, ועכשיו מחלקים את איראן למשמרות המפכה הרעים וה "מתונים" הטובים שאיתם אפשר להגיע להסדר.

תסמונת הוורמאכט- SS קלאסית.

במצב כזה, צריך אכן "מערכה ארוכה" כדי לכתוש בטון (יש ממנו הרבה מאוד באירן) ולא שבוע בשביל לגמור את תשתית המים הקורסת של איראן כי הרי ה "מתונים" עלולים להפגע מזה חס וחלילה.

אגיד את זה בכנות - אם הכוונה לסבב נוסף או תגובה לוקאלית, אז אין מה להגיב ואין מה להתחיל.

חלאס. ישבנו במקלטים וסבלנו מספיק.

או שתכריזו רשמית שאנחנו קולוניה אמריקאית ובפועל כלל מוסדות המדינה מיותרים לגמרי כי יש את ארה"ב, או שתפעלו עצמאית ותכריעו את המערכה אחת ולתמיד.

7 וחצי מליון איש הם לא בובות סטטיות של המשחקים שלכם ואנחנו לא פיונים של הטיטאניק האמריקאית השוקעת, במצב שבו היא כבר מזמן פגעה בקרחון.

אם אנחנו מעצמה כמו שנתניהו אוהב לספר, אז הגיעה הזמן להראות לעולם את המדד העיקרי של זה - עצמאות.

ושוב החלוקה ל "לבנון" הטובים וחיזבאללה ה "רעים" ,הפעם מגדעון סער.

זה כאילו האנשים האלה חיים בתיבת תהודה משל עצמם, ללא כל קשר למציאות שסובבת אותם.


תזכרו את זה בפעם הבאה כשמישהו אומר לכם "אבל אתם לא בדרגים האלה בשביל לדעת את מורכבות המצב".

לדבוק בארה"ב ואף לחזק קשרים עימה, משול לפתיחת ארוחה חגיגית לקראת ההגעה ל-NY על הטיטאניק, חצי שעה אחרי שהתנגשה בקרחון.

1. ארה"ב חלשה צבאית ולא מסוגלת יותר לנהל מערכות הכרעה.

כן, על הנייר לארה"ב יש הרבה נשק, אפילו מאוד כולל כמות הזויה של מטוסים, טילים, נומ"טים ועוד.

פרקטית: ארה"ב כתשה את אירן מכל ועם כל פלטפורמה ואמל"ח קונבנציונלי במשך חודש וקצת, לא רק ללא הכרעה, אלא גם עם בזבוז מפלצתי של תחמושת שדילל את המחסנים שלה בצורה רצינית.

חיל הים האירני אומנם הושמד, אבל הוא לא שיחק שום תפקיד מלכתחילה והסירות המהירות, לא נפגעו.

את מה שחשוב לה - מערך הבליסטיקה והכטב"מ, איראן שיקמה במהירות.

מסקנה: אם ארה"ב לא מסוגלת להביא להכרעה ברורה מול מדינה חלשה צבאית כמו אירן, היא לא מסוגלת להכריע קונבנציונלית לא את צפ"ק ולא את סין.

2. החברה האמריקאית חלשה, קרועה לחלוטין ואל מסוגלת לעמוד במלחמה מול אויב רציני. כתבתי פה רבות על זה בעבר, ואין מה להוסיף. החברה האמריקאית מפולגת בטירוף, מלאה בפסיכים גמורים ומתנדנדת על סף מלחמת אזרחים.

3. כלכלה - החוב האמריקאי ממשיך להרקיע שחקים גם תחת טראמפ, הכלכלה האמריקאית ככלל, מדשדשת עמוקות ונמצאת במשבר. התכנית הכלכלית של טראמפ לא זוכה להצלחה מיוחדת ומעוררת מחלוקות עמוקות. אין ספק שהבועה הכלכלית של ארה"ב תתפוצץ כמו ב 1929. זה עניין של תאריך בלבד.

במצב כזה, ישראל צריכה להתחיל להתנתק מארה"ב במהירות, הן צבאית, הן כלכלית והן חברתית. החברה האמריקאית הרקובה מהשורש, לא דוגמא עבורנו בכלום - מדובר בחברה שיש בה את התאוות החומריות הכי גדולות בהסטוריה, עם עשרות מליונים שיושבים על נוגדי דיכאון.

על הממסד הישראלי לקבל החלטה מכריעה בנושא, ולהתקדם עימה.

אין שום סיבה, שהמערבולת שהטיטאניק הזו תיצור כשתשקע, תמשוך אותנו ביחד איתה לקרקעית האוקיינוס.

עם ישראל הוחזר על ידי הקב"ה מהגולה לאחר 2000 שנה, לא בשביל להיות וואסאל תורן לרומא המודרנית.

ביוגוסלביה 1999, נאט"ו הצליחו להגיע להכרעה בזכות כתישת תשתיות אזרחיות חיוניות של הסרבים, כבר מתחילת המערכה.

יוגוסלביה היתה בגדול איראן בלי כטב"מים וטילים, ועם שטח הררי /מיוער קשה מאוד, שבזכותו הסרבים הצליחו להסוות היטב את רוב הצבא שלהם + שימוש מושכל בדמאים.

צבאית, יוגוסלביה היתה רחוקה שנות אור מהכרעה. מה שהכריעה, זו תקיפה של תשתיות מים, חשמל ולוגיסטיקה.

בקנה מידה הסטורי, חשוב מאוד לציין שתשתיות צבאיות משוקמות בדרך כלל במהירות האור (בפרט בגרמניה, ביפן, בעזה, בלבנון, בוויטנאם ועוד) וגם תקיפות בלתי פוסקות שלהן, לא תמיד מביאות לתוצאות. בטח ובטח כשמדובר בסבבים.

מכאן, שהפתרון היחיד הוא תקיפת מטרות אזרחיות חיוניות והקרסה שלהן ע"מ ליזום התקוממות נרחבת. במיוחד, לאור העובדה שבאיראן הן נמצאות במצב רעוע גם ככה.

שום תקיפה חוזרת ונשנית של מפעל כטב"מים תורן, לא תביא להכרעה בסוף, כמו שתקיפות של מפעל לייצור מיסבים ברגנסברג ב 1944, לא הביאו לקריסת הגרמנים.

במהלך WW2, לא היתה שום אפשרות להכריע את גרמניה ויפן ללא פלישה קרקעית מאסיבית (וביפן בסופו של דבר נאלצו להשתמש באטום, גם אחרי פלישה ראשונית לאיים היפניים באוקינאווה).

1. צבאית ותעשייתית, גרמניה היתה מפלצת ששלטה על שטחים עצומים. הפצצות בלתי פוסקות של בעלות הברית על תשתיות חיוניות, אמנם גרמו לנזק גדול, אבל לא הכריעו שכן גרמניה השתקמה במהירות וחלק גדול מהתעשייה מוקם מתחת לקרקע. אתנית/חברתית- החברה הגרמנית היתה מונוליטית ונלחמה ליטרלי עד הסוף.
ביפן, הסיפור היה זהה לחלוטין למעט העובדה שכאמור לא נדרשה פלישה נרחבת ויפן נכנעה אחרי שני פצצות אטום.

ושוב - צבאית, לא היה ניתן להכריע אותם ללא מלחמה ממושכת וקשה.

הסיפור עם איראן שונה לחלוטין. מדובר במדינה חלשה תעשייתית שנשענת בצורה בלעדית על ייצוא נפט, עם כלכלה גמורה לחלוטין, אוכלוסייה שממנה יש רק 60% פרסים ובפועל מהווה שמיכת טלאים, לוגיסטיקה ושירותים חיוניים רעועים מאוד, וחלשה גם צבאית למעט ירי מנגד ע"י כטב"מים וטילים.

במצב כזה, כאמור תספיק מערכה קצרה אבל אינטנסיבית שתשמיד לאבק את כלל התשתיות האזרחיות של איראן כולל תעשיית הנפט, ותעמיד את האזרחים או לפני רעב המוני ומגפות, או הפלת השלטון (הפרסים הם לא בדיוק גרמנים בכל מה שקשור לשיקום שירותים חיוניים לאוכלוסייה).

כל ניהול של מערכת סבבים מתמשכת מול יישות כזו, הוא נונסנס גמור שבכלל לא אמור להיות על הפרק, אם כמובן רוצים להכריע.

וממה שאני מתרשם, הכרעת איראן, לא עומדת על הפרק לא בארה"ב (מודה שאת הסיבה לזה אני לא מבין, שכן זה ישפיע בצורה קריטית על סין ורוסיה שזה לטובה) והן בישראל.

מצעד צבאי גרמני בבלגיה, לאחר כניעה ללא תנאי ב 28.05.40.

איכשהו זה היה קצת יותר מסודר מאשר הכיבוש המוסלמי של היום, אם כי עבור היהודים הסיפור כמובן, נגמר וייגמר בצורה זהה, למרבה הצער.