תמונת המצב לנצחון של פטר מגיאר בהונגריה.

צריך לציין שאורבאן עשה המון טעויות, שקע בשחיתות קשה והמאיס את עצמו על העם מאוד.

כנראה שעכשיו, כל הגופים של ניצול השואה הלא חביב סורוס, יחזרו לעבוד בהונגריה.

אפשר לומד תודה גם לצוענים שהשפיעו מאוד (הפעם) על תוצאת הבחירות.

גורלם של הנוצרים בלבנון הוא כגורל הנוצרים באירופה: ספציפית אלה התאסלמו והצטרפו לחזקים.

צה"ל ברוך השם, שם סוף לסיפור הזה.

*** ספציפית הארמנים הם חלאות אנטישמיים גם בלי התאסלמות.

על זה בכו איטליה, בריטניה וצרפת.

ציר הרשע האירופאי, קווים לדמותו.

ערב יום השואה ואנו בעיצומה של מלחמת קיום מול אויב המבקש להשמידנו ומול עולם שלא יזיל דמעה עם יעלה הדבר בידו.
משהו מתחושת היהודים אז, לפני 80 שנה, חוזר ומתחדש.
זה התחיל כמובן ב 7 באוקטובר כשכל סרטי השחור לבן מהגטאות והמחנות, זרמו אלינו בצבע ובשידור חי הישר לטלפונים הניידים.
הכל מכל כל מרוכז ביום וחצי אחד. לרגע לא היתה מדינה ולא היה צבא ושוב בתוך קפסולה סגורה של זמן ומרחב, קיבל האשמדאי רשות לעשות שוב כרצונו - כאן אצלנו בחצר, כאן במדינה שקמה על הסיסמה לעולם לא עוד…

חשבנו שהפעם זה שונה, הפעם העולם לא יסב את פניו - וגם כאן נכונה לנו הפתעה מרה. לא רק שלא נעמדים לצידנו, אלא שבדיוק להפך.
מאז השואה ההיא, לא הרימה האנטישמיות את ראשה בצורה גלויה וקיצונית כל כך, כמו אחרי הפוגרום הנורא של ה-7 באוקטובר.
לכאורה, דה ז'ה וו - הכל חוזר, כך הם חשו גם אז. העולם כולו נגדנו ואל עמי ערב מצטרפת אירופה בשקיקה.

חשבנו שאולי הפעם זה שונה כי אמריקה לצידנו, או לפחות הימין האמריקני. והנה גם שם מתחיל הסחף האנטישמי.
גלגל האנטישמיות ההיסטורי הזה שלא נותן לנו לברוח מהזהות שלנו, סב על צירו - ואותה שנאה ואותו רצון להשמידנו חוזרים שוב בהתאמות הנדרשות.
רק שליהודים אז לא היה לאן לברוח.
אחרי הפוגרום ליקקו את פצעיהם צררו את שנותר במקל הנדודים ומצאו לעצמם מנוח לכף רגלם בגלות אחרת, עד לשואה הבאה.
ואילו אנו - אנו חזרנו הביתה. אנחנו ליקקנו את פצעינו ומיד לאחר הפוגרום יצאנו להילחם על חיינו. יש לנו ארץ ושפה וגורל וייעוד משותפים - ואנחנו לא מבינים עד כמה יקרה מפז כל הדביקות הישראלית הזו.
ערב שואת ה-7 באוקטובר, כמעט והשלכנו את המדינה האחת והיחידה שלנו ללהבות.
יום השואה שחטפנו בטבח שמיני עצרת - הציל אותנו ממלחמת אזרחים שהיה בתוכנו מי שמאוד רצה להוביל אותנו הישר אל תוכה. הקב"ה הצילנו מידם בדרך הנוראה ביותר.
בספרו 'דגלים מעל הגטו', מתאר משה ארנס כיצד נוכח להפתעתו מפקד הכוחות הגרמניים שדיכא את המרד בגטו ורשה - הגנרל יורגן שטרופ ימח שמו - שלפניו שתי מחתרות. לא אחת, שתים! אחת של הימין ואחת של השמאל, זו של השמאל בפיקודו של מרדכי אנילביץ' וזו של הימין של הימין בפיקודו של פאבל פרנקל...
ואצלנו, בליל שמיני של פסח נכנסת הפסקת האש לתוקפה, הפסקת אש מול אויב שכפסע היה בינו לבין השמדתנו הבליסטית והגרעינית - ובאותו רגע מתחדשת המלחמה הפנימית, אלה מכריזים על הפסד באשמת הימין ואלה מכריזים על ניצחון - על השמאל…
הכל פוזיציה, הכל שנאת אחים - כאילו כלום לא קרה אז, כאילו כלום לא קרה היום.

נראה כאילו אנחנו בסרט ידוע מראש - רק שעכשיו יש לנו חיל אויר והשוכן במרומים מוביל אותנו כמו אבא ואמא במושב הקדמי, כשאנו הילדים ממשיכים לריב כל הזמן מאחור, אל איזה סצינת סיום נוראת הוד של כל הסאגה הזו.
כי הרי לא יכול להיות שכל המסע הפלאי של עמנו דרך כל החורבן הפוגרומים והשואות, כל ההצלות ושיבת ציון הראשונה ושיבת ציון השניה, דרך הניצחונות הפלאיים והתקומה נוראת ההוד, דרך המדינה הפלאית שהקמנו - הרי לא יכול להיות שכל המסע הפלאי הזה כולו סתמי ותיכף יסתיים בעוד שארית פליטה סחופה שמתפזרת אל הלא נודע.

ציפי נולדה בארה"ב. משפחתי הגיעה מאוסטרליה. כשגדלו הילדים ביקשו דרכון כמו שיש לאמא ואבא, כזה שאיתו אפשר לטייל בלי ויזה. ואני סירבתי. הגענו לתחנה האחרונה, הסברתי, לא רוצה שאי פעם תעבור לכם בראש המחשבה שיש לאן ללכת. מכאן כבר לא הולכים לשום מקום.
כשגדלו הבינו וזו היתה אחת ההחלטות היותר טובות שקיבלתי. כל 13 הנכדים איתנו כאן בארץ כן ירבו - אחד הספיק להקריב בגבורה את חייו למען עמו ומולדתו ואחד נולד אחרי מותו. המחיר נורא וכואב מנשוא, אבל איפה אנחנו ואיפה היהודים אז ללא מולדת בלי ממשלה ובלי צבא ובלי המריבה הקבוע על מי ידליק משואה... אין עלינו!
יש לנו עם מדהים, הקמנו מדינה לתפארת ויש תכלית להיסטוריה!

הגענו לתחנה האחרונה, הסוף הולך להיות טוב מטוב. ביקורת זה חשוב, לתקן ליקויים, להציע שינויים - אנחנו אלופים בזה ואסור לחמוק מזה. בסוף נגיע אל המנוחה והנחלה, ואם רק נשנא קצת פחות - נגיע לשם הרבה פחות חבולים.

משרד הפנים של בריטניה.

אחוז המוסלמים בפועל הוא פי כמה ממה שמכריזים רשמית, וחוץ מהמוסלמים יש ים מהגרים לא בריטיים.

הם מזמן עברו את נקודת האל חזור, תודה לאל שפטר אותנו מהם.

צחקתי.

כנראה שמדובר בקואליציה שהיתה מאוד יעילה נגד הגרמנים בדאנקירק.

פחות מהגרים 😁.

Multnomah County, where Portland, Ore. is, is boasting about dedicating hundreds of thousands of taxpayer funds to support illegal foreign nationals receiving rent assistance and legal services. Meanwhile, homeless Americans die regularly in Portland. https://thepostmillennial.com/portlands-county-gives-470000-in-rent-aid-to-illegal-aliens-bans-ice?utm_campaign=64470

דעה מאוד לא פופולרית: את יום השואה צריך לבטל, ואת יד ושם, לסגור.

אחרי ה 7.10, כשנחשפה ערוות ציונות הקיום, כל הבסיס הרעיוני של "הם עשו לנו שואה והמדינה נועדה להגן משואה שנייה", קרס לחלוטין.

כן, עמי אירופה עשו שואה נוראית. אבל במה עמי אירופה או המוסלמים של היום שונים מאלה של אז?

חוץ מזה, עם ישראל עבר מיני שואות בחורבן בבל ובמרד הגדול מול הרומאים.

מישהו מקים לכבוד זה מוזיאון?

אגב, ישראל לא השמידה את שלטון החמאס וממשיכה לספק לו מזון.

איך אפשר לציין את יום השואה אחרי זה?

כמה אפשר להתענג בצורה סדיסטית לחלוטין על סבל עצמי ועל התמסכנות מול כל העולם של "רצחו בנו"?

איזה עם, סוגד למונומנטים של השמדה עצמית?

במקום לשחות באוקיינוס של התמסכנות, תתחילו לבנות את בית המקדש שיחליף את יד ושם, וימלא את רצון שמים.

מאסנו בהלקאה עצמית. לפחות אני.

מה אומרים לילדה שמתגעגעת לאבא שלה כל כך
ואומרת לאח שלה שהוא דומה לו...
אין לי מילים לענות לה
רק לחבק אותה 💔

אני אמא של הגיבור אלירן מזרחי
לצערי, את הבן שלי לא הצלחתי להציל
ברגע אחד הוא שם קץ לחייו והותיר אותנו שבורים.
והילדים שלו עדיין מחכים שאבא יחזור הביתה...

אבל אני לא מוכנה שעוד ילדים יישארו בלי אבא.
יש לוחמים פוסט טראומטיים שמסתובבים בינינו
נראים חזקים ומתפקדים כרגיל
אבל בפנים הם מתפרקים, ואף אחד לא רואה אותם.
לפעמים אפילו הם עצמם לא מבינים מה קורה להם.

כדי להציל אותם אני מקימה את "בית אלירן מזרחי"
כדי לתת להם עזרה בזמן, לפני שיהיה מאוחר מדי
אני מבקשת מכם:
אל תחכו
תשתפו, תתרמו,
תהיו חלק בהצלת לוחם, לפני שיהיה מאוחר מדי, זה יכול להציל מישהו שאתם אוהבים❤️
לתרומה👇
https://givechak.co.il/Eliran?ref=so
ג׳ני, אמא של אלירן מזרחי

העזתים ביצעו דברים גרועים לאין שיעור ממה שהגרמנים עשו, תיעדו את עצמם והפיצו הכול (הגרמנים עשו מאמץ אדיר להסתיר הכול).

בתמורה לשואת אוקטובר, ישראל פוצצה את העזתים ב 100 אלף משאיות מזון שכללו גם פררו רושה.

אני שואל בשיא הרצינות: איך אחרי זה, אפשר בכלל לחשוב על לעשות טקסים של יום השואה?

לא נותרה לממסד טיפה של מצפון ?