תמונה כזו מבירות, היתה נראית הרבה יותר טוב.

כיצד אמונה באלוהים מעניקה לנו זהות ברורה בארבע רמות: אנושית, משפחתית, לאומית וקיום רוחני
אנחנו טוענים שרק כאשר יש לנו את כל הזהויות הללו, אנחנו באמת חופשיים - בעלי עמוד שדרה מול עולם שמנסה לשעבד אותנו.

"טנק" גרמני מסוג Pz 38t במהלך לחימה בחזית המזרח, 1941.

הכלי, גורר אחריו חבית של 200 ליטר לתדלוק.

בהתחשב בעבירות ה"גבוהה" של הטנק ובמצב הדרכים ברה"מ, החלטה בעייתית מאוד.

בפועל, מדובר בכלי צ'כי שהגרמנים תפסו שלל במהלך סיפוח המדינה הזו, וששקל פחות מעשר טון והיה חמוש בתותח 37 מ"מ שלא חדר שום טנק סובייטי, אבל הגרמנים בגלל מחסור מטורף של שריון מודרני, השמישו ללחימה גם.

למה הוא חצוף, גם אחרי שמדינתו הופצצה במשך חודש?

כי הוא יכול, וכי יש להם מים וחשמל.

אם הקואליציה היתה משמידה את תשתית המים של איראן, גם האיכר הטיפש שחי שם, ושהרוויח 10 דולר בחודש, היה מתקומם נגד המשטר.

כל יוזמה אירופאית עם היישות הלבנונית צריכה להתחיל בדיוק בזה:

או שהאירופאים ישלמו לנו פיצויים או שאנחנו נשמיד את כל התשתיות בלבנון ונגרום למליוני פליטים לאירופה.

לטורקים אגב זה עובד מצוין.

אין סיבה שלא נעשה את זה.

25 דקות לפנתאון.

כל מי שמתעניין במה שקורה באירופה מבחינת דמוגרפיה, היחס לישראל ואיסלם, חייב לצפות בזה.

האחים טופז רם ועודד ניר, פשוט תענוג.



https://youtu.be/zZXCmDi7S_M?si=ADFat6B_Xwl1lgA4

מה שאני מדבר עליו שנים.

תכלס, מדהים שדו"צ הסכים לשחרר דבר כזה, שבמזרח אירופה מופיע 10 פעמים ביום.

חיסול מחבל חיזבאללה ע"י FPV של כוח אגוז.

גם הפעלה של FPV, גם פגיעה ישירה, גם מחבל מושפל ומפוחד של חיזבאללה האימתני לשעבר.

בדיוק המקרה שבו קליפ אחד, שווה יותר ממשרד "הסברה" של משרד החוץ.

אני מתערב עם כל אחד, שפרסום עשרה קליפים כאלה באירופה, ייתר לחלוטין כל מיני "הסברנים" שמתנצלים על קיומינו בפני שונאי ישראל, ע"ח משלמי המס.

שאפו ענקי למבצעים וגם לדובר צה"ל, הפעם.

ב.ה נמשיך לנצח ולהצליח.

כוח צה"ל עם מטול רימונים חדיש מסוג M320 של "הקלר אנד קוך" הגרמנית (מיוצר גם בארה"ב וכנראה נרכש בעיקר משם).

כלי מעולה שנכנס לשירות ב 2024 ויחליף בהדרגה את המטולים התת קניים הרגילים (בעיקר ה 203 העתיק).

לפי התמונה, הכוח נמצא באזור שכבר טוהר לחלוטין.

תמונת המצב לנצחון של פטר מגיאר בהונגריה.

צריך לציין שאורבאן עשה המון טעויות, שקע בשחיתות קשה והמאיס את עצמו על העם מאוד.

כנראה שעכשיו, כל הגופים של ניצול השואה הלא חביב סורוס, יחזרו לעבוד בהונגריה.

אפשר לומד תודה גם לצוענים שהשפיעו מאוד (הפעם) על תוצאת הבחירות.

גורלם של הנוצרים בלבנון הוא כגורל הנוצרים באירופה: ספציפית אלה התאסלמו והצטרפו לחזקים.

צה"ל ברוך השם, שם סוף לסיפור הזה.

*** ספציפית הארמנים הם חלאות אנטישמיים גם בלי התאסלמות.

על זה בכו איטליה, בריטניה וצרפת.

ציר הרשע האירופאי, קווים לדמותו.

ערב יום השואה ואנו בעיצומה של מלחמת קיום מול אויב המבקש להשמידנו ומול עולם שלא יזיל דמעה עם יעלה הדבר בידו.
משהו מתחושת היהודים אז, לפני 80 שנה, חוזר ומתחדש.
זה התחיל כמובן ב 7 באוקטובר כשכל סרטי השחור לבן מהגטאות והמחנות, זרמו אלינו בצבע ובשידור חי הישר לטלפונים הניידים.
הכל מכל כל מרוכז ביום וחצי אחד. לרגע לא היתה מדינה ולא היה צבא ושוב בתוך קפסולה סגורה של זמן ומרחב, קיבל האשמדאי רשות לעשות שוב כרצונו - כאן אצלנו בחצר, כאן במדינה שקמה על הסיסמה לעולם לא עוד…

חשבנו שהפעם זה שונה, הפעם העולם לא יסב את פניו - וגם כאן נכונה לנו הפתעה מרה. לא רק שלא נעמדים לצידנו, אלא שבדיוק להפך.
מאז השואה ההיא, לא הרימה האנטישמיות את ראשה בצורה גלויה וקיצונית כל כך, כמו אחרי הפוגרום הנורא של ה-7 באוקטובר.
לכאורה, דה ז'ה וו - הכל חוזר, כך הם חשו גם אז. העולם כולו נגדנו ואל עמי ערב מצטרפת אירופה בשקיקה.

חשבנו שאולי הפעם זה שונה כי אמריקה לצידנו, או לפחות הימין האמריקני. והנה גם שם מתחיל הסחף האנטישמי.
גלגל האנטישמיות ההיסטורי הזה שלא נותן לנו לברוח מהזהות שלנו, סב על צירו - ואותה שנאה ואותו רצון להשמידנו חוזרים שוב בהתאמות הנדרשות.
רק שליהודים אז לא היה לאן לברוח.
אחרי הפוגרום ליקקו את פצעיהם צררו את שנותר במקל הנדודים ומצאו לעצמם מנוח לכף רגלם בגלות אחרת, עד לשואה הבאה.
ואילו אנו - אנו חזרנו הביתה. אנחנו ליקקנו את פצעינו ומיד לאחר הפוגרום יצאנו להילחם על חיינו. יש לנו ארץ ושפה וגורל וייעוד משותפים - ואנחנו לא מבינים עד כמה יקרה מפז כל הדביקות הישראלית הזו.
ערב שואת ה-7 באוקטובר, כמעט והשלכנו את המדינה האחת והיחידה שלנו ללהבות.
יום השואה שחטפנו בטבח שמיני עצרת - הציל אותנו ממלחמת אזרחים שהיה בתוכנו מי שמאוד רצה להוביל אותנו הישר אל תוכה. הקב"ה הצילנו מידם בדרך הנוראה ביותר.
בספרו 'דגלים מעל הגטו', מתאר משה ארנס כיצד נוכח להפתעתו מפקד הכוחות הגרמניים שדיכא את המרד בגטו ורשה - הגנרל יורגן שטרופ ימח שמו - שלפניו שתי מחתרות. לא אחת, שתים! אחת של הימין ואחת של השמאל, זו של השמאל בפיקודו של מרדכי אנילביץ' וזו של הימין של הימין בפיקודו של פאבל פרנקל...
ואצלנו, בליל שמיני של פסח נכנסת הפסקת האש לתוקפה, הפסקת אש מול אויב שכפסע היה בינו לבין השמדתנו הבליסטית והגרעינית - ובאותו רגע מתחדשת המלחמה הפנימית, אלה מכריזים על הפסד באשמת הימין ואלה מכריזים על ניצחון - על השמאל…
הכל פוזיציה, הכל שנאת אחים - כאילו כלום לא קרה אז, כאילו כלום לא קרה היום.

נראה כאילו אנחנו בסרט ידוע מראש - רק שעכשיו יש לנו חיל אויר והשוכן במרומים מוביל אותנו כמו אבא ואמא במושב הקדמי, כשאנו הילדים ממשיכים לריב כל הזמן מאחור, אל איזה סצינת סיום נוראת הוד של כל הסאגה הזו.
כי הרי לא יכול להיות שכל המסע הפלאי של עמנו דרך כל החורבן הפוגרומים והשואות, כל ההצלות ושיבת ציון הראשונה ושיבת ציון השניה, דרך הניצחונות הפלאיים והתקומה נוראת ההוד, דרך המדינה הפלאית שהקמנו - הרי לא יכול להיות שכל המסע הפלאי הזה כולו סתמי ותיכף יסתיים בעוד שארית פליטה סחופה שמתפזרת אל הלא נודע.

ציפי נולדה בארה"ב. משפחתי הגיעה מאוסטרליה. כשגדלו הילדים ביקשו דרכון כמו שיש לאמא ואבא, כזה שאיתו אפשר לטייל בלי ויזה. ואני סירבתי. הגענו לתחנה האחרונה, הסברתי, לא רוצה שאי פעם תעבור לכם בראש המחשבה שיש לאן ללכת. מכאן כבר לא הולכים לשום מקום.
כשגדלו הבינו וזו היתה אחת ההחלטות היותר טובות שקיבלתי. כל 13 הנכדים איתנו כאן בארץ כן ירבו - אחד הספיק להקריב בגבורה את חייו למען עמו ומולדתו ואחד נולד אחרי מותו. המחיר נורא וכואב מנשוא, אבל איפה אנחנו ואיפה היהודים אז ללא מולדת בלי ממשלה ובלי צבא ובלי המריבה הקבוע על מי ידליק משואה... אין עלינו!
יש לנו עם מדהים, הקמנו מדינה לתפארת ויש תכלית להיסטוריה!

הגענו לתחנה האחרונה, הסוף הולך להיות טוב מטוב. ביקורת זה חשוב, לתקן ליקויים, להציע שינויים - אנחנו אלופים בזה ואסור לחמוק מזה. בסוף נגיע אל המנוחה והנחלה, ואם רק נשנא קצת פחות - נגיע לשם הרבה פחות חבולים.