אני בספק אם תחת הרעש של הבחירות אזרחי ישראל נחשפו או הבינו את עומק הפגיעה של האיחוד האירופי בריבונות מדינת ישראל.
ארגון עד כאן שעשה עבודה שקשה להפריז בחשיבותה הצליח לחדור לצמרת הרשות הפלסטינית ולחשוף (בקטע המצורף כאן) את אסטרטגיית האיחוד האירופי לנשל את מדינת ישראל מאחיזה במדבר יהודה, בקעת הירדן ואף העיר העתיקה בירושלים.
תקציר הנתונים, האיחוד האירופי יוצא לביצוע תכנית רב שנתית המשתרעת עד 2030 בהיקף של 3.5 מיליארד דולר לבנייה בכל אזורי C בתצורה שתייצר טבעות חנק ונתקים סביב גושי ההתיישבות ובתוכם. וזאת לאחר שבע שנים של תכנון (בעלות של 68 מיליון אירו) בהשקעת ממשלות אירופאיות וקרנות ערביות.
במקביל בתבונה רבה השקיעה האיחוד הון עתק ליצירת דעת קהל שלילית נגד ריבונות ישראל בבקעה בגוש עציון ומדבר יהודה בקמפיין ״הסיפוח״ דרך תרומות לארגונים כדוגמת יש דין, בצלם, שלום עכשיו ודומיהם.
מזעזעת לא פחות הייתה תגובת ראש תחום תשתיות האמונה על אכיפת עבירות בנייה במנהל האזרחי סא.ל מ שצוטטה
כי למעשה המנהל כמדיניות מעלים עין מבנייה פלסטינית בלתי חוקית בשטחי סי.
אם אנחנו רוצים שכביש שש יהיה גבולה המזרחי של מדינת ישראל אנחנו בדרך הנכונה והכל באישור המנהל האזרחי שיודע לאכוף חזק חזק את החוק כנגד פרגולות ופינות הנצחה שמקימים בני נוער בפאתי כפר אדומים או בגוש עציון אבל באותה נשימה מפקיר את עתודות הקרקע החשובות ביותר של מדינת ישראל לרשות
הפלסטינית.
ארגון עד כאן שעשה עבודה שקשה להפריז בחשיבותה הצליח לחדור לצמרת הרשות הפלסטינית ולחשוף (בקטע המצורף כאן) את אסטרטגיית האיחוד האירופי לנשל את מדינת ישראל מאחיזה במדבר יהודה, בקעת הירדן ואף העיר העתיקה בירושלים.
תקציר הנתונים, האיחוד האירופי יוצא לביצוע תכנית רב שנתית המשתרעת עד 2030 בהיקף של 3.5 מיליארד דולר לבנייה בכל אזורי C בתצורה שתייצר טבעות חנק ונתקים סביב גושי ההתיישבות ובתוכם. וזאת לאחר שבע שנים של תכנון (בעלות של 68 מיליון אירו) בהשקעת ממשלות אירופאיות וקרנות ערביות.
במקביל בתבונה רבה השקיעה האיחוד הון עתק ליצירת דעת קהל שלילית נגד ריבונות ישראל בבקעה בגוש עציון ומדבר יהודה בקמפיין ״הסיפוח״ דרך תרומות לארגונים כדוגמת יש דין, בצלם, שלום עכשיו ודומיהם.
מזעזעת לא פחות הייתה תגובת ראש תחום תשתיות האמונה על אכיפת עבירות בנייה במנהל האזרחי סא.ל מ שצוטטה
כי למעשה המנהל כמדיניות מעלים עין מבנייה פלסטינית בלתי חוקית בשטחי סי.
אם אנחנו רוצים שכביש שש יהיה גבולה המזרחי של מדינת ישראל אנחנו בדרך הנכונה והכל באישור המנהל האזרחי שיודע לאכוף חזק חזק את החוק כנגד פרגולות ופינות הנצחה שמקימים בני נוער בפאתי כפר אדומים או בגוש עציון אבל באותה נשימה מפקיר את עתודות הקרקע החשובות ביותר של מדינת ישראל לרשות
הפלסטינית.
"פסח!
עם שומר במשך אלפי שנים את יום צאתו מבית עבדים ודרך כל מחילות השעבוד והאונס והאינקוויזיציה והשמד והפרעות, נושאת האומה בליבה את הגעגועים לחופש ומביאה אותם לידי ביטוי עממי אשר לא יפסח על כל נפש מישראל, על כל נפש ענייה ומרודה!
מאבות אל בנים, דרך כל הדורות, נמסר דבר יציאת מצרים, זיכרון אישי, אשר אינו מחוויר ואינו דהה.
"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". אין לך שיא של הכרה היסטורית מרומם מזה, ואין לך התמזגות של יחיד וכלל – ברחבי כדור העולם ובעמקי הדורות – גדולה מאשר בצו פדגוגי עתיק זה.
איני יודע יצירה ספרותית יותר מחנכת לתיעוב העבדות ולאהבת החירות כסיפור השעבוד ויציאת מצרים.
ואינני יודע שום זיכרון עתיק שכולו מופנה לקראת העתיד, שכולו סמל להווה ולעתידנו כ"זכר ליציאת מצרים".
איזה יצר חירות עמוק טבוע בלב עם שיכול היה באביב ימיו ליצור יצירה גאונית כזאת ולמסור אותה מדור לדור".
ברל כצנלסון
חג חרות משמעותי ושמח
עם שומר במשך אלפי שנים את יום צאתו מבית עבדים ודרך כל מחילות השעבוד והאונס והאינקוויזיציה והשמד והפרעות, נושאת האומה בליבה את הגעגועים לחופש ומביאה אותם לידי ביטוי עממי אשר לא יפסח על כל נפש מישראל, על כל נפש ענייה ומרודה!
מאבות אל בנים, דרך כל הדורות, נמסר דבר יציאת מצרים, זיכרון אישי, אשר אינו מחוויר ואינו דהה.
"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". אין לך שיא של הכרה היסטורית מרומם מזה, ואין לך התמזגות של יחיד וכלל – ברחבי כדור העולם ובעמקי הדורות – גדולה מאשר בצו פדגוגי עתיק זה.
איני יודע יצירה ספרותית יותר מחנכת לתיעוב העבדות ולאהבת החירות כסיפור השעבוד ויציאת מצרים.
ואינני יודע שום זיכרון עתיק שכולו מופנה לקראת העתיד, שכולו סמל להווה ולעתידנו כ"זכר ליציאת מצרים".
איזה יצר חירות עמוק טבוע בלב עם שיכול היה באביב ימיו ליצור יצירה גאונית כזאת ולמסור אותה מדור לדור".
ברל כצנלסון
חג חרות משמעותי ושמח
״לחבר את הנקודות״ אמר סטיב ג׳ובס.
תראו איך נראה אחד היערות היפים ביותר בגליל ממש ברגעים אלה. עכשיו תחברו את זה לשוטרי מג״ב שמוצאים את עצמם מוכים כיוון שהעזו לדרוש רישיונות מאופנוען בכניסה לכפר ביר אל מכסור לפני שבוע. ללוחם אגוז שנשקו נחטף ממנו לא הרחק מכאן לפני שבועיים ושיא השיאים אונס בת 16 בעלת מוגבלויות בידי חמישה מתושבי הכפר ראמה לפני שלושה שבועות.
המצב בשטח חמור.
אין שום דרך אחרת לתאר זאת.
תראו איך נראה אחד היערות היפים ביותר בגליל ממש ברגעים אלה. עכשיו תחברו את זה לשוטרי מג״ב שמוצאים את עצמם מוכים כיוון שהעזו לדרוש רישיונות מאופנוען בכניסה לכפר ביר אל מכסור לפני שבוע. ללוחם אגוז שנשקו נחטף ממנו לא הרחק מכאן לפני שבועיים ושיא השיאים אונס בת 16 בעלת מוגבלויות בידי חמישה מתושבי הכפר ראמה לפני שלושה שבועות.
המצב בשטח חמור.
אין שום דרך אחרת לתאר זאת.
אם נמאס לכם מהפקקים של כביש שש ומהעומס במסלולים המוכרים ממליץ לכם בחום לנסות את בקעת הירדן.
בתמונות: מסלול ג׳בל אום זוקה (המוכר לגולנצ׳יקים וותיקים) חוות טהירו ביישוב רותם ופינה שקטה בנחל הקיבוצים (יש כאלה אם מתרחקים מעט מהחניון).
״כבחלום תמיד אזכורה -
האיש עובר כעובר אורח,
נוגס תפוח, בין אבק ורוח,
נוסע
על גב המשאית אל הבקעה.
האגדות יפות הן,
עד שפתאום עפות הן
רק אלוהים ידע לאן...״
(חיים חפר, האיש מן הבקעה)
חג חרות שמח 🙂
בתמונות: מסלול ג׳בל אום זוקה (המוכר לגולנצ׳יקים וותיקים) חוות טהירו ביישוב רותם ופינה שקטה בנחל הקיבוצים (יש כאלה אם מתרחקים מעט מהחניון).
״כבחלום תמיד אזכורה -
האיש עובר כעובר אורח,
נוגס תפוח, בין אבק ורוח,
נוסע
על גב המשאית אל הבקעה.
האגדות יפות הן,
עד שפתאום עפות הן
רק אלוהים ידע לאן...״
(חיים חפר, האיש מן הבקעה)
חג חרות שמח 🙂
ב-11 למרץ 1969 עם אור ראשון חדרה חולייה מירדן. החיילים זיהו זאת במהירות ויצאו למרדף, שהוביל לגבעה קטנה המנוקבת בפתחי מערות.
בפתחה של מערת סלע נמוכה פגשו החיילים באישה בדואית מניקה את תינוקה, ולצידה ילד קטן. לשאלתם- ענתה שלא ראתה איש נוסף בסביבה. הם פנו להמשיך בדרכם, ולפתע נורתה עליהם אש תופת מפנים המערה. בקרב שהתפתח נהרגו שלושה חיילים. שבעה מחבלים מצאו את מותם בתוך המערה והשמיני נלקח בשבי. לימים, ליד המערה ניטעה חורשת אורנים ונבנתה אנדרטה לזכר ההרוגים.
עוד מהחופשה בבקעת הירדן , התצלום הפנורמי מבט מהמערה לקרן סרטבה.
בפתחה של מערת סלע נמוכה פגשו החיילים באישה בדואית מניקה את תינוקה, ולצידה ילד קטן. לשאלתם- ענתה שלא ראתה איש נוסף בסביבה. הם פנו להמשיך בדרכם, ולפתע נורתה עליהם אש תופת מפנים המערה. בקרב שהתפתח נהרגו שלושה חיילים. שבעה מחבלים מצאו את מותם בתוך המערה והשמיני נלקח בשבי. לימים, ליד המערה ניטעה חורשת אורנים ונבנתה אנדרטה לזכר ההרוגים.
עוד מהחופשה בבקעת הירדן , התצלום הפנורמי מבט מהמערה לקרן סרטבה.
חרפה מוסרית בלתי נסבלת באדיבות בית המשפט העליון שהפוליטיזציה שלו כבר גדשה מזמן את הסאה.
----
כותבת אורטל תמם, אחייניתו של משה תמם הי"ד:
״מחר עתיד להשתחרר המחבל רושדי אבו מוך, מחוליית המחבלים שרצחו את דוד שלי היקר, החייל משה תמם ז"ל.
כך נמסר לנו מהשבס בשיחת טלפון לפני כמה דקות. הרוצח משתחרר חזרה לביתו, שנמצא נסיעה קצרצרה מבית משפחתי. ככה פשוט.
כך נראית היום בקאה אל גרבייה.
ילדה קטנה מביטה על תמונה גדולה של רוצח חייל צה''ל. הוא הגיבור של ההורים שלה, עכשיו הוא גם הגיבור שלה. הם מתכוננים למסיבת קבלת הפנים שלו.״
--------------------
אורטל פנתה לשר דרעי שישלול את אזרחותו אבל יש כאן ט ע ו ת בכתובת ולהלן הפרטים.
בשעה 22:00 בלילה 11.10.2015 דווחנו על פיגוע דריסה בגן שמואל, חיילת נפצעה קשה ועוד שלושה נפצעו כשמחבל מנוול מאום אל פאחם בשם עלא זיווד הגיע למתחם קניות בכביש 65 דרס עוברי אורח ולאחר מכן יצא עם סכין ודקר את הנקרים בדרכו.
במאי 2016 דרש שר הפנים אריה דרעי מבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה לבטל את אזרחותו של המחבל עלא זיווד.
בית המשפט בחיפה שלל באופן תקדימי את אזרחותו של שופט המחוזי בחיפה ציין כי ״עדיפה הזכות לחיים על זכותו לאזרחות של מי שיבחר להפר אמונים למדינת ישראל ויבצע מעשי טרור בשטחה". מסתבר שיש שופטים בחיפה.
אבל אז הגיעו ארגוני זכויות הדם. עתירה משותפת של האגודה לזכויות האזרח (זכויות המחבל במקרה הזה) וארגון עדאלה הוגשה לבג״צ.
הערה חשובה באותה שנה 2016 קיבלה האגודה את התרומות הבאות מישויות מדיניות זרות:
331,114 אלף ש״ח משגרירות נורבגיה.
363,000 אלף ש״ח מהאיחוד האירופי.
140,437 אלף ש״ח משגרירות הולנד.
רוב תקציב העמותה מקורו במדינות זרות.
והתמונה זהה גם לגבי ארגון עדאללה ש 96% מתקציבו מגיע ממדינות זרות .
תוצאות העתירה, תנו ניחוש, ניחשתם נכון, בית המשפט העליון הפך על פיה את החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה ועד לרגע זה תלויה ועומדת החלטתו להשהות את ההחלטה על שלילת אזרחותו של המחבל עלא זייוואד.
המסר לרשות המבצעת והרשות המחוקקת הועבר, והתוצאה לפניכם, חגיגות שחרור למחבל בשטח ישראל על ידי אזרחי ישראל.
סדום
----
כותבת אורטל תמם, אחייניתו של משה תמם הי"ד:
״מחר עתיד להשתחרר המחבל רושדי אבו מוך, מחוליית המחבלים שרצחו את דוד שלי היקר, החייל משה תמם ז"ל.
כך נמסר לנו מהשבס בשיחת טלפון לפני כמה דקות. הרוצח משתחרר חזרה לביתו, שנמצא נסיעה קצרצרה מבית משפחתי. ככה פשוט.
כך נראית היום בקאה אל גרבייה.
ילדה קטנה מביטה על תמונה גדולה של רוצח חייל צה''ל. הוא הגיבור של ההורים שלה, עכשיו הוא גם הגיבור שלה. הם מתכוננים למסיבת קבלת הפנים שלו.״
--------------------
אורטל פנתה לשר דרעי שישלול את אזרחותו אבל יש כאן ט ע ו ת בכתובת ולהלן הפרטים.
בשעה 22:00 בלילה 11.10.2015 דווחנו על פיגוע דריסה בגן שמואל, חיילת נפצעה קשה ועוד שלושה נפצעו כשמחבל מנוול מאום אל פאחם בשם עלא זיווד הגיע למתחם קניות בכביש 65 דרס עוברי אורח ולאחר מכן יצא עם סכין ודקר את הנקרים בדרכו.
במאי 2016 דרש שר הפנים אריה דרעי מבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה לבטל את אזרחותו של המחבל עלא זיווד.
בית המשפט בחיפה שלל באופן תקדימי את אזרחותו של שופט המחוזי בחיפה ציין כי ״עדיפה הזכות לחיים על זכותו לאזרחות של מי שיבחר להפר אמונים למדינת ישראל ויבצע מעשי טרור בשטחה". מסתבר שיש שופטים בחיפה.
אבל אז הגיעו ארגוני זכויות הדם. עתירה משותפת של האגודה לזכויות האזרח (זכויות המחבל במקרה הזה) וארגון עדאלה הוגשה לבג״צ.
הערה חשובה באותה שנה 2016 קיבלה האגודה את התרומות הבאות מישויות מדיניות זרות:
331,114 אלף ש״ח משגרירות נורבגיה.
363,000 אלף ש״ח מהאיחוד האירופי.
140,437 אלף ש״ח משגרירות הולנד.
רוב תקציב העמותה מקורו במדינות זרות.
והתמונה זהה גם לגבי ארגון עדאללה ש 96% מתקציבו מגיע ממדינות זרות .
תוצאות העתירה, תנו ניחוש, ניחשתם נכון, בית המשפט העליון הפך על פיה את החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה ועד לרגע זה תלויה ועומדת החלטתו להשהות את ההחלטה על שלילת אזרחותו של המחבל עלא זייוואד.
המסר לרשות המבצעת והרשות המחוקקת הועבר, והתוצאה לפניכם, חגיגות שחרור למחבל בשטח ישראל על ידי אזרחי ישראל.
סדום
בעודי תלמיד י״ב נפל בקרב בלבנון אוריאל פרץ הי״ד, בנה של מרים שבאותה תקופה עבדה עם אבי בקרן תל״י. כמוהו רציתי גם אני להיות לוחם ומפקד בגולני (במכינה התווסף הג׳וק של הסיירת).
בכתבות ובאירועים לזכרו של אוריאל הוקרן קטע וידאו שצולם בסיום קורס קצינים שלו, קטע שבכל פעם שראיתי אותו הוא העלה דמעות בעיני. הוא הצטלם עם חבריו ואמר ״אנחנו נשנה את המדינה הזו״.
יש הרבה לומר אחרי יום מרגש כזה, אבל אני רוצה להסתפק רק במשפט הזה של אוריאל ובעזרת עבודה קשה ובעזרת ה׳ - אנחנו נשנה את המדינה הזו.
בכתבות ובאירועים לזכרו של אוריאל הוקרן קטע וידאו שצולם בסיום קורס קצינים שלו, קטע שבכל פעם שראיתי אותו הוא העלה דמעות בעיני. הוא הצטלם עם חבריו ואמר ״אנחנו נשנה את המדינה הזו״.
יש הרבה לומר אחרי יום מרגש כזה, אבל אני רוצה להסתפק רק במשפט הזה של אוריאל ובעזרת עבודה קשה ובעזרת ה׳ - אנחנו נשנה את המדינה הזו.
צוואתו האחרונה של היטלר, ליל ה-29 באפריל 1945 בשעה שהצבא הרוסי עמוק בתוך ברלין, מפרסם היטלר את צוואתו האחרונה לאומה הגרמנית שנחתמה בשורות הבאות: ״מעל הכל אני מחייב את הנהגת האומה בשמירה מדוקדקת על חוקי הגזע, ובהתנגדות חסרת רחמים למרעילי כל העמים – *היהדות הבינלאומית*.
----
ברלין, 29 באפריל 1945,
שעה 4.00.
בשעה שאחת האומות החזקות בעולם עומדת כפסע מתבוסה כששתי מעצמות-על תוקפות אותה, מה שעומד בראש סדר העדיפויות של היטלר הוא השמדתה של אומה נטולת כח, נטולת מולדת, חפה מכל שנאה או כוונה להרע לגרמניה. בלתי נתפס.
כל שנה, בכל יום שואה, מהדהדת מחדש בראשי מחדש אמירתו של פרופ' שלום רוזנברג שאמר: ״הטוב המוחלט מעולם לא הופיע בעולם. לעומת זאת, הרוע המוחלט הופיע גם הופיע״ לא לפני הרבה שנים, על אדמת אירופה מידיה של גרמניה ביערות פונאר, בפאתי העיירות של אוקראינה ובמחנות ההשמדה, טרבנלינקה, סוביבור, מיידנק, ואחרים.
״הרוע המוחלט סימן את היהדות כאויבו המוחלט ולכן חייב יהודי לשאול את עצמו במה הוא אויבו של הרוע".
----
ברלין, 29 באפריל 1945,
שעה 4.00.
בשעה שאחת האומות החזקות בעולם עומדת כפסע מתבוסה כששתי מעצמות-על תוקפות אותה, מה שעומד בראש סדר העדיפויות של היטלר הוא השמדתה של אומה נטולת כח, נטולת מולדת, חפה מכל שנאה או כוונה להרע לגרמניה. בלתי נתפס.
כל שנה, בכל יום שואה, מהדהדת מחדש בראשי מחדש אמירתו של פרופ' שלום רוזנברג שאמר: ״הטוב המוחלט מעולם לא הופיע בעולם. לעומת זאת, הרוע המוחלט הופיע גם הופיע״ לא לפני הרבה שנים, על אדמת אירופה מידיה של גרמניה ביערות פונאר, בפאתי העיירות של אוקראינה ובמחנות ההשמדה, טרבנלינקה, סוביבור, מיידנק, ואחרים.
״הרוע המוחלט סימן את היהדות כאויבו המוחלט ולכן חייב יהודי לשאול את עצמו במה הוא אויבו של הרוע".
👍1
מנהיג התנועה הלאומית הפלסטינית המופתי חאג' אמין אל חוסייני וגרמניה הנאצית, הרבה מעבר לתמונה משותפת עם היטלר:
------------------------------------
1939 המופתי נמלט ללבנון ומשם לעיראק אל-חוסייני מוביל בעיראק מסע תעמולה למען מדינות הציר. היטלר הוצג כ "מגן האסלאם, אשר שם לעצמו מטרה להקים פדרציה ערבית חופשית מעול הבריטים".
ב-20 בינואר 1941 כותב המופתי איגרת אישית להיטלר, בה תיאר את בריטניה כאויבת של הערבים וטען כי היא הפקירה את פלשתינה "ליהודי העולם כולו" . הוא הדגיש כי "העם הערבי רוחש רגשות ידידוּת, אהדה והערצה להוד מעלתו, הפיהרר הגדול ולעם הגרמני האמיץ".
--הפיתרון הסופי בפלסטינה--
בקיץ 1940 ושוב בפברואר 1941, הגיש אל-חוסייני לממשלת גרמניה טיוטת הצהרה על שיתוף פעולה גרמני-ערבי, הכוללת את הנספח: "גרמניה ואיטליה מכירות בזכותן של הארצות הערביות לפתור את בעיית היסודות היהודיים, הקיימת בפלשתינה ובארצות הערביות האחרות, על פי דרישת... כפי שנפתרה הבעיה היהודית בגרמניה ובאיטליה".
--הפרהוד--
באותה שנה (41) מוביל המופתי מרידה פרו נאצית כנגד הממשל הפרו בריטי בעיראק, הוא מכנס את רוה"מ לשעבר (ראשי עלי אל כילאני) וקבוצת גנרלים ופותח במרידה. ב-9 במאי הוא מפרסם פתווה, בה הגדיר את המרד העיראקי בבריטניה כג'יהאד וקרא למוסלמים לפתוח במרד נגד בריטניה, "האויב הגדול ביותר של האסלאם".
חודש לאחר פרוץ המרד ביוני 1941 מוביל המופתי גל פוגרומים רצחני כנגד קהילות יהודיות ברחבי עיראק אשר במהלכן נרצחו 179 יהודים. הסופר סמי מיכאל, שהיה עד לפּרעות, סיפר - ״ראיתי את הססמאות המשורטטות על הקירות בדרך לבית הספר, שהיטלר מחסל את החיידקים״.
--הפגישה עם היטלר--
בצהרי ה-6 בנובמבר 1941 הגיע אמין אל-חוסייני לברלין. משרד החוץ הגרמני קידם את פניו כ"לוחם אמיץ למען תנועת השחרור הערבית ואויבם המובהק ביותר של הבריטים והיהודים".
בצהרי יום שישי ה-28 בנובמבר 1941 נתקבל אמין אל-חוסייני לפגישה אצל שר החוץ הגרמני יואכים פון ריבנטרופ. באותו יום אחר הצהריים התקבל המופתי לשיחה אצל היטלר שאמר: "כשתבוא שעת שחרור הערבים, לגרמניה אין עוד אינטרס שם, מלבד הרס הכוח המגן על היהדות". המופתי החזיק בברלין לשכה וכן תחנה ששידרה תעמולה נאצית בשפה הערבית בכל רחבי העולם המוסלמי.
ב-1942 ציפה אל-חוסייני כי הצבא הגרמני, שנחל הצלחות מרשימות במהלך המערכה בצפון אפריקה, יתקדם משם, לאחר ניצחונו, מזרחה אל מצרים וארץ ישראל. הוא גייס מספר רב של לוחמים מוסלמים ביוגוסלביה, באלבניה ובבולגריה, שאורגנו ביחידות אס אס מיוחדות. הוא גם כתב פמפלט לחיילי הדיוויזיה הזו, בשם "אסלאם ויהדות", החוברת נפתחה במילים: "עבורנו המוסלמים, לא לכבודנו לבטא את המילה 'אסלאם' בנשימה אחת עם 'יהדות', כי האסלאם כה רם ונישא הוא מעל אויבו המושחת". החוברת מסתיימת בציטוט מ"בוכארי-מוסלים" מאת אבו הוריירה (أبو هريرة) (אנ'), בן-לוויתו של הנביא מוחמד: "יום הדין יבוא רק אז, כשהמוסלמים יכניעו לחלוטין את היהודים; וכשכל אילן, שמאחוריו יסתתר יהודי, יאמר למוסלמי: 'מאחוריי נמצא יהודי, רצח אותו!'".
------------------------------------
1939 המופתי נמלט ללבנון ומשם לעיראק אל-חוסייני מוביל בעיראק מסע תעמולה למען מדינות הציר. היטלר הוצג כ "מגן האסלאם, אשר שם לעצמו מטרה להקים פדרציה ערבית חופשית מעול הבריטים".
ב-20 בינואר 1941 כותב המופתי איגרת אישית להיטלר, בה תיאר את בריטניה כאויבת של הערבים וטען כי היא הפקירה את פלשתינה "ליהודי העולם כולו" . הוא הדגיש כי "העם הערבי רוחש רגשות ידידוּת, אהדה והערצה להוד מעלתו, הפיהרר הגדול ולעם הגרמני האמיץ".
--הפיתרון הסופי בפלסטינה--
בקיץ 1940 ושוב בפברואר 1941, הגיש אל-חוסייני לממשלת גרמניה טיוטת הצהרה על שיתוף פעולה גרמני-ערבי, הכוללת את הנספח: "גרמניה ואיטליה מכירות בזכותן של הארצות הערביות לפתור את בעיית היסודות היהודיים, הקיימת בפלשתינה ובארצות הערביות האחרות, על פי דרישת... כפי שנפתרה הבעיה היהודית בגרמניה ובאיטליה".
--הפרהוד--
באותה שנה (41) מוביל המופתי מרידה פרו נאצית כנגד הממשל הפרו בריטי בעיראק, הוא מכנס את רוה"מ לשעבר (ראשי עלי אל כילאני) וקבוצת גנרלים ופותח במרידה. ב-9 במאי הוא מפרסם פתווה, בה הגדיר את המרד העיראקי בבריטניה כג'יהאד וקרא למוסלמים לפתוח במרד נגד בריטניה, "האויב הגדול ביותר של האסלאם".
חודש לאחר פרוץ המרד ביוני 1941 מוביל המופתי גל פוגרומים רצחני כנגד קהילות יהודיות ברחבי עיראק אשר במהלכן נרצחו 179 יהודים. הסופר סמי מיכאל, שהיה עד לפּרעות, סיפר - ״ראיתי את הססמאות המשורטטות על הקירות בדרך לבית הספר, שהיטלר מחסל את החיידקים״.
--הפגישה עם היטלר--
בצהרי ה-6 בנובמבר 1941 הגיע אמין אל-חוסייני לברלין. משרד החוץ הגרמני קידם את פניו כ"לוחם אמיץ למען תנועת השחרור הערבית ואויבם המובהק ביותר של הבריטים והיהודים".
בצהרי יום שישי ה-28 בנובמבר 1941 נתקבל אמין אל-חוסייני לפגישה אצל שר החוץ הגרמני יואכים פון ריבנטרופ. באותו יום אחר הצהריים התקבל המופתי לשיחה אצל היטלר שאמר: "כשתבוא שעת שחרור הערבים, לגרמניה אין עוד אינטרס שם, מלבד הרס הכוח המגן על היהדות". המופתי החזיק בברלין לשכה וכן תחנה ששידרה תעמולה נאצית בשפה הערבית בכל רחבי העולם המוסלמי.
ב-1942 ציפה אל-חוסייני כי הצבא הגרמני, שנחל הצלחות מרשימות במהלך המערכה בצפון אפריקה, יתקדם משם, לאחר ניצחונו, מזרחה אל מצרים וארץ ישראל. הוא גייס מספר רב של לוחמים מוסלמים ביוגוסלביה, באלבניה ובבולגריה, שאורגנו ביחידות אס אס מיוחדות. הוא גם כתב פמפלט לחיילי הדיוויזיה הזו, בשם "אסלאם ויהדות", החוברת נפתחה במילים: "עבורנו המוסלמים, לא לכבודנו לבטא את המילה 'אסלאם' בנשימה אחת עם 'יהדות', כי האסלאם כה רם ונישא הוא מעל אויבו המושחת". החוברת מסתיימת בציטוט מ"בוכארי-מוסלים" מאת אבו הוריירה (أبو هريرة) (אנ'), בן-לוויתו של הנביא מוחמד: "יום הדין יבוא רק אז, כשהמוסלמים יכניעו לחלוטין את היהודים; וכשכל אילן, שמאחוריו יסתתר יהודי, יאמר למוסלמי: 'מאחוריי נמצא יהודי, רצח אותו!'".
"וידם אהרן" - מכתבם המרגש של תושבי כפר עציון לחברי קיבוץ משגב עם לאחר הפיגוע הקשה בקיבוץ לפני 41 שנים.
הבוקר קראנו את הפסוקים הקשים הבאים על מות בניו של אהרן בפרשת שמיני:
(א) "וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִבוּ לִפְנֵי יְהוָה אֵשׁ זָרָה... (ב) ותֵּ֥צֵא אֵ֛שׁ מִלִּפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה וַתֹּ֣אכַל אוֹתָ֑ם וַיָּמֻ֖תוּ ... (ג) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן הוּא֩ אֲשֶׁר־דִּבֶּ֨ר יְהֹוָ֤ה ׀ לֵאמֹר֙ בִּקְרֹבַ֣י אֶקָּדֵ֔שׁ וְעַל־פְּנֵ֥י כׇל־הָעָ֖ם אֶכָּבֵ֑ד וַיִּדֹּ֖ם אַהֲרֹֽן..."
והנה סיפור עוצמתי שמביא הרב חנן פורת בספרו מעט מן האור שכוחו יפה לו הן לציון 41 שנה לפיגוע הקשה והן לקראת יום הזכרון לחללי מערכות ישראל.
בראשיתה של מלחמת העצמאות היה גוש עציון לאחד ממוקדי ההתקפות של הכוחות הערביים ועד מהרה היה הגוש תחת מצור. ב 11.12.47 ניסתה שיירת משוריינים להבקיע דרך לגוש עציון. השיירה הותקפה מן המערב וספגה אבדות כבדות, עשרה חללים שישה מהם מקרב מתיישבי הגוש נפלו בקרב, אבל כבד ירד על גוש עציון שידע עוד קרבות מרים וקשים המלחמה עד לנפילתו.
בעלון שפורסם בגוש לאחר נפילת אנשי השיירה הובא פירושו העוצמתי של הרשב״ם לדבריו של משה לאהרן ובניו הנותרים :״וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא תִפְרֹמוּ...״
הרשב״ם פרש את דממת אהרן לא כביטוי להשלמה עם העונש או היעדרה של עצבות אלא כהיענות לבקשתו של משה לחשוק שיניים, להיאנק דום ולהמשיך בשליחותם הלאומית. זה המסר שהופנם בסערת אותם הימים בקרב חברי כפר עציון.
לפני 41 בליל ה7.4.1980 שנה חדרה חוליית מחבלים ליישוב משגב עם, המחבלים רצחו מייד את מזכיר הקיבוץ שמואל (סמי) שני ז״ל שעבר בדרכם והתבצרו בבית הילדים של הקיבוץ על ילדיו שנעשו לבני ערובה. בניסיון החלוץ הראשון נהרג לוחם סיירת גולני אלדד צפריר ז״ל, בניסיון השני שצלח שהובילה למחרת סיירת מטכ״ל נרצח הפעוט בן השלוש אייל גלוסקא ז״ל.
עם היוודע דבר הפיגוע הקשה שגרו אנשי כפר עציון מכתב תנחומים לתושבי משגב עם:
״כבני כפר עציון אשר ידע בעבר ייסורים של יתמות, שכול ואלמון, חשים אנו ממרחקים בשותפות לסבל ולגורל ומעזים לבטא את אשר בלבנו.
השבוע בפרשת שמיני קראנו על שריפתם של שני בני אהרן... ועוד נזכרנו כי בעת נפילת החברים הראשונים בכפר עציון במלחמת השחרור נכתבו בעלון כפר עציון דברי נחמה ובהם פירושו של הרשב״ם לפסוק זה: ״ויאמר משה אל אהרן ׳אל תבכה ואל תחדל מן העבודה׳ ... ולפי צו זה התחלנו להחזיר את חיינו ועבודתנו למסלולם...
חברי משגב עם יקרים גם אם יבואו ימים קשים... חזקו ואמצו למענכם ולמעננו, אל תבכו ואל תחדלו מן העבודה, כי עבודתכם בגבול הצפון עבודת קודש היא, להכות שורש, לתת ענף ולשאת פרי לעם ההולך ושב לביתו לאדמתו.
שלכם בכאב ובאהבה,
בית כפר עציון״
הבוקר קראנו את הפסוקים הקשים הבאים על מות בניו של אהרן בפרשת שמיני:
(א) "וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִבוּ לִפְנֵי יְהוָה אֵשׁ זָרָה... (ב) ותֵּ֥צֵא אֵ֛שׁ מִלִּפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה וַתֹּ֣אכַל אוֹתָ֑ם וַיָּמֻ֖תוּ ... (ג) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן הוּא֩ אֲשֶׁר־דִּבֶּ֨ר יְהֹוָ֤ה ׀ לֵאמֹר֙ בִּקְרֹבַ֣י אֶקָּדֵ֔שׁ וְעַל־פְּנֵ֥י כׇל־הָעָ֖ם אֶכָּבֵ֑ד וַיִּדֹּ֖ם אַהֲרֹֽן..."
והנה סיפור עוצמתי שמביא הרב חנן פורת בספרו מעט מן האור שכוחו יפה לו הן לציון 41 שנה לפיגוע הקשה והן לקראת יום הזכרון לחללי מערכות ישראל.
בראשיתה של מלחמת העצמאות היה גוש עציון לאחד ממוקדי ההתקפות של הכוחות הערביים ועד מהרה היה הגוש תחת מצור. ב 11.12.47 ניסתה שיירת משוריינים להבקיע דרך לגוש עציון. השיירה הותקפה מן המערב וספגה אבדות כבדות, עשרה חללים שישה מהם מקרב מתיישבי הגוש נפלו בקרב, אבל כבד ירד על גוש עציון שידע עוד קרבות מרים וקשים המלחמה עד לנפילתו.
בעלון שפורסם בגוש לאחר נפילת אנשי השיירה הובא פירושו העוצמתי של הרשב״ם לדבריו של משה לאהרן ובניו הנותרים :״וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא תִפְרֹמוּ...״
הרשב״ם פרש את דממת אהרן לא כביטוי להשלמה עם העונש או היעדרה של עצבות אלא כהיענות לבקשתו של משה לחשוק שיניים, להיאנק דום ולהמשיך בשליחותם הלאומית. זה המסר שהופנם בסערת אותם הימים בקרב חברי כפר עציון.
לפני 41 בליל ה7.4.1980 שנה חדרה חוליית מחבלים ליישוב משגב עם, המחבלים רצחו מייד את מזכיר הקיבוץ שמואל (סמי) שני ז״ל שעבר בדרכם והתבצרו בבית הילדים של הקיבוץ על ילדיו שנעשו לבני ערובה. בניסיון החלוץ הראשון נהרג לוחם סיירת גולני אלדד צפריר ז״ל, בניסיון השני שצלח שהובילה למחרת סיירת מטכ״ל נרצח הפעוט בן השלוש אייל גלוסקא ז״ל.
עם היוודע דבר הפיגוע הקשה שגרו אנשי כפר עציון מכתב תנחומים לתושבי משגב עם:
״כבני כפר עציון אשר ידע בעבר ייסורים של יתמות, שכול ואלמון, חשים אנו ממרחקים בשותפות לסבל ולגורל ומעזים לבטא את אשר בלבנו.
השבוע בפרשת שמיני קראנו על שריפתם של שני בני אהרן... ועוד נזכרנו כי בעת נפילת החברים הראשונים בכפר עציון במלחמת השחרור נכתבו בעלון כפר עציון דברי נחמה ובהם פירושו של הרשב״ם לפסוק זה: ״ויאמר משה אל אהרן ׳אל תבכה ואל תחדל מן העבודה׳ ... ולפי צו זה התחלנו להחזיר את חיינו ועבודתנו למסלולם...
חברי משגב עם יקרים גם אם יבואו ימים קשים... חזקו ואמצו למענכם ולמעננו, אל תבכו ואל תחדלו מן העבודה, כי עבודתכם בגבול הצפון עבודת קודש היא, להכות שורש, לתת ענף ולשאת פרי לעם ההולך ושב לביתו לאדמתו.
שלכם בכאב ובאהבה,
בית כפר עציון״
לא בכל יום נפרדים ממפעל חינוכי שהשקעתי בו 11 שנות עשייה.
אין דרך טבעית מלסיים את הפרק הזה, בחינוך הבלתי פורמלי, על מחצלת וכוס קפה לצד הצוות המופלא של תבור באחת ממערכות המסתור של מרד בר כוכבא.
שלושה קטעים קצרים בחרתי לקרוא יחד הצוות לסיכום התקופה:
הקטע הראשון הוא שיר שחיבר בשנת 1964 נער בן 17 מקיבוץ בית השיטה בשם יוחי גלעד.
יוחי נפל במלחמת יוה״כ תשע שנים מאוחר יותר כמ״פ בחזית התעלה:
״...אני ידעתי - להם הדרך הגדולה, להם - הדרך החדשה...
ולי - ולי רק שביל קטן וצר
לי - שביל ונתיבתו אינה סלולה
אני ידעתי - רק פה אפסע בדד...
ולו גם בודד אהיה עדי מחנק.
אתם אמרתם כי הכל הוא טפל
כי שקוע אני בעולם קפוא ואפל
אני רק רציתי באחד המבט...
את עיניה של סבתא ביום השבת...״
השיר מופיע בחוברת לזכרו של יוחי אשר הכינו חבריו לקיבוץ, הנושאת את השם ״באר חתומה״.
הקטע השני ממשיך את הקו שהחל בו יוחי ואותו כתב הוגה הדעות הענק אברהם יהושע אשל בספרו ״אלוהים מבקש את האדם״:
״בידינו להיות היהודים האחרונים... או היהודים המפיחים חיים חדשים במסורתנו. רק לעיתים נדירות בתולדות עמנו היה כל כך הרבה נתון בידיו של דור אחד. דורנו הוא זה שעתיד לוותר על מורשת הדורות או להעשירה״.
הקטע השלישי עוסק בשמחה, בה בחרנו כאחד משלושת הערכים המובילים שלנו, לצד מצוינות ואהבת ישראל.
חשיבותה של השמחה גדולה בעיניי מרמת יחסי הציבור שלה היא זוכה. הרב שבתאי סבתו מביא מתוך הגמרא (שבת ל:) ציטוט מופלא בדבר חשיבותה של השמחה בפירושו להתגלות הראשונה והאחרונה לה זכה אהרון:
״אין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר שמחה של מצווה״.
אין דרך טבעית מלסיים את הפרק הזה, בחינוך הבלתי פורמלי, על מחצלת וכוס קפה לצד הצוות המופלא של תבור באחת ממערכות המסתור של מרד בר כוכבא.
שלושה קטעים קצרים בחרתי לקרוא יחד הצוות לסיכום התקופה:
הקטע הראשון הוא שיר שחיבר בשנת 1964 נער בן 17 מקיבוץ בית השיטה בשם יוחי גלעד.
יוחי נפל במלחמת יוה״כ תשע שנים מאוחר יותר כמ״פ בחזית התעלה:
״...אני ידעתי - להם הדרך הגדולה, להם - הדרך החדשה...
ולי - ולי רק שביל קטן וצר
לי - שביל ונתיבתו אינה סלולה
אני ידעתי - רק פה אפסע בדד...
ולו גם בודד אהיה עדי מחנק.
אתם אמרתם כי הכל הוא טפל
כי שקוע אני בעולם קפוא ואפל
אני רק רציתי באחד המבט...
את עיניה של סבתא ביום השבת...״
השיר מופיע בחוברת לזכרו של יוחי אשר הכינו חבריו לקיבוץ, הנושאת את השם ״באר חתומה״.
הקטע השני ממשיך את הקו שהחל בו יוחי ואותו כתב הוגה הדעות הענק אברהם יהושע אשל בספרו ״אלוהים מבקש את האדם״:
״בידינו להיות היהודים האחרונים... או היהודים המפיחים חיים חדשים במסורתנו. רק לעיתים נדירות בתולדות עמנו היה כל כך הרבה נתון בידיו של דור אחד. דורנו הוא זה שעתיד לוותר על מורשת הדורות או להעשירה״.
הקטע השלישי עוסק בשמחה, בה בחרנו כאחד משלושת הערכים המובילים שלנו, לצד מצוינות ואהבת ישראל.
חשיבותה של השמחה גדולה בעיניי מרמת יחסי הציבור שלה היא זוכה. הרב שבתאי סבתו מביא מתוך הגמרא (שבת ל:) ציטוט מופלא בדבר חשיבותה של השמחה בפירושו להתגלות הראשונה והאחרונה לה זכה אהרון:
״אין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר שמחה של מצווה״.
זכינו לקחת חלק אתמול באירוע המרגש של השקת ספר ׳ודרך אין אחרת׳ המביא את סיפורם של לוחמי תש״ח פרי עטו של אביחי ברג שבמשך שנים תיעד מאות לוחמים שעתה הוא מביא חלק נבחר מעדויותיהם האישיות.
הייתה לנו בתבור (עוד לפני הפרק החדש בחיי)הזכות הגדולה לקחת חלק צנוע בהוצאת הספר והייתה לי הזכות לכתוב את המבוא הקצרצר לספר, מוזמנים לקרוא:
״רוח חזקה נשבה ברחבת האפר שממול בית העלמין הצבאי של חט' הפלמ"ח הראל בקריית ענבים. שנה וחצי לפני פטירתו נפגשנו חניכיי וצוות מכינת תבור לשיחה עם המשורר חיים גורי במסגרת מסע עלייה לירושלים בעקבות לוחמי תש"ח.
הוא הגיע מלווה ברעייתו עליזה והתקשה לדבר מפאת גילו, אך לא הקושי ולא הרוח הסתירו את התרגשותו כשפתח את דבריו:
"ההיגיון גזר: לשווא !
הפחד סח: נחתם דיננו !
חשבון המלחמות השב
ירק בבוז אל מול פנינו.
פלדה אנגלית ואש -ערבים
צווחו: אתכם נכריע ברך !"-
ולנו רק מנין רובים...
אבל עברנו את הדרך !..."
את השיר כתב נתן אלתרמן בטור השביעי בעיתון דבר יום למחרת פריצת כביש הגבורה לירושלים ב - 10.12.48 .
השיחה נמשכה, גורי סיפר על שליחותו במחנות העקורים באירופה להכשרת בני הנוער מקרב שארית הפליטה לקראת עלייתם ארצה ושירותם בהגנה, הוא סיפר על דני וחבריו, אנשי מחלקת הל"ה שנפלו בדרך לגוש עציון ועוד. התרגשתי מהשיחה, אבל החניכים קצת התקשו להתחבר אל תוכנה. יבוא יום, אמרתי לכמה מהם בהמשך הערב, שבו תדעו להעריך את הרגע הזה, וביני לבין עצמי הוספתי, אני מקווה.
את תקוותי המהולה בחשש היטיבו לבטא דבריו של ברל כצנלסון בפתח ספרו 'בחבלי אדם': ״אמר חכם רומאי אין מידה מגונה בעולם מכפיות טובה, שהיא אם כל חטאת. אותו חכם נתכוון לכפיות טובה שבין אדם לחברו. על אחת כמה וכמה כפיות טובה של הכלל אל רבותיו, אל אלה שרצו לפניו במדבר ופתחו לפניו שערי חיים. ואודה, הנני מלא פחד שמא גם בתוכנו אין אנו יודעים להחזיק טובה לאלו שנתנו לנו את חייהם וגם את חיינו, שציוו לנו את אלה החיים שזכינו להם״.
גורי איננו, וחבריהם של ג'ימי ודודו גם הם כבר אינם כאן כדי לספר, נשארנו אנחנו כדי להבטיח כי גם אם לא יעלה בידנו לזכור את כולם תהיה בנו הרעות להשתדל ולזכור לפחות את חלקם.
לא רק עבורם ולא רק מתוך הערכה לעברנו, אלא עבורנו ועבור עתיד ילדינו.
יהיו סיפורי מופת אלה מקור השראה לצעירי ישראל, ללוחמים, לחיילי צה"ל ולכל אזרח שמפעמת בו אהבת ישראל.
"כי לא נשוב אחור ודרך אין אחרת, אין עם אשר ייסוג מחפירות חייו" (אלתרמן).
--
בתמונה: הענקת הספר ללוחם יצחק פרידלנדר
הקשר של אריאל שרון בתופת של מבצע בן נון א׳ לכיבוש לטרון במלחמת השחרור. יצחק נפל בשבי הירדני לאחר שנפצע ונותר בשטח עם פצועים נוספים.
הייתה לנו בתבור (עוד לפני הפרק החדש בחיי)הזכות הגדולה לקחת חלק צנוע בהוצאת הספר והייתה לי הזכות לכתוב את המבוא הקצרצר לספר, מוזמנים לקרוא:
״רוח חזקה נשבה ברחבת האפר שממול בית העלמין הצבאי של חט' הפלמ"ח הראל בקריית ענבים. שנה וחצי לפני פטירתו נפגשנו חניכיי וצוות מכינת תבור לשיחה עם המשורר חיים גורי במסגרת מסע עלייה לירושלים בעקבות לוחמי תש"ח.
הוא הגיע מלווה ברעייתו עליזה והתקשה לדבר מפאת גילו, אך לא הקושי ולא הרוח הסתירו את התרגשותו כשפתח את דבריו:
"ההיגיון גזר: לשווא !
הפחד סח: נחתם דיננו !
חשבון המלחמות השב
ירק בבוז אל מול פנינו.
פלדה אנגלית ואש -ערבים
צווחו: אתכם נכריע ברך !"-
ולנו רק מנין רובים...
אבל עברנו את הדרך !..."
את השיר כתב נתן אלתרמן בטור השביעי בעיתון דבר יום למחרת פריצת כביש הגבורה לירושלים ב - 10.12.48 .
השיחה נמשכה, גורי סיפר על שליחותו במחנות העקורים באירופה להכשרת בני הנוער מקרב שארית הפליטה לקראת עלייתם ארצה ושירותם בהגנה, הוא סיפר על דני וחבריו, אנשי מחלקת הל"ה שנפלו בדרך לגוש עציון ועוד. התרגשתי מהשיחה, אבל החניכים קצת התקשו להתחבר אל תוכנה. יבוא יום, אמרתי לכמה מהם בהמשך הערב, שבו תדעו להעריך את הרגע הזה, וביני לבין עצמי הוספתי, אני מקווה.
את תקוותי המהולה בחשש היטיבו לבטא דבריו של ברל כצנלסון בפתח ספרו 'בחבלי אדם': ״אמר חכם רומאי אין מידה מגונה בעולם מכפיות טובה, שהיא אם כל חטאת. אותו חכם נתכוון לכפיות טובה שבין אדם לחברו. על אחת כמה וכמה כפיות טובה של הכלל אל רבותיו, אל אלה שרצו לפניו במדבר ופתחו לפניו שערי חיים. ואודה, הנני מלא פחד שמא גם בתוכנו אין אנו יודעים להחזיק טובה לאלו שנתנו לנו את חייהם וגם את חיינו, שציוו לנו את אלה החיים שזכינו להם״.
גורי איננו, וחבריהם של ג'ימי ודודו גם הם כבר אינם כאן כדי לספר, נשארנו אנחנו כדי להבטיח כי גם אם לא יעלה בידנו לזכור את כולם תהיה בנו הרעות להשתדל ולזכור לפחות את חלקם.
לא רק עבורם ולא רק מתוך הערכה לעברנו, אלא עבורנו ועבור עתיד ילדינו.
יהיו סיפורי מופת אלה מקור השראה לצעירי ישראל, ללוחמים, לחיילי צה"ל ולכל אזרח שמפעמת בו אהבת ישראל.
"כי לא נשוב אחור ודרך אין אחרת, אין עם אשר ייסוג מחפירות חייו" (אלתרמן).
--
בתמונה: הענקת הספר ללוחם יצחק פרידלנדר
הקשר של אריאל שרון בתופת של מבצע בן נון א׳ לכיבוש לטרון במלחמת השחרור. יצחק נפל בשבי הירדני לאחר שנפצע ונותר בשטח עם פצועים נוספים.