ברייקינג: אורבך כבר היה בדרכו לאביתר אך אז שמע ברכבו את דיוויד ברוזה שר ברדיו "רק תצאו מהשטחים ויהיה טוב", הסתובב בבהלה -
והתרחק מהר משטחי הכיבוש.

מלשכת אורבך נמסר בתגובה:
"בעקבות האירוע המכונן, הבנתי שאפשר גם אחרת. אפשר לעשות שינוי, אנחנו רוצים שינוי, וממשלת שינוי שנסוגה לקווי 67', עם כל הקשיים והסכנות והאתגרים והמורכבויות, יכולה להיות דבר טוב לעם ישראל בעת הזאת".

נשבר הלב מהדברים של הרצל חג'אג':
"שקד בנט ימינה ידעו להשתמש בנו בכדי למשוך אנשי ימין להצביע ימינה,
אבל להכניס אותנו למסיבת הניצחון האומללה של ממשלת הטרור לא הסכימו,
ח"כ סטלה אמרה לנו שאנחנו גורם מסכן ואסור לנו להיכנס ופשוט גורשנו בבושת פנים."

ציני והכל אבל להשתמש במשפחה שכולה לפני הבחירות כדי למשוך מצביעים ואז להתעלם ממנה ולגרש אותה בבושת פנים מאירוע - זה מכוער ברמות לא נתפסות גם ביחס להתנהלות של בנט שקד כהנא וסילמן. פשוט חבורה של אפסים.

תנו לי לחסוך לכם 122 עמודים בדנג"ץ הבוגדת:
ממש כמו שכתבתי פה מיד אחרי שנקבע ההרכב, השופטים השמרנים-דתיים (סולברג מינץ ושטיין) דחו את הערעור וששת שופטי השמאל קיבלו אותו.
את תילי התילים של פלפולים ובלבולי שכל על 'הלכת השיתוף הספציפי' ועל הקריטריונים הראויים לקיום דיון נוסף, תשמרו למי שמטומטם מספיק לחשוב שהדיון פה משפטי-מקצועי ולא ערכי.

אבל היי, הביקורת בטוויטר עובדת.
אחרי ההתעלמות המוחלטת והשיטתית בפסקי דין אחרים - אסתי חיות אשכרה התייחסה לחוות הדעת של נעם סולברג. הידד! אמנם זו התייחסות לקונית מזלזלת, מכוערת ומתנשאת, אבל לפחות התחלנו פה סוג של שיח.
https://pbs.twimg.com/media/E4pvcUgUcAop5-v?format=png&name=small

וברצינות, מכיוון שבהמ"ש העליון הוא ממשלת העל של ישראל - האופוזיציה הפוליטית האמיתית היא נעם סולברג (ולצדו, אלרון מינץ ושטיין).
זה דרמטי.
קשה להפריז בחשיבות שלו כמנהיג הפלג הדמוקרטי בבית המשפט העליון. סולברג אמנם מיעוט כמעט-נצחי, אבל חשיבות דעת המיעוט חורגת בהרבה מההכרעה הקונקרטית של פסק הדין. עצם קיומו של פסק הדין - וסולברג מפליא לנמק ולתאר את כשלי דעת הרוב ואת יסוד המחלוקת הערכי והפוליטי - חיוני כדי לחשוף את המהות הפוליטית מאחורי פסק הדין.
ההתייחסות הזו קריטית מבחינה ציבורית בדרך למאבק לתיקון וריסון מערכת המשפט - מאבק שיכריע את גורל הציונות (ולצערי, זוהי אינה הגזמה)

ועל בסיס הנחת היסוד הזו צריך להבין את ההתעלמות/היחס המכוער של חיות כלפי סולברג שטיין מינץ ואלרון.
אסתי חיות אמנם אישיות זועפת ולא נעימה לכשעצמה- ואם הייתה לנו עיתונות אולי היינו שומעים כל מיני סיפורים מהלשכה על צעקות, מתמחות בוכיות ועובדים פגועים אבל שוין - אבל בחיים לא הייתה מתייחסת בטון כזה לשותפיה הקואליציוניים ברון, פוגלמן או ברק ארז.

חיות רק מנסה לטנף את דרכה בדרך לדיכוא האופוזיציה.
עבד לה אצל הנדל, אבל סולברג הוא לא סמרטוט.
צפו פגיעה בפסקי דין משמעותיים שייצאו בזמן המאד קרוב.
https://pbs.twimg.com/media/E4pwrNpVkAse7_o?format=png&name=900x900
https://pbs.twimg.com/media/E4pwmG9UcAkfMKT?format=png&name=900x900

רגע ברצינות: מה ההצדקה לקיים מחר את מצעד הגאווה? מה הרציונאל לקיים בנקודת הזמן הקריטית הזו אירוע צפוף, דחוק, שבפעם האחרונה שנערך כרגיל הכיל 250 אלף אנשים שמגיעים לאירוע מכל רחבי הארץ?
יש פה מישהו שלא מבין שזה דפוק לגמרי?
שלא קולט שבחוסר הוודאות מול וריאנטים חדשים שמתחילים להתפשט אנחנו צריכים להיות שונאי סיכון?
באמת קשה להבין שמבחינת פוטנציאל הפגיעה שייגרם בצורת הגבלות עתידיות על חיינו בעקבות התפשטות תחלואה במגה-אירוע צפוף שכזה (מסכות, איסור התקהלות, ביטולי אירועים קטנים יותר, סגירת עסקים, וכמובן הרוגים וכו') המצעד מחר הוא איוולת בקנה מידה לא נתפס?

ושוב: שום מערכת ציבורית - חזקה ככל שתהא - לא הייתה מעבירה בישראל 2021, בעידן המי טו, מינוי עם רקורד בעייתי כמו של עמית "חוטיני מנומר" איסמן לעמוד בראשה. שום מערכת. גם לא צהל, השבכ או המוסד שנחשבים כל יכולים במציאות הישראלית. אבל כשמערכת המשפט החליטה שזה האדם שנכון לה המינוי יעבור בלי שום בעיות. כמה חלק המינוי יעבור? אפילו מרב פאקינג מיכאלי אפסנה את הפמיניזם ואפילו לא התנגדה בהצבעת הממשלה.

בפעם המיליון: יש פה מערכת ללא כללי משחק.
מערכת עם אפס גבולות, איזונים ובלמים.

וכמובן, גברת אסתי "ניגוד ענינים" חיות בוחרת את חברתה הטובה מרים נאור לעמוד בראש הוועדה שתחקור את סבך פעילותה של ועדת החמישה - שחיות ונאור הורו על הקמתה.
ואם זה לא ברור הוועדה תבחן גם את אופן הטיפול בהפקעה על ידי המדינה שהסיכול והמריחה שלה אופשרו על ידי ובפיקוח בגץ במשך שנים ארוכות (ראו אינספור החלטות בבגץ 48/14) כשבחלק ניכר מהזמן אסתי חיות עצמה עמדה בראש ההרכבים שאפשרו את הסחבת שלכאורה סיכנה חיים.

אבל הכל טוב.
מנהל תקין זה לפוליטיקאים ובשר ודם.
לא לעליונים שמעל לכל הרעשים הללו.

על צביעות, צביעות גסה וביטול חוקי יסוד
1. איכשהו חלף מתחת לרדאר שיאיר לפיד ומרצ לא רק התנגדו לחוק יסוד ממשלת החילופים (בצדק, לטעמי) אלא שהם הלכו קדימה עוד מיליון צעדים והכריזו שחוק היסוד הוא פגיעה כל כך קיצונית חמורה וחסרת תקדים בדמוקרטיה הישראלית עד שלבגץ אין מנוס מלפסול אותו (!!) אפילו שאין לו רבע סמכות מוקנית לעשות כן. ועכשיו, שנה אחר כך, הם אימצו את החוק ואף שידרגו אותו.
2. נעשה את זה ברור: סיעת מרצ שכעת הצטרפה בחדווה וששון אל ממשלת חילופים משודרגת וקיצוניות יותר לא רק ביקרה את החוק (בצדק, לטעמי), הפגינה או יזמה מחאות ציבוריות סוערות. הו, ממש לא. סיעת מרצ נחפזה אל בית המשפט העליון ועתרה לביטול חוק היסוד שכוננה כנסת ישראל בטענה דרמטית שפגיעת החוק בערכי היסוד כה חמורה עד שגם ללא סמכות מוקנית בגץ חייב להתערב.
3. וכמובן, זה לא נגמר פה. אחרי שביקרו (שוב, בצדק לטעמי) את התיקונים הגחמתיים בחוקי היסוד שביצעו ממשלות נתניהו, מיד כשהתיישבו בשמאל על ההגה השלטוני הם הסכימו (בהסכמים הקואליציוניים) על צונאמי של תיקוני חוקי יסוד.
4. חוץ משריון החילופים ("דיל בין גנבים") יש גם תיקון חוק יסוד: משק המדינה להגשה קבועה של תקציב דו שנתי. תיקון נוסף של של חוק יסוד: הממשלה שיאפשר למנות שני סגני שרים במשרד ראה"מ. תיקון חוק יסוד: הכנסת בענין מועד הגשת התקציב ושדרוג החוק הנורבגי ועוד ועוד. אשכרה בדיחה חוקתית.
איך אפשר בכלל להתחיל להתווכח עם מחנה כל כך פתטי?
5. אז שוב: הטמטום בשמאל הוא לא באג אלא פיצ'ר. בשניה שדנים לעומק הדברים אי אפשר להשאר קוהרנטי ועדיין להחזיק בעמדות שמאל. בטח לא בסל העמדות הנוכחי כפי שהוא. הרי בשיח מנומק שמבוסס על עובדות וטיעונים תמר זנדברג לא יכולה להסביר ברצינות למה בגץ רשאי וצריך לפסול חוק יסוד - שהיא עצמה הפכה את הפגיעה שלו לחמורה פי כמה. היא פשוט לא יכולה. ולכן, כל עוד השמאל רוצה לשלוט למרות שרוב העם ימני - האינטרס האסטרטגי הברור שלו הוא להמשיך לטמטם ולרדד את השיח. ככה זה.
https://pbs.twimg.com/media/E4_Zr3nWUAEzk8i?format=jpg&name=small

השמאל הישראלי קווים לדמותו:
מצד אחד - מינוי עמית "חוטיני מנומר" איסמן לפרקליט המדינה והפיכתו לאחת הדמויות החזקות בישראל עבר בשקט ובתמיכת מרב מיכאלי (דה פקטו).
מצד שני - דובר שפעם עבד תחת נתניהו וכעת מונה לשחרר הודעות גנריות מטעם בוז'י ומוסד הנשיאות המנומנם יצר רעידת אדמה מטורפת.

שיהיה ברור: אין אמירה יותר מיזוגנית ומזיקה מזו שמנסה לקחת תופעה מביכה כמו עידית סילמן ולהפוך אותה למייצגת של כלל הנשים באשר הן. הרי סילמן לא רק מטומטמת באופן קיצוני אלא גם נוכלת, חסרת בושה וגנבת קולות ששיקרה לבוחריה בשביל ג'ובים ועוד מתגאה בכך. מה בדיוק הופך את כל הכיעור הזה למייצג של נשיות? כמה שובניסט אפשר להיות כדי לקחת דמות כל כך בזויה ולנסות להפוך אותה למייצגת של כלל הנשים?

ואחרי שאמרנו את זה הנה דעה שצריכה להיות פופולארית: הבעיה האמיתית בסיפור של סילמן היא שהדחיפה שלה לפרונט מהווה כליא ברק (ביגר אלסוור) כמעט מכוון. סילמן נוכלת סוג ד' ודמות שולית וביזארית שראויה לתשומת לב ציבורית מינימלית ככל הניתן. העיסוק המוגזם בה ובהתבטאות השונות סביבה מסייע קודם כל לדמויות הציבוריות המרכזיות שאחראיות למחדל הזה ומשתמשות באדיוטיתם מהסוג של סילמן ואורבך כשכפץ ציבורי.
אסור לשכוח לרגע. יש לא מעט מטומטמים, פחדנים וחסרי עמוד שדרה בסיפור העצוב הזה. אבל הנוכלים שאחראים לממשלת שמאל-תומכי טרור הזו היו ונשארו אלו שקיבלו ועדיין מקבלים בפועל את ההחלטות - בנט, סער, שקד, אלקין והנדל. הם אלו שחייבים לשלם לפני כולם את המחיר הציבורי על הקרבת המדינה בגלל אגו, שנאות ורדיפת ג'ובים.

מתוך מאמרה המכונן של העילוי דורית ביניש על "אמון הציבור במערכת המשפט". כרגיל, בכירי מערכת המשפט מהווים מופת של הקשבה, פתיחות, העמקה וקבלה אמיתית וכנה של הביקורת כנגדם.
אם כן, פלבאים יקרים מהיום אנא הקפידו שלא להתבלבל:
הציבור הנאור - Out,
הציבור הלא מוסת - In.

קטע מצוין של יואב קיש.
שתי הערות:
1. שוב התעלמות מוחלטת מההיבט המשפטי- חוקתי. בקרוב מאד יתפרסם פסק דין דרמטי בנוגע לחוק יסוד: ממשלת החילופים. העתירה הוגשה (בין היתר) ע"י מפלגת מרצ. איך מישהו - טיפש ככל שיהא - יכול לקחת את הדיון המשפטי-חוקתי ברצינות אחרי שלפיד שתמך בביטול חוק היסוד ומרץ שפאקינג הגישה את העתירה מאמים את החוק "האנטי דמוקרטי" ואפילו מעצימים אותו?
2. טרם ראיתי התייחסות אחת אינטילגנטית וישרה לסיפור של יאיר לפיד שרץ כמעט עשור על הבטחת בחירות מרכזית (פוליטיקה אחרת, ממשלה רזה, התנגדות לשינוי חוקי יסוד) ובממשלה שהוא עצמו תפר דרס בלי למצמץ את כל הבטחותיו. הכל עובר? לא נשאר למצביעים ולתומכים של הפלקט הזה גרם של אידיאולוגיה חוץ מרק לא ביבי? שיא של ציניות.

ובסוף ההתנהלות של השמאל משקפת לפני הכל ציניות פוליטית חסרת בושה. ממחנה ערכי מגובש ומחושב שהיה אפשר להתווכח איתו השמאל הפך למעין פלסטלינה ערכית שמתאימה את כללי המשחק אד-הוק לאינטרס הרגעי ולפוזיציה המתחלפת.

כשמשווים בין הרטוריקה למעשים בפועל אי אפשר לא להבין שכל המילים היפות (באמת) והערכים הפומפוזיים שהשמאל הפוליטי אוהב להתעטף בהם - מלחמה בשחיתות, ייצוג נשי, מלחמה בהטרדות מיניות, אחדות, שיח נקי, שמירה על הקופה הציבורית וכו' וכו' - הם אמצעי ציני ולא מטרה אותנטית.

השמאל הישראלי מציג:
ערכים כקרדום פוליטי.

על אמון הציבור המהותי
1. המינוי המטורף של עמית 'חוטיני מנומר' איסמן הוא זמן טוב להזכר שב-2008 בגץ (ביניש) מנע מהממשלה למנות את יואל לביא למנהל ממ"י. למה? שתי אמירות גסות ומינוריות, בפני עיתונאי, שכביכול פגעו ערבים. אחת מהן מ93' (15 שנה קודם לכן!) ועל השניה מ-2006 לביא התנצל מיד. שתי מערכות חוק לשני עמים.

2. עד כמה המערכת חסרת בושה? הנה האמירה מ93' (שאוזכרה בראיון למעלה מעשור לאחר מכן). לביא, שכסמג"ד נפצע קשה וכמעט נהרג ביום כיפור בחציית התעלה, סיפר איך התעצבן על ערבים בג'ואריש שהטרילו אותו בקטע לאומי. אה, ואם זה לא ברור, בשנים שלאחר מכן לביא נבחר לראש עיר שוב ושוב - על קולות הערבים.

3. כנגד לביא ניצבה עמדת מזוז שקבע שההתבטאויות "מקוממות" ועלולות "לבזות את הציבור הערבי". מזוז הדגיש כי שתי האמירות (אחת מ93'!) "נאמרו במועדים שונים", וקבע שהן נוסחו בצורה גסה וחמורה "תוך ניבולי פה ודימויים מיניים, מהקשים בלקסיקון". בשל כך נקבע שמינוי לביא יפגע ב'אמון הציבור במנהל'.

4. עכשיו קחו את הטקסט הטרחני של ביניש בפסק הדין על 'אמון הציבור' ויישמו אותו על ענין איסמן שחמור פי כמה - שיטתי יותר, גס יותר, פוגעני יותר, פלילי יותר, סמוך יותר למינוי, מיועד לתפקיד מרכזי הרבה יותר עם אפיון הרבה יותר ערכי ורגיש ציבורית - ותבינו כמה 'הסבירות' השיפוטית היא פיקציה. יש משהו שפוגע באמון הציבור יותר ממינוי של איסמן לתובע הכללי? ברור שלא.
אבל כללי המשחק כאן הם פלסטלינה ביד היוצר. גם כללים שיפוטיים הם כללים משתנים שמיושמים אד הוק בהתאם לנסיבות הפוליטיות של המקרה.

5. ושיהיה ברור. אפשר לחשוב שאיסמן הוא מינוי ראוי ואפשר לחשוב שלא.
זו לא הנקודה. הנקודה היא גם לא זכות ההפגנה, החוק הנורבגי, חוק החילופים, השיח הראוי בין חברי כנסת, פמיניזם, עמידה בהבטחות ציבוריות, יחס לשחיתות או כל נושא ערכי אחר. הנקודה היא העדר מוחלט של כללי משחק. ערכים כקרדום. משפט ככלי פוליטי. אין טעם להתווכח כשאין משמעות למלים או לקוד התנהגות.

לינקים מקורות וסימוכין:
1. ההתבטאות של לביא מ93' - https://pbs.twimg.com/media/E5Es6jFXwAsapP_?format=png&name=small
2. עמדת מזוז שישום שלה על המקרה של איסמן לא מאפשר בשום צורה לבצע את המינוי - https://pbs.twimg.com/media/E5EvgkNXMAA3p4U?format=png&name=small
3. השורה התחתונה של ביניש - מאשרת את עמדת היועץ וקובעת שמינוי לביא יפגע באמון הציבור בגלל שתי ההתבטאויות. אחת מהן, כאמור, היא ציטוט של אמירה 15 שנים קודם לכן. - https://pbs.twimg.com/media/E5Ew4BOWQAIrsSN?format=png&name=small
4. פסק הדין המלא (בגץ 4646/08) למעוניינים - https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts\08\460\046\n04&fileName=08046460_n04.txt&type=4

ואם כבר אנחנו בפסק דין יואל לביא, אסור לכם לפספס את אחד הטקסטים הנפלאים שנכתבו בעברית:
קחו לכם דקה, כוס יין טוב, אוירה רגועה, וקראו לעצמכם בקול רם ועם הרבה טקס בישבן את דורית ביניש מסבירה לפלבאים הנבערים שגם אם לאחר האמירות יואל לביא נבחר שוב ושוב ע"י הציבור (בזכות קולות הערבים!) הוא עדיין לא באמת זכה באמון הציבור.
למה? כי אמון הציבור הוא "מושג נורמטיבי" שלא נמדד בבחירות של ההמון הרועש והמיוזע "אלא נקבע לפי אמות מידה משפטיות בהתאם לערכי היסוד של החברה בישראל".

הבנתם את זה?
שירה צרופה.
https://pbs.twimg.com/media/E5E0L0IWQAocf_R?format=png&name=small

אז אחרי שסוגרים את גל"צ בגלל שברדוגו קיבל במה והפך לכוכב דומיננטי, כל מה שצריך זה ברדוגו בתאגיד, ברדוגו בבית המשפט העליון, ברדוגו בהבימה וברדוגו בחוגים למדעי החברה –
ותהיה לנו כאן מדינה הרבה יותר שפויה.