נתחיל מהסוף: אחרי הבחירות תקום כאן ממשלה ציונית רחבה. ממשלה שלא תלויה במפלגות הערביות מצד אחד, ולא במפלגות החרדיות ובקיצוניים מצד שני.

מאז שהתחלתי את המסע להקמת הגוש של עם ישראל, יש היסטריה בשני צדי המפה הפוליטית - ובצדק.

התוכנית של איזנקוט, ליברמן ולפיד להקים ממשלה צרה שתישען על הרשימה המשותפת ורע”מ הולכת לקרוס - והם יודעים את זה.
להם אני אומר: ממשלה צרה היא הטבח הבא. אני לא אתן לזה לקרות.

גם התוכנית של נתניהו להקים כאן עוד ממשלת “ימין מלא מלא”, עם חרדים וקיצוניים, בלי חוק גיוס אמיתי - תיכשל.

להם אני אומר: נגמרו הימים שבהם יש מי ששולחים את הילדים שלנו לקרב, אבל לא משרתים בעצמם. נגמרו הימים שבהם חצי מהעם נושא בנטל וחצי פטור ממנו.

הפוליטיקה של שני הגושים הגיעה לסוף דרכה.

לא ניתן לאף אחד להשיג 61 ולהמשיך לנהל את המדינה בשביל מחנה אחד.

אחרי הבחירות תצטרכו לשבת יחד. להתפשר. לשים בצד את השנאה, את האגו ואת החשבונות האישיים - למען הילדים שלנו.

תקום כאן ממשלה ציונית רחבה שתטפל בביטחון, בחוק הגיוס, ביוקר המחיה, בחינוך ובאתגרים האמיתיים של מדינת ישראל.

לא ממשלה של חצי עם - ממשלה של כל עם ישראל.

ועכשיו, אחרי שאתם יודעים בדיוק מה אנחנו מתכוונים לעשות, אפשר גם להפסיק עם הרעל ברשתות ועם התדרוכים המביכים בשם “גורמים באופוזיציה”, שבשעה הקשה יותר של עם ישראל, כשהאחים שלנו דיממו בדרום - חלקם פחדו לדמם מנדטים. מי שחושב שהציבור יאמין שאני מונע מנקמה אישית הוא או שקרן או ממש מנותק מעם ישראל.

רגע לפני שנתניהו והליכוד מגיבים בחריפות לפסיקת בג״ץ, מפחידים מהבחירות ומתעקשים להביא מחדש את מינוי ראבילו - יש לכולנו הזדמנות.

שופט העליון בדימוס אלרון, אדם שבנה את עצמו בעשר אצבעות ובעל ניסיון משפטי רחב, יעמוד שוב לבחירה.

למען אמון העם והתפקיד החשוב של ביקורת המדינה במיוחד בשנים האלו, צריך לעשות את הדבר הנכון ולבחור בו כמועמד חוצה מחנות וגושים.

כשבג"ץ קבע ברוב של 11-0 שנתניהו יכול לכהן כראש ממשלה, לא שמענו קריאות לסרב לפסק הדין - וכך צריך להיות בכל פסיקה של בית משפט בישראל. בוודאי מצד השלטון.
ממשלה ציונית רחבה תשים סוף גם לתופעות המסוכנות האלו ותחזיר את ישראל למסלול.

‏כרמטכ”ל ושר הביטחון לשעבר, אני קורא לחברי הקואליציה להצביע הערב נגד חוק יסוד לימוד תורה.

‏זהו רגע מבחן לכנסת ישראל ולחברה הישראלית. בשעה שאלפי לוחמים ומשרתי מילואים נמצאים בחזית, ומשפחות שלמות נושאות בנטל השירות וההקרבה, אסור לכנסת להעביר חוק שמעמיק את אי-השוויון ופוגע בערך הערבות ההדדית.

‏לימוד תורה הוא ערך חשוב ומרכזי בעם היהודי, אך מדינת ישראל חייבת להבטיח שגם ערך השירות וההגנה על הבית המשותף יישמר. אין זכות בלי אחריות, ואין אחריות שמוטלת רק על חלק מהציבור.

‏ההצבעה הערב תהיה אות קין עליכם. כל חבר כנסת שיתמוך בחוק יצטרך להסביר ללוחמים, למשרתי המילואים ולמשפחותיהם, מדוע הם ממשיכים לשאת בנטל, בעוד אחרים מקבלים פטור בחוק.

‏דברי הבלע של הרב לנדו הם לא הבעיה המרכזית, גם לא אלפי הפורעים שתולשים אתמול גדר בכלא 10 בגלל משתמט שנעצר.

‏הבעיה היא שהרוח הרעה הזו יושבת היום בשלטון, בשולחן מקבלי ההחלטות, זו הרוח ששולטת היום בהנהגה שלנו ומחליטה על החיים של אזרחי ישראל.

‏הרב לנדו לא ישתנה, גם לא גולדקנופף, אבל בידיים שלנו לשנות את הממשלה הבאה ולדאוג שתקום כאן ממשלה ציונית ורחבה, שבה לא הקיצוניים ולא המשתמטים שולטים בעתיד המשרתים ועם ישראל כולו.
‏אנחנו לא נשנה אותם - אנחנו נוציא את הרוח הרעה הזו מהשולחן שמשפיע על עתיד הילדים שלנו.
‏זה בידיים שלנו.

‏תעצרו את הטירוף, אנחנו רגע מאסון!

‏האבנים הבוקר מנפצות חלון, אבל מחר הן יכוונו על אדם וישפך פה דם.
‏תעצרו.

‏זה כבר המקרה השלישי בשבועות האחרונים, והתמונות הקשות האלה חייבות להוות תמרור אזהרה לכולנו. זה לא מאבק בין ערוצי תקשורת, זו פשוט אלימות מופרעת ומסוכנת שתוביל לאסון, וזה מתקרב.

‏על משטרת ישראל וגורמי האכיפה לחקור את האירוע החמור ולמצות את הדין עם העבריינים.
‏ואני קורא למנהיגי הציבור כולם, במיוחד עכשיו בתקופת הבחירות - להשמיע קול חד וברור כנגד ההסתה והאלימות שמאיימות על הדמוקרטיה שלנו.
‏קחו אחריות, אל תעמדו מנגד.

את האלוף אבי בלוט אני מכיר כמעט 30 שנה.
הוא קצין ערכי, התקפי וענייני.
הניסיון להפוך את דיוני השיבוצים בצה"ל לחלק מקמפיין הפריימריז בליכוד פוגעים בביטחון המדינה.
פוליטיזציה של צה"ל אינה משילות - זו סכנה אמיתית.

יולי, גלעד - בהצלחה!
מברך אתכם על החזרה לזירה וההצטרפות לרעיון הגוש של עם ישראל והקמת ממשלת אחדות ציונית רחבה.

עד שחמאס לא זז - אסור שצה"ל יזוז ואסור להפסיק לתקוף. להפך - אם אין התקדמות בפירוק חמאס מנשקו, צריך להגביר את הלחץ הצבאי והמדיני.

כשהייתי מ״פ, השתתפתי בפינוי ימית. הייתי בחוליה הקדמית, שלישי בטור המטפסים שעלו להוריד צעירים שהתבצרו על הגגות. כשהגעתי לגג, מצאתי את אפרים טושנדי, בנה של הגננת המיתולוגית של כפר אחים "רוחצ'י". כך נחשפתי בראשונה לכאב הפינוי של אדם מביתו על ידי המדינה.
בסיום הפינוי, עמדנו כולנו בשקט ושרנו את התקווה ביחד. המחזות האלו חזרו על עצמן גם בפינוי בית הכנסת בנצרים. השירה, הכאב, הפינוי והחשש.

השבוע, כשאנחנו מציינים 21 שנים להתנתקות, נכון לדבר לא רק על הלקח הביטחוני והמדיני מההתנתקות אלא גם על הלקחים שלנו כעם וכחברה.
במהלך ההתנתקות ולאחריה, רוב מוחלט של הציבור ממה שנקרא "הגוש האמוני", גם אלו שפונו מבתיהם, נהג בממלכתיות. חיילי צה"ל זכו לרוב לחיבוק. וגם הפגנות סוערות, הסתיימו לרוב ללא נפגעים.
אלא שהמדינה, לא תפקדה, לא קלטה אותם, ולא נתנה להם את הפיצוי הראוי כקבוצה וכמשפחות.
הילדים שפונו אז התגייסו לצה"ל ברובם, תפסו עמדות מפתח בציבוריות הישראלית. הם חלק בלתי נפרד מאיתנו.
גם ניצולי שבעה באוקטובר, מהקיבוצים, מהיישובים, דתיים וחילונים, מתגייסים למען המדינה. חטופים שחזרו מהשבי פועלים לשקם את היישובים וחלקם אפילו חזרו לשרת בעצמם. בני משפחות שכולות נכנסים לעשייה הציבורית.

גם נוכח השבר הגדול ביותר שידענו, מוכיחה החברה הישראלית שהיא חברה חזקה ומאוחדת.
אבל המדינה לא שם, והמנהיגות שלנו עדיין תקועה ב-6 באוקטובר.
כדי להיות ראויים לחברה שלנו, צריך קודם כל לדאוג שתהיה מדינה שתראה את אזרחיה, שמה שקורה פנימה בחברה שלנו, ישקף גם את מה שקורה במסדרונות השלטון.
שהסולידריות, ההתגייסות, הממלכתיות - יהיו מנת חלקנו.

הלקח הגדול ביותר מההתנתקות, מהשבעה באוקטובר ומכל מה שעברנו בעשורים האחרונים, הוא שהרוב הציוני בישראל צריך להתחבר, להפסיק במלחמות הגושים ולבנות מנהיגות שתהיה ראויה לחברה החזקה והדמוקרטית שלנו. מנהיגות שתפעל ברוח היהדות של "ואהבת לרעך כמוך".
מנהיגות שתאחד ותטפל במדינה, ותחבר אותנו, אחרי שנים של התנתקות.

צילום: פלאש 90

אחרי המלחמה - עושים שלום בינינו.

הגענו לזמן הכרעה.

זוכרים?

יש רק ממשלה אחת שתמנע את מלחמת האחים.