התפטרה, המנוולת.
חתיכת איקס מכובד של העם היהודי.

עכשיו רק נשאר לברר ממי המטומטמת הזו הולכת להעתיק את הודעת ההתפטרות שלה.

לסקרנים: מסתבר שחוץ מאות קין כחלאה אנטישמית - ולצד חשיפתה כאקדמאית כושלת ונכלולית - גיי תשא לנצח את תואר ה'הכהונה הקצרה בהיסטוריה של אוניברסיטת הרווארד'.

רק ככה. בבושת פנים.

כבר צופה דיבורים על חידוש הפרוטוקולים של זקני ציון וחשש מהתעצמות הדיבור על השליטה יהודית בעמדות מפתח.

אז מה נאמר, אולי אני מיושן,
אבל מוטב יפחדו הנאצים ועוזריהם מאיתנו ומנקמתנו - בכל התחומים, בכל החזיתות - מאשר יבוזו לנו ויתירו את דמנו.

תזכורת תקופתית ל'חוק גולד' בפסקי דין:
אם אפשר לחזות בוודאות ובקלילות את תוצאות פסק הדין על בסיס זהות הרכב השופטים – זה לא משפט, זו פוליטיקה.

יש פה חבורה תאבת כוח של פוליטיקאים עם גלימה, זה הכל.

רק שבעוד פוליטיקאים רגילים הם נבחרי ציבור שנשענים על בחירת העם בקלפי -
שופטי בגץ, מרגע שהפכו את עצמם לשליטים בפועל ולמי שמחזיק במילה האחרונה על ניהול מדינת ישראל - נשענים בעיקר על אוויר חם.

למעשה, בנקודת הזמן הזו, שופטי בגץ נשענים על כידוני הסרבנים, הטייסים, ראשי השב"כ ויתר מבעירי האסמים שמאיימים עלינו שאם לא נעשה כרצונם הם יחריבו את מדינת ישראל.

ושוב, צריך להגיד בקול רם וברור את המתרחש מול עינינו,
שלא נתרגל, חלילה, אפילו לשניה:

קומץ של פיראטים שיפוטיים 'הודיע' לציבור כי הוא החליט לפסול חוק יסוד (עד לבחירות הבאות).

על חודו של קול, ללא סמכות, בלי לגיטימציה, בזמן מלחמה, רגע אחרי הודעה על מותו של שבוי, עם אפס ריסון, בניגוד עניינים, בהליך חפוז ובהול, תוך ניצול רוב מזדמן, עיוות דוקטרינרי - וממניעים זרים ופסולים.

אנחנו רושמים בימים אלה פרקים בזויים ומסוכנים בתולדות מערכת המשפט.
המירוץ לתחתית, גרסת המשפטנים.

ולמי שעוד לא הבין: חוק הנבצרות לא חשוב (ואפילו מעט מטומטם). גם חוק הסבירות היה מינורי עד לא רלוונטי. זה לא הסיפור.
זה לא מה שמעניין את מפלגת בג"ץ.

הסיפור היה ונשאר אסטרטגי.
מי מחליט. אצל מי המילה האחרונה.
ומי מחליט מי מחליט.
כללי המשחק מעוצבים כשיטתיות במשך שנים כך שלמערכת המשפט יהיה מותר לעשות הכל, כמעט ללא יוצא מן הכלל, ואילו לנבחרי הציבור כמעט כלום.

המשמעות של הנייר חסר הסמכות (זה עם הכותרת 'פסק דין') מהיום, היא קודם כל שלשיטת הפיראטים השיפוטיים מהיום כל חקיקה (גם אם היא חקיקת יסוד) שתגיב למציאות, להתרחשות או לשינוי - כולל פרשנות שיפוטית מטורללת של פקיד מתוסכל ומושחת - תצטרך לעבור אישור 'תהליכי' אצל ממשלת-העל והמגה-כנסת של העליון.

לכן, כל נסיון של נבחרי הציבור להגיב, לפעול ולהתכתב עם המציאות תתקל באיום של הייעוץ המשפטי שיזהירו שלא ברור שהשינוי הזה יעבור בג"ץ.

זה לא אומר שלא יהיו שינויים בכלל, כמובן, אלא רק שלא יהיו שינויים שבג"ץ לא רוצה.

נבחרי הציבור ימשיכו לשחק בנדמה לי, בתוך גבולות הגזרה שהשופטים והיועמשים ירשו להם לשחק בהם -
בזמן שהשופטים יכריעו בכל שאלה כבדת משקל או סוגיה הסדרית משמעותית שתשפיע על עתידנו.

והנה, מתוך פסק הדין בבגץ הנבצרות, הפוליטיקאים הציניים מבג"ץ מסבירים בעצמם:

ימשיכו להיות שינויים בעקבות התפתחויות ('פרסונליות'), כמובן.
רק שמהיום אנחנו נחליט מתי הם יעברו ומתי הם לא.

איך נחליט?
בעזרת החוש הנבואי המיוחד שבעזרתו אנחנו מצליחים לקבל תמיד החלטות כל כך שקולות, מדויקות ומרשימות.

אנחנו נחליט היכן מדובר ב"נסיבות חריגות ומיוחדות", מתי "השעה צריכה לכך" ואיפה מתעורר צורך ציבורי-כללי בוער.

בסוף התהליך, נבחרי הציבור נמצאים בדיוק במקום שבו השודדים מבגץ אוהב אותם:
חסרי ישע, ללא ודאות, תלויים בחסדי השופטים, כפופים לגחמותיהם וללא שום יכולת לצפות או להבין שום דבר באמצעות לשון החוק או 'כללי המשחק' הנהוגים.

הכל אמורפי. הכל יחסי.
הכל תלוי ב'שיקול הדעת' של השופט.

ושוב, לא נותר לנו אלא לתהות:
איפה היינו נמצאים אם השמאל, השופטים ועוזריהם היו נלחמים באויב הנאצי בעזה, בג'נין ובבינת ג'בל ברבע מהנחישות, האכזריות והטוטאליות חסרת המעצורים שבה הפסיכופטים האלה נלחמים בימין ובנתניהו?

שתי מערכות הפעלה שונות לגמרי.
זהות האויב האמיתי מבחינת אנשי השנאה האלו ברורה לחלוטין.

וברמה מעט יותר מתקדמת, חייבים לדבר על בגידת המומחים:
הימים הביזאריים האלה, כשאסתי חיות פוגלמן ושות' דורסים ברישול את המשפט הישראלי תוך כדי מלחמה ומצב חירום עצובים וטראגיים דווקא למשפטנים.

אמנם, כך מסתבר, דווקא משפטנים ניחנו בכוחות מיוחדים אשר מאפשרים להם להכריע באופן בלעדי בכל סוגיה שהיא - כולל איך אמורה להראות החוקה עצמה.
אבל בכל הנוגע למקצועיות, מומחיות וכבוד למקצוע - מבעירי האסמים בבית המשפט העליון אחראים להשמדת ערך של מדע המשפט.

זו לא הגזמה.
האנשים המופקרים האלה לא רק מחריבים את החברה הישראלית, את הפרדת הרשויות ואת ליבת הדמוקרטיה והאמנה החברתית - שלטון בהסכמת הנשלטים - אלא גם מורידים לתהומות את המשפט עצמו.

מרגע שאין חשיבות לעובדות, לטענות ללשון החוק או לטיעונים - אלא רק לזהות השופט ולפוזיציה הפוליטית שלו - אין יותר חשיבות למלאכת המשפטן.

יש פה עולם אנליטי שלם של חקיקה, חקיקת משנה, ספרות, פסיקה, תקדימים, היקשים, כללי פרשנות, דוקטרינות, אבחנות, הפרכות, סתירות, לוגיקה, פרוצדורה, תשתית ראייתית - מה שכונה בעבר משפט ושמשפטנים נהגו להתמחות בו.– שהולך ונעלם מהנוף. לפחות בסוגיות המרכזיות שעל סדר יומה של החברה הישראלית.

כי בסוף הדרך, עיקרו של המשפט הם חיתוכים, הפרדות, אבחנות שמייצרות ודאות ויכולת צפיות באשר למצב הדברים העתידי.
במערכת חוקים תקינה ומשוקללת, משפטן בקי ואנליטי יכול לספק צפי כמעט ודאי על מתחם הפעולה ועל השלכות שונות של בחירות שונות.

אבל מכל זה נשאר רק המון המון פוליטיקה 'ערכים' ואיזשהו בלילה בלתי נסבלת של סיסמאות.
סבירות, מידתיות, פרשנות תכליתית ואינטרס ציבורי אמורפי ומופשט. ערבוב קלישאתי וחלול שמוכתב על ידי כלל חמקמק ונזיל שמשתנה בהתאם לזהות ההרכב ואפיונו הפוליטי.

משפט 'דתי' כמעט שמבוסס על עקרונות יסוד עלומים רק שופטים ושומרי סף יכולים לראות לפרש ובעיקר ליישם בעזרת רוח הקודש, כתבי הקודש (עיתון הארץ) וסמיכה רבנית מגדולי האומה שמכניסים אותך ל'משפחה'.

בעולם כזה, אין חשיבות לחוק או למשפט,
רק לזהות השופט ולפוזיציה שלו.

שמישהו יסביר ל"בכירים במערכת הבטחון" שהתפקיד שלהם הוא להרוג ולהשמיד ולהגן ולממש את המדיניות של הדרג המדיני.

בכל מקרה, אם מישהו לא הבין: חזרה פורמאלית של העזתים לצפון עזה (כשככל הנראה, כבר עכשיו ישראל מאפשרת - במעשה ובמחדל - למאות אלפים להישאר בשטח) משמעה הפסד של ישראל במלחמה.

והמשמעות של המשפט האחרון כל כך חמורה עד שקשה לפרט.

אופטימיות זה טוב. מורל גבוה זה אחלה.
אפשר וצריך לעודד את עצמנו, אבל צריך להסתכל למציאות בעיניים.

ישראל בצומת, ואם נקח את הכיוון הלא נכון התוצאות צפויות להיות הרות אסון בכל הנוגע לעתידנו במדינת ישראל.

כי אם מערכת הבטחון הציגה (ובצדק) את תמונות הנהירה דרומה בעזה כתמונות נצחון, וכתמונות ששוברות את רוח האויב,
מה זה אומר על תמונות השיבה צפונה?

תנו לי לעזור ל'בכירי מערכת הבטחון':

בניגוד לשטויות ולתדרוכים של הפרדות העצלות יש אינספור הצדקות משפטיות לפינוי בטחוני של צפון רצועת עזה לשלוש השנים הקרובות (שאחריהן תתבצע הערכת מצב מחודשת).

מה ש'בכיר בטחוני' (שאינו מטומטם גמור) אמור לעשות בימים האלו חוץ מלהתעסק בלנצח מלחמות זה לנפק חוות דעת מפורטת שתסייע לבסס הצדקות מבחינה מקצועית תוך הסבר מדוע, כדי לקדם פירוז מוחלט והשגת יעדים בטחונים מרכזיים, אסור בשום אופן שיימצאו פלסטינים בצפון הרצועה.

זאת, כדי לאפשר השלמת מספר השגת יעדים בטחוניים הכרחיים שמחייבים את הרחקת העזתים, ובין היתר:
1. טיהור המנהרות (המצויות בתת קרקע מתחת לבתים) והשמדתם.
2. איתור כלל האמל"ח בכלל הבתים והמבנים.
3. חשש להיטמעות פעילי חמאס בקרב ההמון.
4. הרחקת טווח השיגורים מריכוזי אוכלוסיה.
5. הרחקת איום החדירות מהישובים הסמוכים לצפון הרצועה (יד מרדכי, נתיב העשרה, כרמיה, זיקים וכו')
6. הארכת משך הזיהוי וההתראה במקרה של חדירה ימית של מחבלים מכיוון הרצועה לחוף זיקים.
7. מניעת הימלטות בכירי חמאס חזרה לצפון הרצועה.
8. מניעת אספקת אמל"ח נוסף לצפון הרצועה (כל עוד מנהרות רפיח לא נחסמו, ההנחה היא שההצטיידות תהיה קלה ומידית)
9. השמדת כלל המתקנים והמבנים בהם הוטמנו נשקים, משגרים וחומרי טרור.
10. דילול כוחות צה"ל ברצועה (כשככל שהעזתים פרושים במרחב, כך נדרשים יותר לוחמים)

'בכירי' המערכת יחתמו ויקבעו שמבחינה בטחונית כל הסיבות הללו, לא כל שכן משקלן המצטבר, לא רק שמאפשרות אלא מחייבות את הרחקת העזתים מצפון הרצועה והפיכת האזורים הללו לשטח צבאי סגור שיהווה שטח השמדה בידי כטבמים לכל מי שאינו חייל או מורשה כניסה.

הדברים נכונים ביתר שאת שעה שלכלל התושבים האלו יש אפשרות חלופית למגורים - בדרום הרצועה. (וזה עוד לפני שדיברנו על פליטות הומניטרית המקובלת במתווים כאלה של לחימה לשנים ארוכות)

הסיבות האלו גם מחייבות את נקיטת כלל האמצעים הרלוונטיים לשיבה צפונה. זה כולל חסימה באש, ענישה, כליאה, הריסת בתים ופינוי 'מחסות' והעברתם דרומה. הכל, בדגש על מניעה הרמטית של אספקה, תיקון תשתיות, אספקת תקשורת מים וחשמל וכד' - הכל כדי למנוע חזרה והתמקמות בצפון הרצועה.

עיניים על הכדור, דווקא עכשיו,
אסור להרשות כניעה שתגרום לכך שדם לוחמינו נשפך לחינם.