תשובה, למתקשים.
כמובן, שגם הנוסח של אבו-עלי לא באמת משקף את המציאות. הרי ברור שאחרי השלב השני יש גם שלב שלישי, ולמעשה השלמת עסקת הכניעה ("כל החטופים"), השלמה שאין שום דרך להבטיח אותה, אומרת גם שיקום ובניית הרצועה מחדש (תחת שם אחר שאינו חמאס, "אולי הרשות הפלסטינית המחודשת" ואולי "לא חמאס") -
וממילא פגיעה אנושה בתוכנית ההצלה של טראמפ.
(ומהצד השני, כמובן שגם הסקר של אבו-עלי מיועד מראש לנשאלים בקיאים יותר, כאלו שמושפעים מהעמדות הכלליות אצל אבו-עלי וכו')

הנקודה המרכזית, בסקרים בתקשורת בקבלת החלטות ובכלל,
היא הקושי האדיר של חברה חפצת חיים אל מול צונאמי הטמטום.

הקושי הקיומי לעמת בין תיאור התועלת בביטוי קליט ונפיץ רגשית שאפשר להכניס בשתי מילים דוגמת כמו "כל החטופים" בליווי תמונות (מי? מה? כמה? כמה מהם בחיים? איך נדע שאלו כל החיים?)
לעומת ביטוי המחיר הכבד שהוא מורכב וסבוך ומתחמק ועטוף ברטוריקה ובר-הדחקה - כשאת התשלום עליו נבצע בעתיד הלא-ידוע שעד אז הכל ישתנה ויהיה בסדר ונעשה מה שצריך אז בואו נעצום עיניים.

הטמטום הוא חתיכת אויב אסטרטגי

ואם כבר סקרים, לא שאני סומך על תוצאות 'הסקר' (בפרט בגלל זהות העורך, החבר'ה של רוזנאי מ"המכון לחירות ואחריות" שזה עוד פרוקסי קפלן שבשנתיים האחרונות פועל כמו גוף פוליטי לכל דבר וענין)

אבל הסקר הזה מרתק.
הן מבחינת המוטיבציה לעריכתו והן מבחינת מה שהוא מספר לנו על דת החטופים והשלכותיה.

הרי בואו נחשוב רגע על האירוע שבו 77% מהציבור סבורים שהמדינה לא תשקיע את מלוא מאמציה אם יחטפו
(מה זה בכלל? הפעלת נשק גרעיני? איך אפשר להשקיע 'מלוא מאמצים'? האם לא ישארו אחר כך משאבים למדינה? האם מדינה בכלל צריכה להשקיע את "מלוא המאמצים" עבור חטוף אחד דוגמת הנשאל? נשים את זה בצד)

המסר הקמפייני הוא שישראל מפקירה את החטופים.

עכשיו תבינו את האבסורד.
אנחנו אחרי כמעט שנה וחצי שבה "מלחמת העצמאות השניה שלנו" הוסטה, סורסה ונפגעה אנושות בגלל ההתחשבות בחטופים.
הרשימה אינסופית:
* עצם ניהול המשא ומתן מול הנאצים והעצמת מעמדם בעולם,
* לגיטימציה לקטאר ("המתווכת"!) והימנעות מפעולה ממשלתית לבינלאומית למי שהפכה את חמאס למה שהוא וממשיכה עד היום לארח את בכיריו
* עצירת המלחמה בשיא המומנטום בעסקת הכניעה הקטנה, חודש לאחר המלחמה, בצורה שהגבירה משמעותית את האספקה לחמאס, הגדילה לחצים בינלאומיים וכו'
הימנעות מהפצצות בכירים מחשש להימצאות חטופים באזור
* הימנעות מוחלטת מכניסה לחלקים מרכזיים בעזה כמו מחנות המרכז
* משא ומתן מתמיד שאיפשר לחמאס להבין (בצדק) שמתי שיירצו יוכלו לעכב בצורה משמעותית את המלחמה
* עסקת הכניעה האחרונה שהייתה תקדים בינלאומי בו ישראל ויתרה על שורה של אינטרסים אסטרטגיים (בצפון הרצועה ובכלל) עליהם הקריבו את חייהם כ-200 לוחמים פלוס-מינוס (תלוי בחישוב) .

ועדיין, תעמולת קפלן וסיסמאות דת החטופים
- שם הרף הנורמטיבי הוא "בכל מחיר! עכשיו!", כזה שלעולם לא ניתן להגיע אליו -
הביאה למסר קמפייני לפיו האתוס הקדוש שכהני הדת שואפים אליו עדיין הופר ברגל גסה.

למרות שבשנה האחרונה ישראל עשתה עבור כמה עשרות חטופים חיים מה שאף מדינה לא עשתה עבור עשרות אלפי חטופים,
בקמפיין האפקטיבי של דת החטופים,
שהוא כמובן פוליטי וציני אבל זו לא הנקודה -
ישראל עדיין הפקירה את חטופיה ולכן האזרח כבר לא "סומך על המדינה". (האם הוא סומך עליה שתשמור עליו מטבח נוסף? האם הוא מפנים את הקשר בין המחיר להיתכנות טבח שכזה? נשים את זה בצד)

עכשיו, כמובן שלא צריך לקבל את הנרטיב המטעה של גם אם זה מזיק "אסור לפגוע באתוס".
אין צורך או הגיון באתוס התאבדותי.
מי שיוצרים אתוס אלו אתם אני והם, אם הוא שגוי ומזיק, ניתן וצריך להתאים אותו .

אבל בואו נניח שבאמת שווה להתאבד ולהקריב עשרות הרוגים עתידיים תמורת חטוף עם פרצוף וסיפור. נניח.
אבל הסקר שרוזנאי מתהדר בו מראה שאחרי הכל - האתוס עדיין נפגע. התחושה של חלק מהציבור היא עדיין הפקרה.

למרות המחיר הבלתי-נתפס שישראל משלמת עליו - האמצעי לא הביא למטרה או למשהו שקרוב להשלמה לאומית.

והרי כולנו מבינים שהוא הרי גם לא יביא.
כי גם פה המחאה וזעקות השבר הן פיצ'ר פוליטי רב עוצמה.
ברור לכולנו שגם אם מחר נתניהו נותן את אשקלון תמורת החטופים עדיין בתום העסקה (יגיעו גופות שאולי נפגעו בהפצצות, נכון?) או סיפורי חטופים "שזנחנו אותם" ויכלנו להביא אותם לפני שנה, או כל מיני מונולוגים התנגשויות מבוימות היטב שכל תכליתם היא להעמיק את השסע הקיטוב והמחנאות.

ובקיצור, לא רק שהאתוס טיפשי והתאבדותי -
הוא גם בלתי ניתן להשגה.

ולכן, חוזר על הצעתי הצנועה:
במקום לקבוע תקדימים עולמיים בכניעה לנאצים צמאי דם,
להביא להשלמה לאומית על ידי ביצוע כל מה שצריך, כולל הכל, בשביל נצחון על הנאצים הללו
(נצחון שימדד בכך שאין נאצים קרובים לגבולות ושהסיכוי לטבח נוסף יורד משמעותית).

ואם הנצחון לא יביא להשלמה לאומית?
אז לפחות תתנחמו בכך שפחתו בצורה דרמטית הסיכויים שמתישהו ישרפו את משפחתכם ויאנסו לכם את הנשים והבנות.
גם משהו, לא?

כיאה לדת החטופים:
השקר והטמטום כתרבות חיים.

ובאמת שמיותר להתייחס לחבורת ההאפסים שתמכו בממשלה בעסקה ועכשיו מסבירים לנו כי "הפרטים הללו לא הוצגו באופן נהיר בישיבת הממשלה".

לא רק שהם מסכימים לשמש כחותמת גומי ולתמוך בהסכם מוגמר שמוצב בפניהם - הם עוד מעזים להצטדק בכך שהם לא בחנו את כל פרטיו, תנאיו ונספחיו.

ובכלל, כבר בערך עשרים שנה שמשקרים לנו בכל הזדמנות.

איכשהו התרגלנו לכך שאנחנו שומעים על כל הפסקת אש, ויתור, מהאויבים שלנו. שאחרי כמה ימים או שבועות של הכחשות, מסמוסים, הטעיות ועזים - בסופו של דבר אנחנו מקבלים, במקרה הטוב, איזו הודאה מאוחרת בחצי פה ומתקדמים הלאה.
הגענו למצב בו אל ג'זירה ויתר כלי התקשורת של הנאצים הם מקור אמין פי מאה מהממשלה והצבא שלנו.

הבעיה מתעצמת פי כמה ביחס לנושא כמו הסכם הכניעה בשל דת החטופים.
כאן השקר והטמטום עוטפים כל פינה.
'מימין' מגנים על נתניהו, ומשמאל מגנים על עיקרי האמונה.
וזה מצב מסוכן מאד.

במשך שנים נהגו הישראלים להסתלבט על המצרים ועל "קול הרעם מקהיר". על השידור שהוקלט "מתל אביב הבוערת" ועל "מטוסינו" המצריים שמפגיזים את ערי ישראל ועל "ההתקדמות בכל החזיתיות". כל ישראל ידע ללעוג על הדיווחים השקרים הדרמטיים שמשווקים לתושבים האדיוטים מציאות שונה לגמרי מזו של שדה הקרב.
איך הם עוצמים עיניים, צחקנו לעצמנו, איזה מפגרים.

אבל כבר הרבה מאד זמן שהמצב כמעט התהפך.
הערבים אמנם עדיין משקרים ומתארים לא-פעם הישגים דמיוניים בשדה הקרב. אבל הם מודעים היטב לכל ויתור וכל חולשה וכל עצימת עיניים מצד ישראל -
בעוד שהישראלים מקבלים תמונת עולם חלקית ומעוותת דרך דוברים, הצהרות, שקרים, רעשים וניסוחים מכובסים.

ומי שרוצה להבין את האמת לגבי הסכמי כניעה והפסקות אש?
מקושש אותה ברשתות במקרה הטוב,
ובאל ג'זירה במקרה הרע.

רק במדינת ישראל,
פוליטיקאית ומשפטנית דרג ז',
שהתקבלה לתפקיד דרך קומבינות ובחוסר כשירות מובהק,
ומאז מפלסת את דרכה באמצעות תקיעת מקלות בגלגלי הממשלה והמדינה בכל נושא ובכל תחום -
כעת חושבת שמדינת ישראל צריכה להתייעץ איתה בקשר לחוקיות רילוקיישן של נאצים מעזה.
(ודי מצחיק, שלא לומר מגוחך, הסיפור של גדעון סער שבממשלת בנט-לפיד מינה אותה (כי רז נזרי לא שנא מספיק את נתניהו) ועכשיו מדליף בגאווה איך הוא מתעמת איתה כשהיא מנסה לתקוע בגלגלים של מדינת ישראל)

ולמה זה כל כך חשוב להבין שהטמטום והשנאה הם לא באג אלא פיצ'ר?

קחו את הסיפור של גלי מיארה ודרישתה לבחון את 'חוקיות' תכנית טראמפ.

הרי חלק גדול מהציבור הציוני התנגד לרפורמה.
למה בעצם?
בעיקר בגלל פחד.
בעיקר בגלל שהרבה אנשים השקיעו הרבה מאד כסף וייצרו אינספור מצגים - ספינים, דיסאינפורמציות, דמונים, מידע חלקי או שקרי - כדי למסגר עבורו עולם חד ממדי.
עולם שבו יש טובים ויש רעים. שיש את בני האור ויש את בני החושך. וחייבים לבחור במחנה הנכון.

אבל בפועל, האדיוטים השימושיים האלה הצביעו עבור מיעוט קטנטן של משפטנים מופקרים.
מיעוט חסר אחריות שמייצג - בחדווה או סתם בפועל - אינטרסים של תפיסות שמאל רדיקליות קיצוניות וסהרוריות.
משפטנים מסוכנים שבמשך עשרות שנים כובלים באזיקים את הידיים - הרועדות ממילא - של מדינת ישראל והמנהיגים שמובילים אותה.

אז שואל ברצינות,
טמבלים נאיביים בעלי רצון טוב שעד לא מזמן הסתובבו בקפלן הניפו שלטים מעריצים עם פרצופה של גלי מיארה,
בדרישה לאפשר לה להילחם ולהערים מכשולים בנסיון להקטין את הסיכוי שהילדים שלהם יחיו בלי נאצים עזתיים על הגבולות,
אתם לא מרגישים אדיוטים?

והיום בדת החטופים, מחיאות כפיים לחמאס ולמוחמד סינוואר והצדעה לרצון הנאצל שלהם לשחרר חטופים.

אז נכון, ראוי להודות, לא תמיד החבר'ה השובבים מהחמאס היו נחמדים. אבל היי, לא כדאי להיות קטנוניים או כפויי טובה. זו קארמה שלילית.
חמאס אמנם לקח אותם אבל תראו, עכשיו הוא גם מחזיר!

ובעצם הלא דנה ויס רק מקיימת את הציווי המקודש בהלכות דת החטופים:
"חמאס נתן, ביבי לקח, יהי שם קפלן מבורך"

יש תחרות קשה, זה נכון,
אבל הנכונות של ישראל לשחרר נאצים רצחניים תמורת גופות שהוא חטף ומחזיק - בניגוד לכל רציונאל והגיון תמריצי ותוך הפרה בוטה של מסקנות ועדת שמגר -
היא כנראה האירוע הכי מטומטם שהגענו אליו כחברה במסגרת דת החטופים.

(למה מטומטם? כי גם לשיטת החסידים השוטים ביותר של דת החטופים, הפיכת גופות לנכס שתמורתו מחזירים נאצים חיים - היא תמריץ הרסני שמעודד חטיפת גופות ופוגע באופן ישיר באינטרס של חמאס לשמור על חייהם של החטופים)

עד כמה קיצונית תרבות הטמטום והשקר?
זה לא רק שאין דיון בטרלול הקיצוני שבו משחררים מחבלים מתועבים תמורת גופות.
למעשה, המצב חמור הרבה יותר.

כי המזוכיסטים מביניכם שצורכים בימים אלה את סוכני הבורות בתקשורת, יגלו שהקמפיינרים בקשורת כמעט לא אומרים את המילה 'גופות'.
עצם המילה 'גופה' כמי שמתארת אדם שאינו בין החיים - הולך ונעלם בחסות קמפיינרים ואנשי פרסום.
במקום להתייחס למציאות כפי שהיא - הכל משווק בשפה עמומה, מטעה, חלקית ומכובסת בנסיון לגרום לכולנו לעצום עיניים.
לנסות ולהדחיק כמה מדינת ישראל מתנהלת מול האויב הנאצי שלו באיוולת קיצונית.

הטמטום, השקרים ועצימת העיניים הקולקטיבית הם לא באג - אלא פיצ'ר אסוני בדרך לקבלת החלטות נוראית.

לא הבנתי, למה שרונן בר יתפטר? מה הוא עשה בצורה לא מושלמת? איזו סיבה יש לו לא להמשיך בתפקידו לנצח נצחים?
ובכלל, למה שלא נעניק לבר עיטורי הצטיינות? הרי כאיש מקצוע הוא עשה את העבודה שלו בצורה כל כך מדהימה, למה שלא נראה קצת הערכה במדינה הזו? על מי נסמוך אם לא על פנומנים כמו רונן בר?

אז נכון, רונן בר לא נלחם בסרבנות,
ואימץ את ההונאה של חמאס על הסדרה,
ו'סביבתו' עסקה באובססיביות בהדלפות ובתדרוכים (כולל כאלה שפגעו במובהק בבטחון ישראל),
ואת המלחמות הכי טוטאליות שלו ניהל נגד כמה נערים מנוזלים עם גזמבות שעשו תג מחיר.

ונכון, בר גם לא הרים דגל אדום בשום שלב על העדר מקורות איכותיים בחמאס,
והיה אבי הקונספציות שכל מה שצריך כדי למנוע עימותים זה לא לעצבן את החמאס,
ובפאקינג לילה שלפני הטבח הוא שלח צוותי טקילה אבל לא עדכן את הממונה הישיר שלו (ראש הממשלה) ולא עדכן כמו שצריך את המשטרה ולא סיפק התראה למסיבת הנובה
ובאירוע בו חדרו לישראל אלפי נוח'בות כדי לטבוח לשרוף ולאנוס היומינט של רונן בר היה כל כך קטסטרופלי עד שלא התקבלה קודם אפילו אינדיקציה אחת שאיפשרה לדרוך את המערכת.

וטוב, אם אתם ממש מתעקשים, גם אחרי הטבח הוא והשבכ מתנהלים בשלומיאליות לא נתפסת, כשמוחמד סינוואר אוטוטו נכנס לבית אבות וגם יחיא סינוואר חוסל באגביות על ידי לוחמים בשטח.

ובכלל, הוא היה אחראי למשא ומתן שכמעט כולם מכל הצדדים מסכימים שהוא סיפק עסקה גרועה ואיומה.

ואם כבר שם, אז כדאי להזכיר שבדומה להרצי גם אצלו מיד אחרי הטבח סביבתו 'תדרכה' שבר לוקח אחריות מלאה אבל לא נכון להחליף ראש שב"כ באמצע מלחמה עצימה.

הכל נכון. הכל כמעט ולא שנוי במחלוקת.
התוצאות איומות חותכות ומובהקות.
אבל היי, מה כל זה חשוב?
הרי רונן בר נגד ביבי. נגד ביבי. ביבי אומרים לכם.
ובסוף, זה כל מה שמשנה בעולמם של ביביסטים שמכבדים את עצמם.
בעד ביבי או נגד ביבי.

עיניים על הכדור,
לא הבנתם?

טוב, במעין אפקט סטרייסנד,
ובמסגרת נסיונות השופרות להגן על בר כאיש עליו ניתן לסמוך וכפנומן שאסור להרשות לו להתפטר -
הגעתי לשרשור מדהים שלא הכרתי על הקדנציה הפוליטית להחריד של רונן בר.
שם בצד את זהות כותב השרשור (דנינו מנוער הגבעות) ומתרכז בגוף הטענות ובעובדות שעולות המשכנעות-למדי שמבססות בעיניי מסקנה חד משמעית:
רונן בר היה אחד מאנשי המקצוע הכושלים ביותר שעמדו אי פעם בראש מערכת בטחונית. דוגמא קלאסית לבגידת המומחים. מי שהקדיש משאבים אדירים (זמן, כח אדם, תקשורת, תשומת לב, ) למאבקים פוליטיים דרך תפקידו - מאבקים שבאו באופן אינהרנטי על חשבון תפקידו המרכזי של השבכ -
להגן על אזרחי ישראל מרצח, חטיפה אונס.

שנתחיל?

ובכן, השרשור על רונן בר מציג שורה ארוכה להחריד של הדלפות, תדרוכים ומכתבים דרמטיים שעוסקים כולם באיגוף משמאל של מדיניות הממשלה.
חבל להרחיב, הנה סיכום קצר של עיקר האזהרות וההדלפות שמתחילות פחות-או-יותר מיד בסמוך לכניסה לתפקידו כשנתיים לפני הטבח:

** אזהרה לחשיבות חיזוק הרש"פ (כי למי אכפת מזה שהם מממנים רוצחים)
**הצגת "תרחישי אימים" כדי "לסכל פגיעה בתנאי אסירים ביטחוניים" (כי חשוב להעביר את זמנם של רוצחי עמנו בנעימים עד שישוחררו בעסקאות)
** דרישה "למתן" את פעילות המשטרה במזרח ירושלים, מחשש שפעילות משטרתית תגרום ל"התלקחות רחבה" (דרישה שנראית מופרכת במיוחד לאור הקורלציה ההפוכה שהוכחה מאז ה-7.10)
** "שיחת אזהרה" לשר יריב לוין מפני "אלימות ו"התלהטות השיח" בעקבות הרפורמה המשפטית (כי יריב לוין הוא לבדו הבעיה וכמובן לא גורמי מחאה או הנסיונות הסדרתיים לפגיעות אלימות בו ובשרים אחרים)
** מזהיר מהתקרבות "לאזור מסוכן" בעקבות המרד של אחים לנשק ונסיונות לשיתוק הצבא והמדינה (כשהנמען הוא כמובן ראש הממשלה, ולא מניעת התארגנויות שיבוש כמו שהשב"כ ביצע בהתנתקות או דרישה מרשויות אכיפת החוק לנקיטת פעולות נגד סרבנים ומעודדי סרבנות
** הדלפה פומבית עם קריאה לנתניהו הפירמן כי "נכון לסיים את המבצע בעזה" לאר "הישגים רבים" וההישג המרכזי - הנסיון להשאיר את חמאס מחוץ למערכה צלח עד כה" (פייר, עצוב לקרוא)
** אזהרה מודלפת לבן גביר נגד שילוב השב"כ במאבק בפשיעה הערבית הקטלנית משיקולי (ברור, כי 'טרור יהודי' עם הרשעה ברצח אחד – שנוי במחלוקת כשלעצמו- בעשרים שנה זו תופעה מאז'ורית
** תדרוך על הזהרה מפני טרור יהודי שעלול ללבות את הטרור הפלסטיני (מניח שהוא התכוון לטרור עפיפוני השלום של נחל עוז, הוא פשוט הובן לא נכון)
** ספטמבר 23, עוד התקפה על יוזמה לצמצם ביקורי משפחות למחבלים הערבים "לא נכון במציאות הקיימת", עלול לפתוח "עימות חדש" ובכלל, "לא נכון לבצע שינויים לפני החגים"
** בנוסף, על הדרך, תקיפה פוליטית של העברת המנהל האזרחי לסמוטריץ' (יעצבן פלסטינים!)
** שבועות ספורים לפני הטבח - רונן בר מספק בדיונים סגורים את הערכתו המלומדת - "סינוואר רוצה להרגיע"
** וכמובן, בתצוגת תכלית מפוארת, שלושה ימים לפני הטבח, רונן בר מדליף בגאווה לתקשורת את אזהרתו האחראית לבן גביר -"המנע מעלייה להר הבית, זה זמן לא טוב" שהצליחה למנוע את העלייה (אולי זיקוק מושלם של הקונספציה. המחשבה שאפשר וצריך לשלם כדי לנסות לדחות את הזעם הבלתי נשלט של הצד השני)

השרשור ממשיך באזהרות ובהדלפות לאחר הטבח - עצירת ביקורת נגד יהודה פוקס (בגלל חשש לפגיעה בו) צעדים נגד הרשפ בגלל הקפאת כספים לרוצחים, חשש מהתגברות פיגועים בגלל קיצוץ משכורות עוד ביקורות על דברים שמעצבנים ערבים וכו' אבל נניח את זה בצד. ראינו די והותר.

גם אם מתעלמים מצבר כשלונות מקצועיים ישירים הנוגעים לשבעה באוקטובר - ובראשן העדר התראה ואי דריכת המערכת בלילה לפני - יש פה כרונולוגיה של פוליטיקאי כושל.

עצם העובדה ששנה וחצי אחרי הטבח יש שופרות שאשכרה לוקחים את ראש השב"כ הגרוע ביותר בהיסטוריה הציונית כאיזשהו דמות מופת שצריך להגן עליה בזמן שהוא מתבזה ונאחז בקרנות המזבח -
מראה כמה הדיון הציבורי איבד את זה לחלוטין.

זה השרשור במקור (שמעורר מחשבות על היפוך הכוחות בעולם של רשתות חברתיות עם מעל ל-300 אלף צפיות בשרשור על ראש שב"כ רודף פרסום, תדרוכים ויח"צ)

ושוב, אני שם בצד את כותב השרשור (מראשי נוער הגבעות) ומתמקד בתוכן. אפשר (ולדעתי צריך) להסתייג בענישה קולקטיבית שלא מופעלת על ידי מדינת ישראל. בעיניי, בטח זמן ממשלת ימין ל98% מהדרישות הפומביות של הנוער הזה יש פתרונות טובים יותר דרך מאבקים ציבוריים (כמו השרשור הזה).
אבל אד הומינם לא מעניין אותי.
מעניינות העובדות והטיעונים.

וכאן, הכרונולוגיה העובדתית שהוא מציג נראית מוצקה וחותכת. כזו שמבססת היטב את הכתרתו של בר לפוליטיקאי כושל ורודף תקשורת שהקדנציה הבזיונית שלו תרמה רבות לטבח הנורא בתולדות ישראל.

או כמו שדנינו סיכם את השרשור:
"מה היה לנו?
ראש שב"כ שנוהג מדי חודש לפרסם בתקשורת "התרעה", "אזהרה", ציטוטים מ"שיחה חשובה שערך עם השר בן גביר", או "מכתב ששלח לראש הממשלה".
כך הוא משתמש בתפקידו החשאי כביכול כדי לזרוע פחד ובהלה בקרב הציבור על מנת לבסס את האג'נדות הקיצוניות שמובילות אותו.
רונן אף פעם לא מתריע מפני התעצמות חמאס, מפני נסיגה מציר פילדלפי או מפני הברחות הנשק מגבול ירדן. הוא עסוק אך ורק במתן הקלות למחבלים; בבתי הסוהר, באישורי עבודה (רק שבוע שעבר רצח מחבל בעל אשרת עבודה את גדעון פרי) ובחיזוק הרשות הפלסטינית.
אבל רונן לא מתעסק רק בערבים, לתפיסתו של בר, האשמים העיקריים במצב הם תמיד היהודים. או שאלו המשתחווים בהר הבית, או השר שנאבק נגד הקייטנות למחבלים בבתי הסוהר. או שזה בכלל "אלימות המתנחלים" הידועה זה מכבר.
לא מפליא שאדם כזה נשאר עיוור בפני הטבח הנורא ביותר מאז השואה. השאלה העיקרית היא, למה הוא עדיין בתפקיד? "

כך כתב דנינו.
ומה באמת מדהים?
שהשרשור הזה (שאני לא מסכים עם תוכנו, אבל די קשה להתווכח עם המסקנה החותכת שלו) הזה נכתב לפני כחצי שנה,
ולא רק שרונן בר עדיין מתבזה בנסיון לגנוב עוד כמה שבועות בתפקיד -
יש פה 'חסידי דמוקרטיה' שעוזרים לו במאבק הפתטי הזה.
https://x.com/arieldanino/status/1827695036622151927