הם ילכו אחרי הרומאים והבבלים.

בין כה וכה, לאירנים אין דמוגרפיה והם יעלמו גם בלי טראמפ, אבל כדאי לזרז את התהליך לפני שתהיה להם פצצת אטום.

מודה שאני בשלב שלא אכפת לי לחלוטין מה יהיה איתם בסוף.

הם לא הרוויחו חמלה.

מהקשרים הכלכליים הפחות ידועים של ישראל.

היקף הסחר בין ישראל לטנזניה הוא קטן יחסית (בערך 30 מליון דולר) אבל גדל כל הזמן בהדרגה.

טנזניה היא מדינה עם רוב נוצרי קטן (55% נוצרים מול 35% מוסלמים) ועם יציאה לים.

באופן כללי, קשירת קשרים הדוקים עם מדינות אפריקה הנוצריות (מוסלמיות סבירות כמו סומלילנד או צ"אד) הוא צורך קריטי.

כן.

הם גרמו מספיק נזק בשביל שיאפשרו להם להביע דעה.

מעולה.

יש לי רק שאלה אחת:

עד מתי, הרפיסות, ההתחנפות לנאצים גמורים וההלקאה העצמית הזו, תימשך?

עד מתי דור המדבר הארור, ימשיך להשפיל את עם ישראל מכל משרד ממשלתי אפשרי?

השירות הציבורי והממסד הציבורי בישראל הם פשוט חרפה נוראית ולא מצדיקים את הכסף שמשקיעים בהם.

בכללי, הייתי מצמצם את כל המשרדים האלה ב 70% ומחזיר את הכסף לאזרחים.

בארגנטינה זה עובד מעולה אגב.

מבחינת איראן, ישראל עשתה את המקסימום האפשרי במבצע הזה, תחת תלות מוחלטת בהחלטות של ארה"ב (נפט/מים/חשמל הם לא אישרו לתקוף).

בלבנון, המבצע ממשיך.

בכל מקרה, בשני העניינים, אנחנו בידיים הטובות של הקב"ה.

אני לא דואג בשום צורה לחזית של איראן - בין אם מדובר בעסקנות אמריקאית רגילה, או בין אם יש תכנית סודית, ההרשה הפנימית שלי שיקרו בחזית הזו דברים לא צפויים לחלוטין ובסופו של דבר איראן תקרוס.

תחליפו חמנאי בהיטלר והכול יסתדר.

ניחוש שלי - ארה"ב השאירה את הורמוז בכוונה בידי איראן כדי להפעיל לחץ על המפרציות/אירופה.

לאירן אין חיל ים, וה"שליטה" מתבצעת ע"י סירות מהירות שקל להשמיד וע"י ירי טילים מסוללות חוף-ים שקל להשמיד גם (ארה"ב יכלה להשמיד בקלות במהלך החודש הקודם, זה לא נעשה).

מלבד זה, לאירן אין שום כלים לשלוט על המיצר.

המערכה ביוגוסלביה ובעיראק 1991 הוכיחה שניתן להכריע מדינה מהאוויר.

ספציפית באיראן, מדינה שתלויה לחלוטין במים ונפט, קל משמעותית לעשות זאת מאשר ביוגוסלביה למשל, אבל זה פשוט לא נעשה.

בין אן איראן נפגעה צבאית קשה (כנראה שכן), הנצחון התדמיתי במערכה הזו הוא לחלוטין שלהם, והשלטון האירני התחזק משמעותית .

יותר מזה, שאר מדינות ציר הרשע, יפיקו את הלקח העיקרי - ארה"ב לא מסוגלת להביא מערכה להכרעה.

כל זה כמובן, בתנאי שאין תכנית סודית ברקע או תכניות אחרות.

כרגע הנקודה פשוטה מאוד - תדמיתית איראן נצחו בצורה מוחצת. צבאית - חטפו מכות קשות מאוד, אבל גם פה, יכולות הטילים/כטב"מ נשמרו עד השניה האחרונה.

ייצור רק"מ בגרמניה, בשנת 1943.

רק מזכיר שב 1944, תחת הפצצות בלתי פוסקות של בעלות הברית, גרמניה ייצרה 19000 טנקים ותותחי סער, וב 1945 ייצרה (תוך 4 חודשים מלאים) כ 5500 יחידות כאלה.

מה עצר את זה? בסופו של דבר, נפילת השלטון.

וזה למה, הסיפור באיראן כרגע לא רק שלא נגמר, אלה הוא רק בהתחלה.

במקרה של איראן, אלה לא טנקים ותותחים, אלה טילים, כטב"מים ונשק גרעיני.

כל עוד השלטון יהיה קיים, שלושת המרכיבים האלה ימשיכו להיות מיוצרים בדרך זו או אחרת.

להביורים צרפתיים בפעולה, WW1.

היום, נשארו להם רק בגטים לא טריים במיוחד.

במלחמה המוגבלת שהסתיימה הבוקר, השיגה ישראל הישגים חשובים ביותר. חרב ההשמדה שאיימה עלינו באופן מיידי הורחקה מעט מהצוואר, חמינאי ורבים מחבריו חוסלו, ומדינת ישראל הראתה את כוחה המעצמתי. אנו רואים ניסים גלויים ועלינו להודות לאבינו שבשמים ולכל שליחיו הנאמנים בממשלה ובקרב כוחות הביטחון.

אך אל לנו לייפות את המציאות.

המנצח במלחמה אינו מי שגרם יותר נזק ליריבו - על פי מדד זה גרמניה היא שניצחה את ברה"מ במלחמת העולם... המנצח במלחמה הוא מי שהצליח לכפות את רצונו על יריבו. ובמדד זה, נכון לעכשיו, איראן היא הכופה את רצונה במיצרי הורמוז ובכל מדינות המפרץ; איראן היא המשבשת את הכלכלה העולמית וכופה הפסקת אש בתנאיה. לכן האמת הלא נעימה היא שאיראן היא המנצחת מול המעצמה הצבאית האדירה - ארה"ב.

הטעות האסטרטגית שחוזרת על עצמה שוב ושוב היא נסיון ההפרדה בין הטרור למדינה.

הלקח החשוב ביותר עבורנו בכל הזירות - גם באיראן, גם בעזה וגם בלבנון - הוא שאם אינך מגדיר נכון את האויב, אינך יכול לנצח. בכל הזירות עלינו לזהות נכון ולהבין מי הוא האויב ולהכריעו במהירות.

במקום זאת, אנו נלחמים כדי "להרחיק איומים" ולא כדי לנצח.

התוצאה היא שבכל הזירות הללו האיומים אכן הורחקו, אבל האויב לא הובס. מבחינתו, הוא זה שניצח ולכן הסבב הבא הוא רק עניין של זמן. כשאין הבנה מי האויב, הכל הופך לבוקה ומבולקה ובליל הצהרות שמנסות ליצור משהו בלי בסיס במציאות.

אז מי האויב באמת?
בעזה: זה פשוט - האויב הוא כל העזתים. והפתרון - כיבוש, גירוש והתיישבות.

בלבנון: כאן טמון הכשל המסוכן ביותר. המלחמה הבאה אינה נגד "חיזבאללה" בזמן שמדינת לבנון נותרת מחוץ לאירוע. לבנון היא המארחת, היא התשתית והיא האויב. הניסיון הישראלי להפריד בין "ארגון הטרור" ל"מדינת לבנון" הוא פיקציה משפטית שמונעת הכרעה. בדרום לבנון הדין הוא כדין עזה: כיבוש, גירוש והתיישבות.

באיראן: שם צריכה המערכה שבהכרח תבוא, להיפתח בהקרסת כל מערכות הכלכלה והתשתיות של המדינה האיראנית כולה, עד כניעה מוחלטת או כאוס פנימי שמחליף את השלטון.

בהגדה של פסח סיפרנו כיצד הקב"ה היכה בעשר מכות את כל המצרים, לא רק את אנשי המשטר של פרעה. ובעקבות כך קמה התקוממות פנימית של הבכורים שהאיצה את ההחלטה לגרש את ישראל ממצריים. רק כך יצאנו ממצרים.

כמו אז גם היום: באיראן, בעזה ובלבנון - המלחמה היא מול הישות המדינית, שאוכלוסייתה בין אם היא מעוניינת בכך ובין אם לאו, היא חלק ממנה. המלחמה אינה מול "חמאס", לא מול "חיזבאללה" ולא מול "משמרות המהפכה" - המלחמה היא מול עזה, לבנון ואיראן.

הכל מתחיל ונגמר בזהות.

כי כשאתה לא יודע מי אתה - אתה לא יודע מי האויב, וכשאתה לא יודע מי האויב, אתה לא יכול לנצח, וכשאתה לא יכול לנצח המלחמה לעולם לא נגמרת - וכשהמלחמה לא נגמרת,

השלום לא יכול להתחיל.

תמונת המצב המערבית היא כזו, שמדינה שמערכת המשפט שלה היא כזו, לא יכולה להכריע אויבים חיצוניים.

בישראל אגב, המצב זהה לחלוטין.

הסבלנות של עם ישראל כלפי מערכת המשפט אגב, היא פשוט מדהימה.

שיגור טיל חוף - ים מסוג NOOR ע"י חיזבאללה. מדובר בקלון מתקדם של הטיל הסיני C-802.
מדובר בטיל על קולי לטווח של כ 220 ק"מ.