"אני מרגיש נחוש להיאבק עבור בוחרי ימינה שבחרו בימינה כמפלגת ימין ואין לי שום כוונה לוותר - אני מתכוון לייצג אותם בכל הכח"

מוזמנים לצפות בדברים שאמרתי אמש לאילה חסון ב"מטה המרכזי">>>

אריה שיף הוא אזרח נורמטיבי.
חי את כל חייו ביושר, ציית לחוק, עבד לפרנסתו וטייל ברחבי הארץ. אירוע אחד ויחיד בו הגן על חייו וחיי אשתו הפך אותו לעבריין בעיני המדינה.

הצעת החוק שהגשתי - משנה את המציאות הזו ומספקת לכל אזרח את האפשרות להגן על עצמו ועל ביטחונו האישי.

כולנו אריה שיף !

מוזמנים להאזין לראיון לישי שנרב הבוקר, בגל"צ 📻

נשאלתי השבוע מהי פרוגרסיביות. בקצרה ניתן לומר שפרוגרסיביות היא קודם כל אמונה, דתית כמעט, לפיה יש אמת אחת בלבד והיא שאין אמת אחת. הפרוגרסיביות מבקשת לערער כל יסוד של אמת במציאות. התוצאה, בין היתר, היא טשטוש הבדלים שבין טוב לרע, בין מינים ובין תרבויות ברבריות ואלימות לחברות סובלניות.

נאומו הפרוגרסיבי והקלישאתי של לפיד בכנס למאבק באנטישמיות ביקש לייצר סימטריה בין סחר בעבדים ושנאת להט״בים לבין שנאת היהודים. נכון, צריך להלחם בכל סוג של שנאת זרים, אלא שההיסטוריה מוכיחה שאנטישמיות היא לא עוד שנאה של השונה והחריג אלא תופעה ייחודית בת אלפי שנה, כפי שכבר הראו היסטוריונים מלומדים כיעקב כ"ץ, סוקולוב, ויהודה באואר - ׳שנאת-עולם לעם עולם׳.

אך לפני כשמונים שנה הובילה האנטישמיות, שנולדה בגרמניה בשלהי המאה ה 19, למאורע שאין לו אח ורע בהיסטוריה האנושית - שואת יהודי אירופה.

כשביקש חוקר השואה הנודע פרופ׳ יהודה באואר להשיב לתלמידיו הצעירים במה נבדלת השואה ממקרים אחרים של רצח עם, הוא אמר להם, אמנם היו לפני ואחרי מקרי ג׳נוסייד מחרידים, אך אף אחד מהם לא היה פרויקט: כלל-יבשתי, תעשייתי ומדעי המבוסס על מניעים מיתיים ותיאולוגיים אי רציונלים.

כדי להבין את המניע המיתי תיאולוגי שווה לחזור אל כתביו של אחד מאדריכלי האנטישמיות המלחין הגרמני ריכארד ואגנר שכתב כשישים שנה לפני השואה:
״אם יביסו הארים את היהודים, יינצל העולם מנפילה אלי תהום, ותתחולל מהפכה רוחנית שלאחריה תשלוט בעולם נשמת הגזע הארי״.

בשנת 1944 מכונת המלחמה הנאצית יכולה כבר להריח את התבוסה המתקרבת ובכל זאת היא מעלה הילוך ומגלה להט נחישות בעניין אחד: מימושו של פרוייקט הפתרון הסופי. זו גם הייתה צוואתו של היטלר: כשצרות עליו בעלות הברית ומקיפים אותו טנקים של הצבא האדום הוא מבקש מבני עמו להמשיך את מלחמת השמד ביהודים.

האנטישמיות לא הותירה לשום יהודי מפלט. לא היה ניתן להמיר דת או לוותר על זהות יהודית; נשים וילדים לא זכו בהנחה; גם לא היה מקום שבו היהודים היו יכולים לזכות במחסה מבחינת הנאצים: אם היית יהודי באמסטרדם, בסלוניקי או בוורשה; גזר דינך היה זהה. שנאה כה קשה כה לא רציונלית שאי אפשר היה לחמוק ממנה, שנאה שלא תלויה במאבק על טריטוריה או משאבים, רק האנטישמיות אפשרה.

לאחר השואה היו שחשבו שהאנטישמיות חלפה מן העולם אלא שאט אט היא כמו עשב רע היא החלה לצמוח שוב, הפעם בלבוש מעט שונה.

ברקע העימותים הקשים של אינתיפאדת אל אקצה וגלי המחאה נגד ישראל באירופה פרסם הפילוסוף הצרפתי, אלן פינקלקראוט מאמר חשוב (׳בשם האחר׳) בו כתב:
״במשך חמישים שנה היה הנאציזם מגנם של יהודי המערב... היטלר אכן פגע בכבודה של האנטישמיות. היו שסברו כי הפגיעה הייתה סופית... אך בדיעבד מתברר שלא הייתה זו אלא הפוגה... העבר הסתתר בנבכי הדעות הרווחות, והשים עצמו כמת בהמתינו לשעת כושר... חמישים שנה מאוחר יותר... הרוע מחלץ את עצמותיו ופורש את ידיו לאור היום.״

פינקלקראוט מסביר כיצד זיכרון אושוויץ נעשה לכלל אנושי וכיצד מכוונת אירופה את הלקחים וחיצי הביקורת של השואה שוב כנגד היהודים. הפעם על שום שהם כשלו מלהפיק את הלקחים האוניברסאליים ופנו ללאומיות צרה, גזענית - הציונות הפוגעת בקורבן הפלסטיני.

אלו הם פניה של האנטישמיות החדשה, ששר החוץ לפיד משחק לידיה. היא ממאנת להיישיר מבט אל שנאת יהודים כמקרה ייחודי ומבקשת לסווגה כעוד אחת מיני השנאות הסובבות את העולם.

שר חוץ אחר, איש מפלגת העבודה ומפקדו המיתולוגי של הפלמ״ח, יגאל אלון , לא נפל בפח הזה. ב-30 לספטמבר 1975, שבועות ספורים לפני החלטת האו״ם שביקשה להגדיר את הציונות כגזענות הוא אמר: ״בדברי בפני העצרת הכללית של האומות המאוחדות אינני יכול להתעלם מהתפתחות חמורה הפוגעת בעם היהודי בכל פזוריו. כוונתי להתקפה הבזויה על הציונות, על ידי שכרכו את שמה עם תפיסות פוליטיות מעוותות. אני מבקש לקבוע במפורש ובהחלטיות, כי אנטי-ציונות אינה אלא שם נרדף לאנטישמיות ומתן הכשר לתוקפנות נגד ישראל״.

היטיב להצביע על נקודה זו שר המשפטים הבריטי מייקל גוב שאמר בנאום במרץ 2016: "בימי הביניים, האנטישמיות הייתה דתית... בסוף המאה ה 19 וראשית המאה ה 20, הובילה האנטישמיות, תחת מסווה מבעית של גזענות מדעית לפשע הגדול ביותר שראתה האנושות מאז ומעולם, האנטישמיות השתנתה וכיום היא מוצאת את ביטוייה בהתנגדות לזהות הלאומית הקולקטיבית של העם היהודי ולקיומה של מדינת ישראל".

מי שרוצה יכול לנסות ולעצום את עיניו, להתעלם מהגחלים הלוחשות של שנאת יהודים ושנאת הציונות באירופה ובקמפוסים של ארה״ב.

אך מבט מפוקח על האנרגיות העצומות שמשקיעה אירופה בקידום הדה-לגיטימציה לציונות ולמדינת ישראל, בין היתר באמצעות מימון ארגונים שנאבקים להרס בתי יהודים, תמיכה במחבלים וקידום כנסים וקמפיינים המשווים את הציונות לאפרטהייד, מלמד, לצערנו, כי האנטישמיות כאן כדי להישאר.

למבוכה החילונית שאופפת את תשעה באב אין בעיניי הצדקה. תשעה באב הוא יום שאין לאומי ממנו בלוח השנה העברי.

סמל המדינה, מנורת המקדש השדודה, קשורה ביום הזה בקשר בל יינתק לא רק בהיבט הפיזי אלא גם בהיבט הרעיוני העומד מאחורי סמל המנורה כמובא בנבואת זכריה:
״וַיָּשָׁב הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיְעִירֵנִי... וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה וָאֹמַר רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ... וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל שְׂמֹאלָהּ״.

זכריה שואל את המלאך מה פשר המראה והמלאך עונה לו: ״וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר זֶה דְּבַר יְהוָה אֶל זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת...״.

זוהי תמצית ההבדל בין רומא ליהודה: תרבות העוצמה החיל והכוח, כוחי ועוצם ידי, למול תרבות הרוח; פולחן החומר ותאוות הבשרים למול פולחן הרוח והתביעה לאיפוק בצריכת החומר.

בבית העלמין המיתולוגי של ההתיישבות העובדת בכינרת מופיע על מצבת אבן מפוארת התואר ״מבשר מדינת ישראל״, מתחת למצבה שוכן משה הס מחבר הספר ׳רומא וירושלים׳.

כשהס, ממבשרי הציונות, מבקש לאתר את נקודת השורש של הציונות הלוא היא הלאומיות היהודית הוא מצביע על המשפחה. הלאומיות היהודית לא נובעת ממנהיגים כריזמטיים אלא מהבית, וכך תאר הס את המראות מבית סביו: ״לעולם איני יכול לכבוש את התרגשותי בזכרי את המחזות שראיתי בבית זקני החסיד (סבא של הס שגידלו בביתו), בימי האבל על חורבן ירושלים... אז היה קורא עם נכדיו, שהיה מושיבם עד חצות הלילה, את אגדות החורבן והגלות. והיו עיניו זולגות דמעות ויורדות על זקנו הלבן כשלג; אף אנו הילדים, לא יכולנו להתאפק אותה השעה והיינו גועים בבכייה. זוכר אני מקום אחד מאגדות החורבן שהיה מסעיר את נפש הסב ונכדיו ביותר: כשהלכו בני ישראל אסורים בשלשלאות בשבי לפני חיל נבוכדנאצר בבלה, עברו בדרכם על פני קבר רחל אמנו, והנה - ״קול ברמה נשמע, נהי, בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה, מאנה להינחם...״ (ירמיה, ל״א, ט״ו)

כמה מטרים לשמאלו של משה הס, שוכן ענק אחר מאבות ההתיישבות העובדת, אדם שזכה לא רק להגות אלא גם לעלות ולעמול על בניין הארץ, ברל כצנלסון, האיש אותו כינה דוד בן גוריון הארי שבחבורה ומורה הדור.

ביולי 1934 נודע לברל כצנלסון כי אחת מתנועות הנוער קבעה את מחנה הקיץ בתשעה באב. וכך הוא כתב על המעשה בטור מדהים בעוצמתו שנשא את השם ׳חורבן ותלישות׳:

״שמעתי כי אחת מהסתדרויות הנוער קבעה את יציאת חבריה למחנה קיץ באותו לילה שבו מבכה ישראל את חורבנו, את שעבודו ואת מרי גלותו. אין להעלות על הדעת כי משהו עשה זאת במתכוון... אין להעלות על הדעת כי הם עשו זאת מתוך ידיעה מה הם עושים. אולם אי-ידיעה זו כשהיא לעצמה היא המעוררת מחשבות נוגות על רמתם התרבותית ועל ערך פעולתם החינוכית של כמה ממדריכי הנוער.

מה ערכה ומה פרייה של תנועת שחרור שאין עמה שורשיות ויש עמה שכחה... כלום היינו עוד מסוגלים כיום הזה לתנועת-תקומה לולא היה עם ישראל שומר בליבו בקשיות עורף קדושה את זכר החורבן?״

חילוניות אין פירושה התיוונות!

״וְאֵת כָּל-בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת-כָּל-בֵּית גָּדוֹל, שָׂרַף בָּאֵשׁ. וְאֶת-חוֹמֹת יְרוּשָׁלִַם, סָבִיב--נָתְצוּ כָּל-חֵיל כַּשְׂדִּים״ (מלכים ב׳).

שרידי קורות עץ שרופות וראשי חץ בבליים בחפירות עיר דוד.

לא נראטיב ולא ״הסופר המקראי״,
היסטוריה מתועדת עוצרת נשימה!

״זה לא אותו דבר״.

מתוך "מהצד השני עם גיא זהר"

קוסקוס טוניסאי ומרמומה כמיטב מורשת בית אבא, לכבוד שבת קודש.

זו לא עוד פרשה,
מעבר להופתען המחודשת של עשרת הדברות ותחנוניו של משה להיכנס אל הארץ המובטחת, בפרשה מופיעה לראשונה התפילה שתהיה למוטו הנצחי של עם ישראל - "קריאת שמע".

"גם איש ישראל שהתנכר לעמו לא ימהר להסיר את הפסוק הזה מליבו" כתב הרש"ר הירש.

אחת ההגדות המפורסמות בגמרא מספרת על הוצאתו להורג של רבי עקיבא בימי מרד בר כוכבא לאחר שנתפס מלמד תורה בסתר: "...בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים באהבה. אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן !אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה “בכל נפשך” אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו. היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד. יצתה בת קול ואמרה אשריך רבי עקיבא שיצתה נשמתך באחד" (ברכות ס"א ע"ב).

למה דווקא שמע ?
לוחם הלח"י והסופר ישראל אלדד כתב: "היהודי הקורא בדבקות בתפילת "שמע" עוצם עיניו לבל יפריע לו מראה עיניים לקלוט את הקול הבוקע מאז, מימי משה: "שמע".

בוידאו המצורף של יעקב שוואקי אחד הסיפורים המטלטלים מימי השואה, מסופר על הרב כהנמן שיצא להציל ילדי יהודים שהוסתרו במנזרים ולהעלותם אל ארץ ישראל.
באחד המנזרים סרב אב המנזר לאפשר לרב כהנמן להיכנס פנימה. הרב התחנן שיאפשרו לו להיכנס ולו לשעה קלה, בסופו של דבר אפשרו לו להיכנס ללא יותר מכמה רגעים. הייתה זו שעת ערב והילדים היו במיטותיהם ולפתע הבריק במוחו של הרב רעיון כיצד לאתר את הילדים היהודים במהירות, הרב צעק שמע ישראל והילדים היהודים ניגשו אליו בקריאות טאטא ומאמע (אבא, אמא).

הוידאו הזה תמיד ריגש אותי מאד ולא אחת התוודתי בפני תלמידיי שליבי נשבר מהמחשבה שכל כך הרבה ילדים מישראל ואין זה משנה כלל ועיקר אם הם דתיים או חילוניים לא מכירים את קריאת שמע.

״שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד״.

שבת שלום!

דברים שנשאתי הבוקר בכנס היסוד של שדולת ארץ ישראל:
משטרת ישראל לא מתמודדת עם ״הפרות סדר״.
מה שהיה לנו כאן זו אינתיפאדה.
התקוממות לאומנית-רצחנית של אנשים שביקשו להרוג יהודים מכיוון שהם יהודים, פה בארץ ישראל.
המשטרה לא הבינה את התפקיד שלה, היא חשבה שהתפקיד שלה הוא לייצר שקט, להשיב את הסדר.
״להפריד בין הניצים״, אמר המפכ״ל המבולבל, חשב שהוא מפכ״ל האו״ם.
אתה לא מפכ״ל האום, אתה מפקד גוף בטחוני שנקרא משטרת ישראל!
אתה נבחן בדבר אחד: ביטחון אישי לתושבי מדינת ישראל.
לא השגת את זה? נכשלת.

״אנחנו מתמודדים עם חזית רביעית: חזית של פלסטינים שחיים בתוך מדינת ישראל ועוינים את עצם קיומה״.

מוזמנים לצפות בדברים שנשאתי אתמול בשדולה למען ארץ ישראל.

הייתה לי הזכות לחלוק הערב כבוד אחרון לגיבור ישראל, אלעד פלד ז״ל שהלך לעולמו.

אפשר לכתוב ספרים שלמים על קורות חייו כלוחם וכמפקד בכיר בשחרור העיר צפת בתש״ח, כמח״ט גולני בפעולות התגמול או כמפקד אוגדה במלחמת ששת הימים וכן על עשייתו הציבורית וחייו האישיים העשירים אולם אסתפק במכתב אחד אותו שלח להוריו ביום בו פרצה מלחמת השחרור והוא אז מפקד מחלקה בפלמ״ח.

"בלילה הדרמטי, 29 בנובמבר 1947, שעצרת האומות המאוחדות החליטה בו על חלוקת ארץ ישראל והקמת מדינה יהודית לצידה של מדינה ערבית, הייתי ברמות נפתלי, מכין סדרת אימונים למחלקתי. חשתי הרגשה כבדה, כאילו ידעתי שמחר אולי תתחיל המלחמה.

למחרת היום, ב-30.11.47, כתבתי במכתב להוריי בירושלים את תחושותיי... :
״שלום יקרים, עתה ודאי רב האור ברחובות... כאן אין אור רב. אני כותב לאור מנורת נפט. אף הרחובות אינם מוארים, כי אין רחובות כאן... העיתונים כותבים מדינה יהודית ואני בעיני רוחי רואה את חבלי לידתה הקשים, את ייסורי הקמתה שידרשו אדם ורכוש. ואני שואל את עצמי: האם כל השרים ומתהוללים ברחובות מוכנים לשבת כאן עמי, על הגבול, גבול הארץ והמדינה היהודית העתידה. אני שואל ומפחד לענות לעצמי מחשש שמא תהיה התשובה ספקנית...

אני נמצא בגליל העליון, ברמות נפתלי, כ-4 ק״מ מגבול הלבנון. תשאלוני כיצד אני מרגיש וכיצד אני חי. אם לענות בקיצור; אני מרוצה ומלא סיפוק, כי כתפי נושאות בעול וכי מצפוני שקט: אני בקו הראשון".

יהי זכרו ברוך

פשוט בלתי נתפס,
רק לפני כחודש וחצי נעצר יוסוף אל באז מראשי המסיתים לאלימות גזענית כלפי יהודים בעיר לוד. מסיבות תמוהות ועל אף שהיה אחראי למעשי אלימות חמורים בחרה מערכת המשפט לאפשר לו לעבור למעצר בית.

היום פרסם היומון החמאסי "פלסטין" המתפרסם בעזה ראיון עם אל באז בו אמר כי ״ארבע מאות המשפחות היהודיות שעזבו את לוד עשו זאת מפחד הרקטות ההתנגדות וכוח העמידה של תושבי לוד הערבים". כמו כן אמר :"המתנחלים לעולם יחושו פחד וחוסר ביטחון על אדמתנו". הסתה מפורשת לזריעת טרור מעל דפי עיתון חמאסי וזאת בזמן שהוא במעצר בית.

אם זה לא הספיק, היום פורסם סרטון (מצורף) בו אמר אל באז כי "ההתקפות החוזרות והנשנות על מסגד אל אקצא יביאו להבערת פתיל אינתיפאדה יוקדת שתשרוף הכל...
אם תרצי עבור עצמך להמשיך ולהתקיים התרחקי ממסגד אל אקצה..."
איום מפורש על ביטחון המדינה.

בין ההסתה של ראשי חמאס כדוגמת אחמד יאסין או עבד אל עזיז אל רנטיסי ובין ההסתה של יוסוף אל באז אין שום הבדל. הטיפול בדמויות מסוגו צריך לעבור באופן מיידי מהמשרד לביטחון פנים ומהמשטרה, שאיבדו כיוון, לשירות הביטחון הכללי.

מתפתחת בתוכנו חזית רביעית נוסף על זירות הצפון, יו"ש ועזה וכדאי מאד שנבהיר עכשיו למנהיגי החמאס שבתוכנו כי דמם בראשם, אין לנו דקה לאבד.

הישג בלתי רגיל.
ארטיום, אתה פשוט אלוף! הבאת כבוד עצום לישראל 🇮🇱

השר לבטחון פנים מחזיק בפרדיגמה פוסט-מודרנית, פרוגרסיבית. הוא משתתף בכנסים עם איימן עודה, שותק לנוכח התקיפות המיניות בדרום תל אביב, וכמובן אומר שהמשפחות הערביות שמחזיקות נשק בלתי חוקי ״הן נורמטיביות ורק מבקשות להגן על עצמן״.
כשאנחנו נגיע לשלטון, ניישם מדיניות אחרת.