‏מה שקורה ברגעים אלה ממש באפגניסטן הוא לא פחות מאסון גיאופוליטי.

המדינה נכבשת בידי הטרוריסטים של הטאליבן, ממשיכי דרכו של בן-לאדן וזאת תודות לרפיסות של ממשל ביידן שהחליט לנטוש את הזירה.

‏״העולם הוא מקום רע ומסוכן יותר היום״, אומרת ניקי היילי לשעבר שגרירת ארה״ב באו״ם - והצדק עמה.
‏
טועה מי שחושב שמה שקורה באפגניסטן נשאר באפגניסטן.

הבוקר יצאה הודעת המשטרה שאימתה את מה שהיה גלוי וידוע לכל מי שעקב אחר הנעשה בהרי ירושלים וביו"ש בחודשים האחרונים: גל הצתות מכוונות ולא על רקע רומנטי.

לפני כחודשיים הוביל טרור ההצתות לשריפת ענק באזור הר הרוח שאיימה על היישובים נטף ונווה אילן. את היער שעלה בלהבות נטעו לפני כשמונים שנה חלוצים מקריית ענבים, חמישה מהם נרצחו ביריות בבוקר התשיעי לנובמבר 1937 בעת שעסקו בהכשרת הקרקע לנטיעות. לזכרם הוקם היישוב מעלה החמישה. באותה תקופה, ימי המרד הערבי הגדול, הצתת שדותיהם של היהודים הייתה תופעה רווחת כחלק מהמאבק ביישוב העברי המתחדש.

בין שנוח לנו להכיר במציאות ובין שלא, הצתת יערות קק״ל, אסמים בגליל, מלונות על יושביהם בעכו ובתי כנסת בלוד הם המשכו של אותו מאבק.

דוגמא מופתית לקושי של השמאל הפרוגרסיבי להכיר במציאות לא נוחה קיבלנו השבוע מאפגניסטן. כשהיא עוטה רעלה שחורה ומאחוריה טנדר עמוס בלוחמי טאליבן, דיווחה כתבת ה-CNN קאלריסה וורד על הנעשה בבירת אפגניסטן: ״הם צועקים עכשיו מוות לאמריקה, אבל בו בזמן הם נראים די ידידותיים״. קשה להמציא ציטוט שיבטא בצורה מזוקקת יותר את חוסר יכולתו של השמאל הפרוגרסיבי להכיר במציאות. אין שום דבר ידידותי באסלאם הסוני הפונדמנטליסטי שאחראי לרצח כשלושת אלפים חפים מפשע בפיגועי האחד עשר בספטמבר או בטאליבאן שעתיד להקים באפגניסטן ללא שיהוי מדינת טרור, גרסה סונית למשטר האייתולות של איראן.

כתבת הארץ נועה לנדאו צייצה עם הגעת הידיעות על הנעשה אפגניסטן שחשוב להבחין בין הפלסטינים לאפגנים. חמאס ״בתגובה לא מתחשבת״ פרסם צילום משותף של איסמעיל הנייה ומנהיג הטאליבאן ולצידו ברכה: ״אנו מברכים את העם האפגני על תבוסת הכיבוש האמריקני בארצו...״.

דוגמא מקומית נוספת לאותו פער טרגי בבוחן מציאות ראינו בקינותיהם של כמה מצייצני השמאל המובילים על לכתם בטרם עת של ארבעה ממחבלי הג׳יאהד האסלאמי שנהרגו השבוע בהיתקלות בג׳נין. העובדה שהמחבלים נפגעו לאחר שפתחו באש על כוחותינו, בעת שעסקו במעצרו של מבוקש, לא נמצאה כרלוונטית בעיני אותם צייצנים שדיברו על״ ג׳נין השקטה״ ״והתמכרותנו לאקשן״. למה לתת לעובדות לבלבל אותנו.

אחת מסיבות השורש לעיוות התפיסתי הזה בחוגי השמאל הפרוגרסיבי מקורו בגישה המרכסיסטית המחלקת את העולם למנצלים ומנוצלים, מדכאים ומדוכאים, מקפחים ומקופחים. כך נעשים באורח אוטומטי פלסטינים, אנשי הטאליבן ו״צעירים״ מציתי יערות ללוחמי צדק, מקופחים ומדוכאים הנאבקים כנגד המערב אכול רגשות האשם: אירופה, אמריקה וקל וחומר מדינת ישראל הנתפסת בחוגים הללו כשריד אחרון לעולם הקולוניאלי.

השמאל מציע לטמון את הראש עמוק עמוק בחול מתוך אמונה שאם נטשטש את זהותנו הלאומית והרוחנית במידה מספקת, ואם רק נדמיין, נוכל יחד לצעוד לחלום בלי גזע ולאום.

הימין מציע בדיוק את ההפך - הוא מציע להיישיר מבט אל המציאות מבלי לנסות ליפות אותה, להעמיק שורש, לחזק את האמונה בצדקת בדרך, להכיר בקיומו של רוע בעולם ולהיות נכונים להיאבק כנגדו תוך נכונות לשלם מחירים, עד בא השמש.

גרסה מתוקנת, תודה על הערותיכם המועילות יום נעים לכולם 🇮🇱

לקראת סוף הקיץ והחגים, כתבתי פוסט עם כמה המלצות מחופשה משפחתית קצרה בגוש עציון וירושלים. צאו לטייל! 🇮🇱

https://www.facebook.com/168052631548637/posts/335945598092672/?d=n

שבת שלום ותודה מקרב לב על 40K בפייסבוק 🇮🇱

עקבו אחריי ברשתות החברתיות:

פייסבוק:
https://www.facebook.com/AmichaiChikli/

טוויטר:
https://twitter.com/AmichaiChikli

אינסטגרם:
https://instagram.com/amichaichikli

וואטסאפ:
https://chat.whatsapp.com/JY4TdcNFu1VI9hd2wqUGYV

הצטרפות למערך הפעילים:
https://did.li/Amichaichikli

קרדיט צילום: האחד והיחיד, ראובן קפוצ׳ינסקי.

‏פרשת השבוע היא פרשת בר המצווה שלי.
היא פותחת במילים ״כי תצא למלחמה על אויביך״ ומסיימת ב ״זכור את אשר עשה לך עמלק… ואתה עייף ויגע ולא ירא אלקים״.

‏המלחמה מבטאת מאבק ומאמץ.
היא דרכו של אדם להביא לחם והיא דרכה של כל חברה אנושית להביא הישגים צמיחה.

פותח את ידיך אנחנו מברכים על הלחם ומשביע לכל חי רצון, בלי כוח רצון בלי מאבק לא יהיה לחם. זו אגב הסיבה שאנו מרותקים לדיווחים על מלחמות ואולימפיאדות בהן מתגלות תעצומות הנפש האנושיות וחולשותיה במלוא עוצמתן.

היפוכה של המלחמה, כפי שמראה סיומה של הפרשה העוסקת בקרב מול עמלק, היא העייפות ואובדן האמונה ״ואתה עייף ויגע ולא ירא אלקים״. באבוד כוח הרצון והאמונה מגיע העייפות, הספקנות ועמה התבוסה.

״ח וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם... וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה. יא וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק. יב וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים ... וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ...״

כשהידיים יורדות ומתעייפות גובר עמלק,
כשהן מורמות גובר ישראל ויהיו ידיו אמונה עד בא השמש. ושווה לשים לב שאפילו למשה מותר לבקש עזרה מאחיו.

שיהיו ידינו אמונה
שבת שלום

התראיינתי הבוקר בערוץ 13. מוזמנים לצפות בראיון המלא

מוזמנים להאזין לראיון שקיימתי הבוקר ב-103fm, אצל ינון מגל ויריב אופנהיימר 📻

הממשלה הזאת מחייבת אותנו להגדיר מחדש את הערך ׳שרלטנות׳ במילון. הפער בין הדיבורים לפני הבחירות, במיוחד בתחום הקורונה, ובין מה שאנחנו רואים עכשיו בגרפים - במידה ובתקשורת בכלל מציגים אותם - הוא בלתי נתפס.

לראיון המלא בערוץ 20 הערב:
https://bit.ly/3kCq7fZ

כואב לי שלפיד מצא זמן להגיע ללוויתו של סעד אלחרומי אך לא מצא לנכון לבקר לוחם שמנהל קרב על חייו 5 דק׳ נסיעה משם.

יתרה מכך, רה״מ בישראל לא יכול להלל ולשבח אדם שבחר להעלות על נס ברברים, שוחטי נשים וילדים במאורעות תרפ״ט, ורק לפני שבוע עמד לימינם של מבצעי הלינצ׳ים בעכו במאורעות תשפ״א.

המילים ״נפל בקרב״ קודש הן,
לפיד חילל גם אותן.

השבת במוסף מעריב

‏בדיוק כך איבדנו את לוחם גולני עמית בן יגאל הי״ד, בדיוק כך הגענו למצב שניווט בגליל הפך למשימה מסוכנת ובדיוק כך הגענו למחדל שאפשר לפעיל חמאס בלבוש אזרחי לירות בלוחם מג״ב מטווח אפס ולפצוע אותו אנושות.

אם צה״ל לא ישכיל לשקם מיידית את כושר הרתעתו הוא לא יוכל להכריע את העימות הבא.

‏״אַל-תַּגִּידוּ-בְגַת, אַל-תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצוֹת אַשְׁקְלוֹן פֶּן -תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים.״ (שמואל)

‏בראל חדריה שמואלי, הי״ד.
‏יהי זכרו ברוך.

לא לפני שנים רבות פוליטיקאי צעיר ונמרץ תקף בחריפות את רה״מ וקרא: ״אבו מאזן הוא טרוריסט ואיתו לא מדברים!״. ״העולם,״ הוא הוסיף, ״כמה לאמירה ברורה של מדינת ישראל לפיה אבו מאזן אינו פרטנר״. בנט צדק, אלא שמאז הוא הספיק לשנות את דעתו גם בנושא הזה.
אין מקום להעניק לרשות הפלסטינית מחוות כלכליות כל אימת שהיא מוסיפה לממן משכורות למחבלים לפי ליטרת הדם היהודי שידיהם שפכו ולחנך דורות של צעירים לאנטישמיות ולמלחמה בישראל. או בקצרה - כל זמן שהיא מתנהלת כאויבת מרה של העם היהודי ומדינת ישראל. יתרה מכך, לרשות יש חובות אדירים של חשמל שלא שולם, היא פוגעת אנושות באיכות הסביבה, מזרימה ביוב לנחלים כדרך קבע ושורפת פסולת לא חוקית המזהמת את האוויר בכל מישור החוף.
נשגב מבינתי מדוע ממשלת ישראל חושבת שנכון לתגמל את מבקשי רעתה.

בשבוע שעבר סיירנו עם עמותת רגבים ברחבי יהודה ושומרון, בעקבות ההשתלטות המאסיבית של הרשות הפלסטינית בשטחי C.

הרשות הפלסטינית והאיחוד האירופי עובדים מסביב לשעון כדי לסכל את ריבונותה של ישראל - רק כשמגיעים ללב השטח מבינים כמה המצב חמור.

https://fb.watch/7JMtbDV-Bw/

נגה קטנה של אבא ❤️
ישימך אלוקים כאמותינו שרה, רבקה, רחל ולאה. יברכך ה׳ וישמרך, יאר ה׳ פניו אליך וישם לך שלום.

שלום כיתה א׳!
בריאות והצלחה כל ילדי ישראל!

פתחנו דף עוקבים במייקי! מוזמנים להצטרף ולעקוב בהמוניכם 🇮🇱
https://www.mykey.co.il/page/view/208115

במהלך ההתנתקות מרצועת עזה התקיימו הפגנות מחאה בהן לקחו חלק בני נוער ישראלים. לדיכוי המחאה ננקטה יד קשה על ידי מערכת המשפט ככלל ובית המשפט העליון בפרט וכתוצאה קטינים וקטינות בגילאי העשרה מצאו את עצמם במעצרים ממושכים הגם שלא פגעו בזבוב.

ביולי 2005 הורתה השופטת איילה פרוקצ׳יה להאריך עד תום ההליכים את מעצרה של נערה בת 14 תושבת שילה שלקחה חלק בחסימת כביש. השופטת נימקה את חומרת החלטה בטענה כי יש חשש כי ״מאורעות נוספים העשויים להתרחש במסגרת מהלכים מדיניים עלולים להצית את תגובותיהם הרעיוניות של העוררים באופן העלול להניעם להשתתף בפעולות מחאה אלימות, העלולות לצאת מגדר שליטה".

על אותו כיסא עור עליו ישבה הוד רוממותה הגברת פרוקצ׳יה, ישבה השבוע כבוד השופטת ענת ברון שדנה בעבירה שכפי הנראה היא לאין ערוך פחות חמורה מחסימת כביש - ניסיון רצח וביצוע לינץ׳ ביהודי שנקלע לפקק תנועה בעיירה הערבית טמרה שבגליל.

והנה תיאור האירוע כפי שהוא מופיע בהחלטת העליון: ״האירועים נושא כתב האישום התרחשו בעיצומו של "מבצע שומר החומות". ביום 12.5.2021 בסמוך לשעת חצות, התאספו הנאשמים באזור כיכר השעון בעיר טמרה, וזאת זמן קצר לאחר שפוזרו הפרות סדר שהתרחשו במקום שכללו יידוי אבנים ובקבוקי תבערה...

אותה שעה נהג המתלונן (קורבן הלינץ׳) ברכבו דרך העיר טמרה, כאשר על הרכב היו מודבקות מדבקות עם כיתוב בעברית. בהגיעו סמוך לכיכר, נאלץ המתלונן לעצור את הרכב ולעמוד בפקק תנועה שנוצר. בהמשך לכך ניגש אדם שהיה במקום לרכבו של המתלונן ושאל אותו אם הוא ערבי, ומשהשיב המתלונן כי הוא יהודי, צעק האחר "יהודי, יהודי"...

בשלב זה התגודדו הנאשמים ואנשים נוספים סביב הרכב במטרה לתקוף את המתלונן ואת רכבו, בשל היותו יהודי. בתוך כך הם חבטו ברכב, ניפצו את חלונותיו וחבלו במתלונן בצוותא חדא. על פי הנטען, כל זאת נעשה באמצעות בעיטות ומכות ידיים, וכן באמצעות יידוי אבנים לעבר המתלונן והכאתו באמצעות מקלות וכלי עבודה שהיו ברכבו עקב עבודתו כגנן״.

ובכן האם גם מעצרם של אותם ברברים שניסו לרצוח יהודי במכות רצח יוארך עד תום ההליכים מחשש כי: ״מאורעות נוספים העשויים להתרחש... עלולים להצית את תגובותיהם הרעיוניות באופן העלול להניעם להשתתף בפעולות מחאה אלימות...".
או שמא הכבוד הזה שמור לנערות מסוכנות בנות 14 שהתנגדו להתנתקות ?

והנה התשובה מתוך החלטה של השופטת ברון:
״בתסקיר שניתן בעניינו של מחמד (הנאשם)... מידת הסיכון בעניינו הוערכה כ"סיכון בינוני-נמוך". בהמשך לכך, בחן שירות המבחן את חלופות המעצר...החלופה שהציע בהא כללה מעצר בית בביתה של בת דודתו במג'ד אל כרום, ופיקוח על ידי מפקחות: אמו הוצעה כמפקחת עיקרית, ואחותו ובת דודתו הוצעו כתומכות. קצינת המבחן נפגשה עם המפקחות שהוצעו, והתרשמה כי מדובר במפקחות אחראיות, המבינות את הנדרש מהן במשימת הפיקוח ונכונות לפקח על בהא ולסייע בהליך... ״

הדברים מדברים בעד עצמם, ״סיכון בינוני נמוך״ ומעצר בית בחסות בת הדודה במג׳ד אל כרום שעשתה רושם של בחורה אחראית.

בדיחה מוחלטת !
על חשבון ביטחונם של אזרחי ישראל.

בספר דברים מונחים כמה מיסודותיו של מושג הצדק שאמור לעמוד בבסיסה של כל מערכת משפט קל וחומר בגוף המכנה את עצמו בתואר בית הדין הגבוה לצדק. וכך נכתב בפרק כ״ה: ״לֹא-יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ, אֶבֶן וָאָבֶן: גְּדוֹלָה, וּקְטַנָּה. לֹא-יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ, אֵיפָה וְאֵיפָה: גְּדוֹלָה, וּקְטַנָּה. טו אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה-לָּךְ, אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה-לָּךְ--לְמַעַן, יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ... כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, כָּל-עֹשֵׂה אֵלֶּה: כֹּל, עֹשֵׂה עָוֶל.״

העוול בהחלטתה של ברון זועק לשמיים כשמעמידים אותה למול החלטות קודמות , איפה ואיפה, אבן גדולה ואבן קטנה הכל תלוי בהשקפה הפוליטית ההזויה של השופט התורן.

ובכן קשה לומר זאת אבל אם חפצי חיים אנחנו אנחנו מוכרחים
לזעוק זאת:

אין שופטים בירושלים !