שצעירים יהודים יוכלו לקנות היום דירה בגוש שגב - זה מה שמעניין אותי.

שמשרתי המילואים יקבלו 90% הנחה במקרקעין באיזורי עדיפות לאומית - זה מה שמעניין אותי.

שיישובים קהילתיים בגולן, בגליל ובנגב יוכלו לגדול ולשמור על צביון המקום - זה מה שמעניין אותי.

כל אימת שינקי קוינט יוביל את המדיניות של רשות מקרקעי ישראל, לא תהיה תקומה להתיישבות.

מדהים לראות איך ״שומרי סף״ של הדמוקרטיה בעיני עצמם הפכו בישראל לסכנה החמורה ביותר לחופש העיתונות וחירויות הפרט.

‏שלושת המוסקטרים בר איסמן ומיארה אחראים יחד ולחוד לטיוח פרשת הרוגלות המהווה פגיעה אנושה בזכויות אזרח, לשערוריית ריגול אחרי שר מכהן וכן לחקירות ומאסר של 4 חודשים ללא הרשעה לנגד המילואים ארי רוזנפלד שעדיין נתון במעצר בית. בר חרב את יוקרתו ומעמדו של שירות הביטחון הכללי מיארה חרבה את מוסד היועץ המשפטי ועל איסמן אין טעם להרחיב.

‏ממשלת ישראל הצביעה פה אחד בשתי הצבעות שונות בעד הדחתם של בר ומיארה, ואובדן השליטה שלהם, שבא לידי ביטוי באיומים מרומזים על רה״מ, באיומים על יועצים פוליטיים וכן במעצר וחקירות עיתונאים לא ירפו את ידי הממשלה.

מדינת ישראל עברה הפיכה צבאית שקטה.

מוזמנים לצפות בפודקאסט שקיימתי עם עידו גבעוני: https://youtu.be/0azmTz0IYiQ?si=wng7eKPxQp0j2C0P

סיכום החלטת נשיא השלום השופט מזרחי בנוגע לשחרור פלדשטיין ואוריך:

הפרקליטות טענה למסוכנות השופט קבע - אין מסוכנות

הפרקליטות טענה לחשש לפגיעה בביטחון המדינה - השופט קבע זה לא רציני

הפרקליטות ביקשה מעצר של עוד שבוע - השופט לא נתן לה אפי׳ עוד יום אחד

בנוסף: רמז שהפרקליטות עשתה שימוש לרעה ב׳מעצר הימים׳ שקיבלה לצורך חקירת הבילד

כנופיית ״שלטון החוק״ בתוספת ראש שירות שאיבד את המצפן, תוקפים עכשיו את השופט שחשף את רשלנותם וחולשת טענותיהם.
‏מסוכנות – אין; פגיעה בביטחון המדינה – אין.

‏אבל בדרך הם הפכו את ישראל לוונצואלה: עצרו עיתונאים, לקחו מהם את הנייד ללא צו, התעללו בחפים מפשע, השפילו אותם, התייחסו אליהם כאל מחבלים, והשאירו במעצר משרתים מסורים לארבעה חודשים – ללא הרשעה.

‏הגברת מיארה, אדון איסמן ומר בר - זה נגמר. באיחור רב, אתם בדרך הביתה.

הודעת היועמ״שית לפיה ההחלטה לסיים את כהונתו של בר קשורה בפרשת ״קטרגייט״ חושפת את תכליתה האמיתית של ״הפרשה״ התורנית שנתפרה בתפרים גסים במיוחד - למנוע את פיטורי ראש השירות הכושל בדברי ימיה של מדינת ישראל ויותר חשוב למנוע את פיטוריה שלה. זה לב הסיפור.

רונן בר הוא איש יהיר, מופקר ומסוכן. לקיחת האחריות שלו היא אוויר חם ואין בה גרם של אמת.

אין אדם שרשלנותו ושחצנותו פגעו יותר בביטחון ישראל מאשר האיש הזה, ואין אדם שפגע ופוגע קשה ממנו בחירויות פרט של אזרחים ישראלים.

אות קלון תלווה את האיש הזה לא רק על המחדל העצום שהוא אחראי לו אישית אלא גם על הסירוב האלים שלו לפנות את מקומו.

ראש החטיבה היהודית בשב״כ מודה שהוא עוצר פעילי ימין ללא ראיות ומטנף על צה״ל שמלא במתנחלים.

‏השיחה חושפת את חילוקי הדעות שהובילו לכאורה לחקירת מח״ש כנגד מפקד ימ״ר ש״י אבישי מועלם, שסרב לשתף פעולה עם מדיניות השטאזי של הצמד בר את מיארה.

‏רוח המפקד רונן בר חלחלה לצמרת הארגון, לחטיבה היהודית ולאגף החקירות. פוליטיזציה חמורה ששיאה ריגול אחרי שר מכהן, דריסת חירויות פרט וזכויות אזרח בסיסיות כפי שנחשף כאן ובפרשת ארי רוזנפלד, הכל כמובן בשם ״ההגנה על הדמוקרטיה״. סילוקו של בר מתפקידו ושיקום הארגון הם משימה לאומית דחופה.

*לשכת ראש הממשלה:*

לשכת ראש הממשלה דוחה את הודעת השב"כ.

ראש השב"כ שהודח בממשלה מתפקידו, מנוע מבדיקת האירוע החמור של ראש החטיבה היהודית שהוקלט פועל בניגוד לחוק - מפני שהוא מעורב בו.

ראש השב״כ הוא זה שמאשר בהגדרה כל מעצר של יהודי, וגם בהקלטות נאמר שהמעצרים - שלגביהם מפקד הימ״ר חושש שאין ראיות - הם בטיפול לשכת ראש השב״כ ישירות.

אחרי שהאשים באופן שקרי בהודעתו לבג״ץ שראש הממשלה מפעיל את סמכויות הארגון נגד אזרחים, לרונן בר יש אינטרס שלא יסתבר שההיפך הוא הנכון.

ראש השב"כ החדש שימונה הוא זה שיטפל בבעיה החמורה שהתגלתה.

דרושה רוח אחרת בצמרת השב״כ. ממליץ להציע לעופר וינטר להוביל את שיקום הארגון: לסגור את החטיבה האנטישמית ולמקד את מאמצי הארגון באיסוף מודיעין על האויב (אנשים שרוצים להרוג אותנו) וביחידות המבצעיות המדהימות שלו.

השופטת דפנה ברק-ארז אמרה בדיון בבית המשפט העליון בנוגע להדחתו של ראש השב״כ רונן בר כי ״ההחלטה צריכה להיות מבוססת על תשתית עובדתית שהובאה לידיעת מי שאמור להתייחס לדברים, ואחר כך הממשלה תתכבד לקבל החלטה על פי ההליך הנכון״. לדבריה, ״ברגע שמדובר בראש השב״כ, כל היושבים כאן יסכימו שזה לא דומה לתפקיד אחר. צריך לוודא שההחלטה התקבלה על בסיס תשתית עובדתית מתאימה״.

*התנהלותו של ראש החטיבה היהודית, שמתגאה במעצרים ללא ראיות ומתייחס, יחד עם סגנו, באופן משפיל ומבזה לאזרחים ישראלים – מהווה לבדה תשתית עובדתית מספקת לסיום כהונתו של ראש השירות.*

וזו עוד בטרם מביאים בחשבון את המחדל המודיעיני החמור בתולדות המדינה – החמור שבהם, ללא שמץ של ספק.

במלחמת יום הכיפורים הצליח ראש המוסד דאז, צבי זמיר, למנוע קטסטרופה מוחלטת כאשר השיג התרעה (מאשרף מרואן) בלילה שבין ה־5 ל־6 באוקטובר. ההתרעה התקבלה באיחור, אך הספיקה כדי לדרוך את הכוחות בגבולות לקראת יום קרב, ולאפשר התחלה של גיוס מילואים – גיוס שדדו דחף אליו בכל כוחו, דיין התנגד, וגולדה אישרה באופן חלקי.

וכל זה עוד לפני שמתייחסים לחטא הכפול של ליל ה־6–7 באוקטובר:
הראשון – אי עדכון הדרג המדיני, מה שמלמד – במילותיו ובמעשיו – על מרד גלוי בסמכותו.
השני – נקיטת פעולות בלתי מספקות לנוכח האיום, מבלי לוודא שהצבא והמשטרה נערכים באופן מספק לקראת מתקפה אפשרית.

מעולם לא עמד בראש השירות אדם כושל ממנו – אדם ששילוב קטלני של יוהרה ורשלנות הביא אותו לקבל החלטות שגויות (גם אם בשגגה), שעלו לנו בלמעלה מאלף נרצחים והרוגים.

ואמנם, לכישלון הזה יש אבות רבים – אך הוא, יחד עם אהרון חליווה, היו היחידים שהופקדו אישית על מתן התרעה מינימלית לכוחות. התרעה שלא ניתנה.

*התשתית העובדתית כאן – מהמוצקות והקשות שידע המערך הביטחוני. כבוד השופטת דפנה ברק־ארז.*

צילום: ירון שרון

ציון אמיר: רונן בר הוא לא שומר סף. הסף היחיד שהוא היה אחראי עליו היה הגדר בעזה והוא כשל בכך

אני אופטימי הערב, מהסיבה הפשוטה – הגענו לרגע שבו טרומן מבין שהעולם שסבב אותו היה כולו אשליה.

‏עד היום, רבים מאזרחי ישראל חיו באשליה שהם חיים במדינה דמוקרטית – מדינה שבה למילים המפורשות של החוק יש משמעות.

‏פסיקת בג״ץ האומללה מהערב, שוללת, במסווה של פשרה, את סמכותם של שרי הממשלה והופכת את בג״ץ לאפוטרופוס דה-פקטו של הכנסת והממשלה.

‏ברגע האמת בכל סוגיה מהותית – לא החוק קובע ולא החלטות הממשלה אלא קבוצה מצומצמת של שופטים שאיש לא בחר.

‏אז למה אני אופטימי? כי כשטרומן מבין שזו הייתה אשליה – כבר אין דרך חזרה.

״פסח! עם שומר במשך אלפי שנים את יום צאתו מבית עבדים ודרך כל מחילות השעבוד והאונס והאינקוויזיציה והשמד והפרעות, נושאת האומה בליבה את הגעגועים לחופש ומביאה אותם לידי ביטוי עממי אשר לא יפסח על כל נפש מישראל, על כל נפש ענייה ומרודה! מאבות אל בנים, דרך כל הדורות, נמסר דבר יציאת מצרים, זיכרון אישי, אשר אינו מחוויר ואינו דהה.

״בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים״. אין לך שיא של הכרה היסטורית מרומם מזה, ואין לך התמזגות של יחיד וכלל – ברחבי כדור העולם ובעמקי הדורות – גדולה מאשר בצו פדגוגי עתיק זה.

איני יודע יצירה ספרותית יותר מחנכת לתיעוב העבדות ולאהבת החירות כסיפור השעבוד ויציאת מצרים. ואינני יודע שום זיכרון עתיק שכולו מופנה לקראת העתיד, שכולו סמל להווה ולעתידנו כ״זכר ליציאת מצרים״. איזה יצר חירות עמוק טבוע בלב עם שיכול היה באביב ימיו ליצור יצירה גאונית כזאת ולמסור אותה מדור לדור״.

(ברל כצנלסון)

בתפילה להצלחת לוחמינו במשימותיהם בגבולות, לשובם בשלום, לרפואת פצועינו ולהשבת חטופינו במהרה לחיק משפחותיהם.

ובהוקרה לנופלים – שנלחמו על חירותנו. בזכותם אנו יכולים לשבת לשולחן הסדר.

חג פסח כשר ושמח!

‏א׳ הוא גיבור ישראל. חושף שחיתויות שהיה נכון לקחת סיכון מול צמד פקידים שנכנסו לוורטיגו מסוכן ביותר.

‏א׳ חשף כי בעיצומה של מלחמה ראש שירות הביטחון הכללי עסוק בריגול אובססיבי אחרי שר מכהן; הוא חשף כי החלקים שהתפרסמו לציבור מתחקיר השב״כ אודות נסיבות פתיחת המלחמה מציגים תמונה שקרית ומסולפת - בר ביקש לספר לנו שהדרג המדיני אחראי להתעצמות חמאס, אבל שכח לספר שהוא עצמו שם את שיקום עזה וחיזוק כלכלתה כיעד מרכזי.

‏אף אחד מהמידעים שפרסם א׳ לא עונה להגדרה חומר סודי או כזה שיש בו אבק סיכון לביטחון המדינה - להיפך, אי חשיפת החומרים הללו לדרג המדיני ולציבור היא-היא הפגיעה בביטחון המדינה.

‏בר כבר הודח למעשה על ידי הממשלה מתפקידו פה אחד אלא שבמקום לפנות את מקומו האיש חטף את הארגון על יכולותיו הדרקוניות ביותר והפך אותם לכלי אישי לנקמה ולרדיפה פוליטית
‏ולא בפעם הראשונה.

‏לא היה למדינת ישראל ראש שב״כ מופקר, יהיר וכושל ממנו בכל תולדותיה.

‏בר וכמוהו מיארה פועלים מתוך תודעת לואי ה-14: ״המדינה זה אני״.

‏בר לא רואה את עצמו ככפוף לממשלה, ופירוש הדבר שהוא אינו רואה את עצמו כפוף לחוקי המדינה המגדירים בצורה חדה וברורה את כפיפותו לממשלה ולעומד בראשה.

‏על מצב עניינים כזה, שבו ראש שירות יבחר להתעלם מכפיפותו לחוקי המדינה, כתב השופט זמיר: ״בדרך זו עלולה השליטה על השירות ליפול באחד הימים בידי אדם או קבוצת אנשים חסרי מעצורים, ומכאן כפסע בינו ובין שלטון העריצות של מדינת משטרה...״.

‏אני אלחם בכל הכוח על חפותו של א׳, משרת נאמן של עם ישראל ושל הדמוקרטיה הישראלית, ונגד השטאזי הפוליטי של הצמד בר ומיארה.