קו עקום מחבר בין כלא גלבוע, ההסלמה בגבול עזה ויו"ש והפגנות התמיכה של פלסטינים מקומיים בחיות האדם שביצעו את מעשי הלינץ' הביזה והרצח ברחובות עכו ולוד.

כל האירועים הללו הם חלק ממלחמה שמנהלים הפלסטינים בעוצמה הולכת וגוברת בחצי השנה האחרונה כנגד מדינת ישראל שעוצמת את עיניה לרווחה.

הפלסטינים שואבים עידוד וכוח מכל סרטון טיקטוק של השפלת שוטר מג"ב, מכל תיעוד של ג'יפ בוער שנרגם באבנים מבלי להשיב באש ומכל הפגנה והפרת סדר ביהודה ושומרון בעכו או בלוד.השבועות האחרונים הביאו את האויב הפלסטיני לאקסטזה של ממש, הם הצליחו להרוג לנו לוחם מג"ב מטווח אפס ולקבל בתמורה הקלות ומעבר סחורות, והדובדבן שבקצפת הבריחה מכלא גלבוע שחשפה את שירות בתי הסהר במלוא מערומיו. בהתנהלותו, הרשלנית, החובבנית ובעיקר הפחדנית העניקו האחראים למחדל בשב"ס הישג אדיר לטרור.

בתגובה לאירועים החמורים האלה ממשלת ישראל והעומד בראשה נואשים לשדר עסקים כרגיל וסיסמאות חלולות בנוסח "ערוכים לכל תרחיש" או ״נגיב במקום ובזמן שנרצה״.

אפס רוח לחימה, אפס חתירה למגע
והשיא בעיצומו של מרדף אחר מחבלי הג'יאהד האסלאמי הנמלטים ממנה ממשלת ישראל איסלאמיסט תומך טרור לראשות וועדת הפנים של הכנסת, ח״כ וואליד טאה שלאחרונה אמר את הדברים הבאים: "...אלה הם אסירי חופש, אסירי מצפון, אסירים אידיאולוגיים והם משלמים במיטב שנותיהם למעו סוגייתנו הפלסטינית הצודקת. לדעת התנועה האסלאמית, לדעת בני המגזר שלנו המחבל הוא זה שכובש עם אחר, המפגע הוא זה שהורג עם אחר, והטרוריסט הוא זה שמציב מחסומים בין כפרים וערים פלסטינות ומקשה על פרנסתם...".

אובדן צדקת הדרך והניתוק המוחלט מהזהות היהודית והציונית הוביל חלק (קטן ורועש) בציבור הישראלי, במיוחד בחלקיו המדושנים, להזדהות מוחלטת עם האויב ולהפניית עורף לעמם.

הבולטים והרועשים שבהם הם דמויות כמו מנהל תיכונט רם כהן, ח"כ עופר כסיף והעיתונאי גדעון לוי שגילויי ההערצה שלהם למחבלים רוצחים אנשי הג'יהאד האסלאמי פשוט מדהימים בעיוורונם. את מי אתם מעריצים חבורת חולי נפש ?!
ג'יהאדיסטים רוצחי נשים וילדים.

״אי אפשר שלא לחוש הזדהות" כתב מנהל תיכון בישראל על בריחת המחבלים, כך בדיוק נראה אובדן מוחלט לא רק של צדקת הדרך אלא גם של חוש הבחנה אנושי בין בסיסי בין טוב לבין רע, בין צדק לבין עוול.

האוסקר של אובדן צדקת דרך מבחינת מעמד מגיע לממלא מקום ראש ממשלה והאסיר המשוחרר אהוד אולמרט שאמר בכנס מדיני בשנת 2005 עת ששימש כממלא מקום רה"מ:
״עייפנו מלהילחם. עייפנו מלהיות גיבורים, עייפנו מלנצח...". חלק מילדיו של אולמרט התחנכו היטב על ברכיו, הם השתמטו מצה״ל עזבו את ארץ ישראל וחברו לארגוני שמאל קיקיוניים.

אבל אף על פי כן ולמרות הכל, לא אלמן ישראל!
עם ישראל בז לאהוד אולמרט ויותר משהוא בז לו על היותו עבריין מושחת הוא בז לו על אובדן צדקת הדרך וכשם שהוא בז לו הוא בז לרם כהן, לעופר כסיף, לגדעון לוי ולדומיהם.

רוב מכריע של העם, מבין היטב שהמאבק על חרות ישראל ותקומת ישראל עוד לא תם והוא נחוש להמשיך ולהילחם על זכותו של העם היהודי להיות עם חופשי בארצו. בפרשה שנקראה השבת קורא משה ליהושוע בן נון מראשוני המתנחלים ביהודה ושומרון ואומר לו לעיני כל עם ישראל:

“חזק ואמץ,
כי אתה תבוא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותם לתת להם ואתה תנחילנה אותם...וה' הוא ההלך לפניך הוא יהיה עמך לא ירפך ולא יעזבך לא תירא ולא תחת".

אין לנו ארץ אחרת
לא נחת ולא נירא
שבת שלום

ראיון שקיימתי הבוקר עם פתחי וזמרי בגלי ישראל 📻 האזינו

התארחתי הבוקר בערוץ 20 אצל בועז גולן. מוזמנים לצפות 🖥

דובר היום רבות על חוסר שוויון. שאלתי את חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן האם היא מוכנה לעודד צעירים מהמגזר הערבי לשירות אזרחי במערכים השונים, והרי לכם תשובתה:

זו ילדותי השנייה - מחשבות לערב יום הכיפורים

רעיון התשובה הוא ללא תחרות המושג המרכזי של יום הכיפורים והימים הנוראים אולם יש להודות שעל פי רוב הוא נתפס כמושג ששייך לעולם דתי הלכתי ופחות קשור לציבור החילוני.
אולם להבנתי למושג התשובה יש בעיניי כמה היבטים עמוקים שגם מי שרחוק מאורח החיים הדתי יוכל אולי למצוא בהם משמעות.

בנאום שנשא בעת חנוכת תלמוד תורה ברחובות העלה הרב קוק, אז הרב הראשי של היישוב העברי המתחדש, שאלה פילוסופית מאלפת ?

״האם הילדות היא שלב מכשיר לחיים הבוגרים ותו לא או שמא יש לה ערך כחטיבת חיים העומדת בפני עצמה ?
מובן הדבר אומר הרב, שאם מעמידים את יסוד החיים על הקריירה, על העבודה והפרנסה, אזי אין לילדות זכות מצד עצמה.
אולם אם אנו מעריכים את החיים "לפי הטוהר שבהם, לפי הטוב והחסד והתום הנמסך בקרבם", בהסתכלות כזו יעלה ערך הילדות לא רק בתור הכשר לחיים הבוגרים אלא כחטיבה יקרה בחיים בפני עצמה.

יחסה של היהדות אל הילדות מרתק.
בניגוד לתרבויות עתיקות שהפקידו נשרים, אריות ודרקונים לשמור על נכסיהם היקרים מכל בחרה היהדות בצמד תינוקות מכונפים, הכרובים, לשמור על היקר לה מכל - ארון הברית שבו נשמרו הלוחות.

בתלמוד הבבלי מסכת שבת נכתב "אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל פיהם של תינוקות של בית רבן... שהוא בלא חטא ולכך על הבל זה ראוי שיהיה העולם עומד". הבל פיהם של הילדים מקיים את העולם, לא פחות.

מה יש בה בילדות שהוא כל כך יקר המציאות ? יש לשאלה הזו יותר מתשובה אחת אולם נדמה לי שהתמימות, שמחת החיים המתפרצת והסקרנות האין סופית הם ממאפייניה היחודיים.

התמימות - נתפסת בעולם המבוגרים כחולשה שלא לומר כאיוולת אולם במקורותינו היא נתפסת בצורה שונה בתכלית. זה מתחיל בנח "איש צדיק תמים", אברהם שהצטווה ע"י האל "התהלך לפני והיה תמים", יעקב "איש תם יושב אהלים". וזה ממשיך עם האורים והתומים על לב אהרן הכהן, תורת ישראל המכונה תמימה והאל עצמו "הצור תמים פעלו". ספק אם יש בתורה כולה אידיאל יותר גבוה ממידת התמימות. כפי שמסכם דוד בספר תהילים: ״א מִזְמוֹר לְדָוִד יְהֹוָה מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ. ב הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ...״

השמחה - הרבי מקוצק אחת הדמויות המרתקות ביותר בעולם החסידות אומר, שלושה דברים אני לומד מילד שמחה, בכי וזריזות. עשייה מתוך שמחה היא עשיית דבר בשלמות ושלא מתוך שמחה אינה נעשית בשלמות.

הבעל שם טוב העלה על נס את חשיבותה הרוחנית של השמחה באומרו: "העצבות נועלת שערי שמיים, התפילה פותחת שערים נעולים והשמחה בכוחה לשבר חומות". כל מי שראה ילד משחק בשלולית מבין שיש לילדים יכולת שאובדת לנו במעלה הדרך לשמוח עד לב השמיים מהדברים הכי פשוטים שיש.

הסקרנות - המתבטאת יותר מכל ביכולת לומר אינני יודע ? יכולת שהולכת ונשחקת ככל שאנחנו גדלים ושאותה הגדיר גדול הפילוסופים סוקרטס במימרתו האלמותית "הדבר היחיד שאני יודע הוא שאינני יודע".

ובחזרה אל סיכום נאומו של הרב קוק ברחובות - "אמנם טובה הילדות, נאה וקדושה היא, אבל גם כן חלושה ולא תוכל לעמוד בפני זרם החיים ההולך ומתגבר... על כן זו חובתנו, לשמור בכל עז את תומת הילדות וטהרתה ולהעבירה לאטה עם כל זהרה וניקיונה אל תקופת הגדלות, באופן שהגדלות תעניק לה את העוז והגבורה החסרים לה... אבל לא תהין להרוס את היתרונות היקרים של הילדות האהובה והחביבה עדי עד.״
המשימה אומר הרב קוק היא ״להביא את הילדות בעצם תומה וטהרתה אל גבול הבחרות והשחרות הזקנה והשיבה...
זו היא תעודת החינוך בישראל".

אל לנו להביט בילדנו המתוקים רק כאל נחנכים אלא גם כחונכים לא רק כלומדים אלא גם כמלמדים. תשובה אומר הרב קוק היא גם היכולת שלנו לשוב אל אותן תכונות ילדיות שהרוח והמים של החיים הבוגרים שוחקים . ולאור הדברים האלה שירו המתוק של אהוד מנור מקבל בעיניי ממד נוסף.

"זו ילדותי השניה,
מה שתתני לי אקח. זו ילדותי השניה, איתך.
זו ילדותי השניה, עול השנים כבר נשכח.
זו ילדותי השניה, ליבי נפתח.

דרך עינייך בת, אני רואה ומגלה שוב עולם.
דרך ידייך אלמד, לגעת שוב בגלי הים.
דרך שפתייך בת, טעם חדש למילים.
ואתך שוב אגדל בלי לחשוש - אנחנו כבר בני שלוש..."

שנה טובה
וגמר חתימה טובה
לכל עם ישראל

ראיון חגיגי שקיימתי לקראת יום הכיפורים עם בנצי רובין מאתר ״סרוגים״.
מוזמנים לצפות!

https://www.srugim.co.il/?p=599905

הפיוט הפותח את הסליחות בנוסח ספרד הוא ללא ספק אחד הפיוטים שמכניסים אותי אל אווירת הימים הנוראים ומחזיר אותי אל מחוזות ילדותי, לתה החם והשוקולד שחילקו בבית הכנסת אליו לקח אותי אבא לסליחות:
״בֶּן אָדָם מַה לְּךָ נִרְדָּם קוּם קְרָא בְּתַחֲנוּנִים״

https://www.makorrishon.co.il/opinion/397571/

יישר כוח גדול לשירות ביטחון כללי, הימ״מ וצה״ל על הדבקות במשימה ולכידת המחבלים הנמלטים. ״ארדוף אויביי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם״.

שיקלי מגזין ערוץ 20.pdf

למשרד שלנו בכנסת אני מקפיד לקרוא סוכה. הוא לא שלנו, אנחנו רק מתארחים בו. היו בו לפנינו ויהיו אחרינו. המשימה שלנו היא לא לאבד רגע, ובזמן שקיבלנו להפיק את המירב למען עם ישראל ונצח ישראל. ואי אפשר להפיק את המירב שלא מתוך שמחה.

‏ושמחת בחגך
‏חג סוכות שמח

‏לא יהיה פתרון לאלימות בחברה הערבית בלי שזו, בדגש על מנהיגיה, תכבד את המדינה הזו, את צביונה ואת חוקיה.

בואו נסכם רגע מאה הימים הראשונים של הממשלה הזו:

https://www.facebook.com/168052631548637/posts/360705495616682/?d=n

רק חסר ש"הגורם הבכיר" יתדרך שד"ר אלרעי-פרייס היא מדריכה סהרורית במכינה, שלא מבינה דבר בבריאות הציבור.